במקביל, באחות הקטנה הקליפרס, השאירו את האולם מואר כולו. התחושה שקיבלת מהשוני הזה הוא שבעוד שהקליפרס היא קבוצה יום-יומית, רגילה וחסרת ברק, הלייקרס מספקים את ההופעה הכי טובה בעיר בה לא חסרות הופעות טובות. הכוכב הכי מזוהה עם הלייקרס הוא ג'ק ניקולסון; עם הקליפרס? בילי קריסטל. זה אומר הכל. אבל בשנתיים האחרונות להבדלים בתאורה אפשר להדביק מטאפורה אחרת, הפוכה לחלוטין. בשנתיים האחרונות, הלייקרס בצניחה חופשית כאשר בו בעת, הקליפרס מגיעים להישגים עליהם אפילו האוהדים הכי אופטימיים לא העזו לחלום. והסטייפלס משקף זאת - הלייקרס עצובים בחושך, הקליפרס מחוייכים באור.
במרכז ההתלהבות הזו של החבורה בכחול-אדום נמצא איש אחד. עם כל הכבוד ליכולת הריחוף הלא-אנושית של בלייק גריפין, הוא לא יותר מדוגמן נהדר לפוסטרים שמתנוססים על כותלי ההיכל. לא, התקווה של הקליפרס מתרכזת כל כולה בכריס פול. הוא האיש שעשה את השינוי, שלקח קבוצה שהייתה תקועה עמוק בבוץ של לוזריות אינסופית, והפך אותה בהינד עפעף לחברה קבועה בפלייאוף. ולחשוב שאלמלא דייויד סטרן, הוא היה משחק בכלל בלייקרס.
מהסמרטוט איתו כל הליגה ניגבה את הרצפה, הקליפרס הפכו לקבוצה שהפרשנים כבר לא מפחדים לציין ברשימת המועמדות לכתר, והכל הודות לפול. אלא שעם מילות השבח הללו מגיעים גם ציפיות. אחרי הכל, מדובר ב-LA. ואם הלייקרס מאבדים את דווייט הווארד ליוסטון ואת קובי בראיינט לגיד אכילס קרוע, אז האחריות להביא תהילה לדרום קליפורניה נחה על הכתפיים של כריס פול וחבריו.
CP3 הוא האבטיפוס של הפוינט גארד ב-NBA כיום. סטיב נאש נראה כמו הצל של מי שהיה פעמיים ברצף MVP, ג'ייסון קיד פרש, ראג'ון רונדו, דריק רוז וראסל ווסטברוק פצועים, דרון וויליאמס בלוף ורק טוני פארקר נותן לפול קרב אמיתי על תואר הרכז הטוב בליגה כרגע. מאז שנבחר כרוקי ב-2005 פול לקח את הליגה בסערה והכניס את עצמו לדיון על תואר השחקן הטוב בליגה. הוא נבחר 6 פעמים לאולסטאר (ובמשחק האחרון לקח הביתה את ה-MVP), הוביל את הליגה פעמיים באסיסטים ועוד 5 פעמים בחטיפות וזכה עם נבחרת ארה"ב בזהב אולימפי בבייג'ינג ובלונדון.
הכל טוב ויפה. אלא שבאמריקה כמו באמריקה, בשורה התחתונה אתה נמדד לפי אליפויות. ועבור שחקן שנמצא בליגה כבר 8 שנים ועדיין לא היה בגמר אזורי, השעון מתחיל לתקתק. המבקרים הכי עיקשים כבר עזבו את לברון ג'יימס ומחפשים טרף חדש. הווארד אולי ימשוך את רוב האש, אבל שפול לא יחשוב לרגע שהוא לא יהיה מטרה לזכוכית המגדלת הקולקטיבית של התקשורת והאוהדים. במעמד בו הוא נמצא, CP3 הרוויח את הלחץ הזה.
אין לו עכשיו את התירוץ של מאמן רכרוכי כמו ויני דל נגרו. ההגעה של דוק ריברס, אחד עם טבעת על האצבע, היא זו ששכנעה את פול להשתקע בצד המואר של לוס אנג'לס. עם מאמן מוכח ובעל ניסיון, קאדר מוכשר של רול פליירס ובלייק גריפין אחד, הגיע זמן פרעון הצ'קים של פול. לאוהדי הספורט יש זכרון קצר, והעובדה שבעבר הקליפרס בכלל לא הגיעו לפלייאוף לא תיחקק בתודעתם אם הם שוב יודחו בסיבוב מוקדם.
בניגוד ללברון, שלחץ הזכייה באליפויות הוביל אותו לאחד כוחות עם דוויין ווייד במיאמי, פול החליט לקשור את עתידו עם הקליפרס. הוא חתם הקיץ על חוזה עצום ל-5 שנים בהן ירוויח סכום אסטרונומי של 107 מיליון דולר. זה אומר שלהנהלת הקליפרס יהיה קשה לשדך ליד פול סופרסטאר נוסף כמו שעשו בהיט. גריפין, על כל מוגבלויותיו, זה מה שיש. פול יצטרך להיות גיבור על כדי להוביל את הקבוצה הזו לתואר. קצת כמו מה שציפו מג'יימס בקליבלנד, עוד קבוצה שידעה רק אכזבות בהיסטוריה שלה.
אם פול יצליח לבצע את הפעלול המורכב הזה במו ידיו, הוא ישריין לעצמו מקום בלב של כל אוהד קליפרס לנצח. יציבו פסל שלו בכניסה לסטייפלס, יתלו את הגופיה שלו בתקרה ויתייחסו אליו כמו למלך בשארית חייו. יותר מזה, הוא גם יכניס את עצמו למועדון שעל דלתו הוא רק התדפק עד כה - מועדון הרכזים הטובים בהיסטוריה. אבל מכאן והלאה כל שנה היא שנת מבחן עבורו. החל מהשנה. רק שלא ימצא את עצמו בחושך.
