דייויד בלאט השיג בכדורסל בארץ ובאירופה את כל מה שמאמן יכול לחלום עליו, ולכן הדבר הכי טבעי הוא מעבר לליגת הכדורסל הכי טובה בעולם – ה-NBA. הוא בשל לתפקיד הזה, לפחות מבחינת הישגי העבר שלו, על זה אין ויכוח. בלאט מאמן כבר הרבה שנים, זכה בהמון תארים במסגרות השונות וזה מאוד נכון מבחינתו לעשות את הצעד הזה. זה החלום שלו כבר מגיל צעיר בארה"ב. הוא מדבר כדורסל באנגלית, זה זורם לו בוורידים וזה יתרון נוסף עבורו כי זה יסדר לו כניסה חלקה.
בלאט הוא לא ילד. הוא עבר המון בכדורסל, יותר מרוב המאמנים ב-NBA, ויש לו נסיון ברמות הכי גבוהות ולכן אני חושב שהוא בשל כבר עכשיו לתפקיד המאמן הראשי ולאו דווקא לעוזר מאמן. לקבל כבוד משחקנים זה עניין של אישיות, של ידע, של מקצוענות ויש לו את כל זה בתוספת כריזמה. אני מאמין שהשחקנים יתנו לו את הכבוד שמגיע לו.
בלאט תמיד שאף להכי גבוה ולהכי טוב, אבל אני לא חושב שכשהוא התחיל לשחק כדורסל בקולג'ים בארה"ב הוא חשב שיאמן ב-NBA, אני לא חושב שכשהוא התחיל לאמן בגליל עליון הוא חשב על זה וגם כשהוא לקח את אליפות אירופה עם רוסיה זה לא היה לו בראש. זה היה חלום, אבל הוא לא בנה עצמו לרגע הזה, אלא פשוט שאף להיות הכי טוב.
ברור לכולם שהוא לא מאמן פחות טוב מאף אחד אחר, ולא מבין פחות כדורסל. הוא מגיע בזכות וזו עוד מדרגה מבחינתו כמאמן כדורסל. אחת ההוכחות לכך שהוא מגיע מוכן, ושהוא לא מתכוון להשאיר שום מקום לדמיון, היא שיחה משולשת שקיימנו – אני, דייויד וגל מקל – בה הוא חקר את הגארד של דאלאס בלי סוף כדי להוציא עוד ועוד מידע על הליגה הכי טובה בעולם.
כמו כל ישראלי, ואולי בגלל ההיכרות איתו אפילו קצת יותר, אני מוצף בגאווה מהעובדה שבלאט יהיה מאמן ב-NBA. זה כבוד גדול לכולנו, ואני מחזיק לו אצבעות. אני רק יכול לדמיין עד כמה כל המשפחה שלו גאה בו, בטח ובטח כשמדובר בתמיר, בנו, שחקן מוכשר שבטח גאה יותר מתמיד.