נפתח בשחקנים הכי טובים שיש, קונצנזוס, הקרם דלה קרם, הצ'ופצ'יק של הקומקום (טוב זה לא ממש קשור). הבחירות הכי בטוחות שאפשר להעלות על הדעת. אלו שהתחילו הכי חזק שאפשר ולאט לאט הגבירו. קבלו את מלכי הכיתה:
מג'יק ג'ונסון (דראפט 1979, בחירה 1 – ל.א לייקרס)
כשמו כן הוא – קסם. האיש והחיוך, מלך השואו טיים, הוליווד. לפניו לא נראה עדיין רכז בגובה 2.06 אשר עושה הכל מהכל. הגיע ל NBA כאלוף המכללות עם מישיגן סטייט ומהרגע הראשון הילך קסמים על הליגה כולה. לקח את הלייקרס כל הדרך אל הגמר כבר בשנתו הראשונה. בסדרה בלתי נשכחת מול הסיקסרס במשחק מס' 6, תפס את עמדה הסנטר במקומו של קארים עבדול ג'אבר הפצוע. זה נגמר בהופעה היסטורית של 42 נק', 15 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 3 חסימות וחטיפה. אה, וגם אליפות 7 ללוס אנג'לס.
שאקיל אוניל (דראפט 1992, בחירה 1 – אורלנדו מג'יק)
עוד טרם בחירתו בדראפט, עולם הכדורסל כולו היה נרגש לקראת הגעתו. כולם הרגישו שמדובר במשהו נדיר, כמעט חד פעמי, ואכן כך היה. הגודל העצום שלו (2.16 מ', 136 ק"ג, מידת נעל 53) בשילוב של מהירות, כוח ואישיות כובשת הפכו את שאק לדמות המדוברת ביותר בספורט בשנתו הראשונה. למרות שלא הצליח להוביל את המג'יק לפלייאוף באותה שנה, עזר להם להשיג 20 ניצחונות יותר מבעונה הקודמת וסיים את העונה עם ממוצעים מפחידים של 23.4 נק', 13.9 ריב', 3.5 חסימות.
לברון ג'יימס (דראפט 2003, בחירה 1 – קליבלנד קאבלירס)
השחקן עם הכי הרבה ציפיות טרום (ואחרי) בחירתו בדראפט מאז ומעולם. כבר בגיל 16 ידעו שהמקום הראשון מובטח לו ולמעשה עוד כנער ממדיו כבר התאימו לליגה של הגדולים. השאלה האם יצליח לא עלתה לרגע אלא כמה יצליח (והשנה התחיל לרשום קבלות). אחד השחקנים האתלטים והמרשימים ביותר שידע המשחק. נחת בקליבלנד אוהיו והרים עיר שלמה על כתפיו. סיים את עונתו הראשונה עם ממוצעים של 20.9 נק', 5.5 ריב', 5.9 אס'.
מהומה רבה על לא דבר
הרשימה הבאה מציינת שמות של שחקני כדורסל. באמת. אלו השחקנים שגרמו לג'נרל מנג'רס שבחרו בהם עבור קבוצתם, להצטער על היום שבחרו במקצוע הזה:
מייקל אולווקנדי (דראפט 1998, בחירה 1 – ל.א קליפרס)
מי?! בדיוק. כלום ושום דבר. הפלופ הגדול ביותר בהיסטוריית הדראפט. הגיע ל NBA עם ממוצעים טובים מאד מאוניברסיטת הפסיפיק (איזה???) אך כסימן שאלה גדול לגבי יסודות הכדורסל שלו. בסיום שנתו הראשונה הפך סימן השאלה לסימן קריאה (!) לגבי חוסר היסודות שלו. כמה מבאס זה לקליפרס להיזכר שבדראפט ההוא נבחרו גם נוביצקי (מקום 9) ופול פירס (מקום 10).
קוואמי בראון (דראפט 2001, בחירה 1 – וושינגטון וויזארדס)
הפלופ השני הכי הגדול אי פעם של הדראפט. היה לשחקן התיכונים הראשון אי פעם שנבחר במקום הראשון בדראפט וזה בערך השיא היחיד שקבע בקריירה שלו. האזכור הכי משמעותי בהקשר שלו זה שמייקל ג'ורדן הוא זה שבחר בו בזמנו כנשיא הוויזארדס. על מי עוד יכול היה מייק לשים את היד באותו מחזור? איזה שניים – פאו גאסול (בחירה 3) וטוני פארקר (בחירה 28).
גרג אודן (דראפט 2007, בחירה 1 – פורטלנד בלייזרס)
סיכום קריירה: 82 משחקים. ב 5 שנים.
ואיזה כובע אכלו הבלייזרס? את זה של קווין דוראנט, עם הלוגו של הסיאטל סוניקס שבחרו בו מיד אחריהם.
האמת סיפור עצוב. התחיל את הקריירה ברגל שמאל, או יותר נכון רק עם רגל שמאל עקב פציעה קשה בברך ימין באימוני טרום העונה. את הבכורה שלו בליגה עשה שנה לאחר מכן אך כבר לאחר 6 משחקים נפצע שוב ולא חזר. פצוע עד היום. לא יודעים מה יש לו.
חטופים
זהו סיפורם של אלו ש"נגנבו" מתחת לאפם של שאר קבוצות הליגה אשר לא האמינו, בשעתו, שמדובר במניות חזקות דיו. הם טעו.
מייקל ג'ורדן (דראפט 1984, בחירה 3 – שיקגו בולס)
במשפט אחד – פורטלנד בחרה לפניו את סם בואי.
מנו ג'ינובילי (דראפט 1999, בחירה 57 – סן אנטוניו ספרס)
מנו, מנו, מנו. מי לא אוהב אותו? לא להאמין שנבחר רק שלושה מקומות לפני הסוף. בפועל התחיל את קריירת ה NBA שלו 3 שנים לאחר בחירתו בדראפט עקב חזרתו לזירה האירופית באיטליה, שם קטף כל תואר אפשרי ברמה האישית והקבוצתית. שחקן בעל סגנון משחק ייחודי וחסר פשרות. זכה עם הספרס ב 3 אליפויות, נבחר לשחקן השישי של הליגה ב 2008.
טוני פארקר (דראפט 2001, בחירה 28 – סן אנטוניו)
עוד הוכחה לגאונות של הספרס בבחירתו של הצרפתי המדהים הזה אי שם בסוף הסיבוב הראשון של הדראפט. הולך ומשתבח עם השנים כמו יין צרפתי טוב וכיום הוא אחד השחקנים הטובים בליגה. זכה ב 3 אליפויות עם הספרס (נבחר ל MVP של הפיינלס ב 2007).
