איפה להתחיל, בהחלטה? בהשפעה שלה על ה-NBA, על העיר קליבלנד ומדינת אוהיו? בדייויד בלאט? בבייגלה הזה שיש לו מעל הראש ובזה שאלוהים לא מפסיק לגעת בו? או אולי בכלל בזה שתזמון זה הכל בחיים?
ג'יי קול כתב בשירו:
I’m coming home
I’m coming home
tell the World I’m coming home
Let the rain wash away all the pain of yesterday
I know my kingdom awaits and they’ve forgiven my mistakes
I’m coming home, I’m coming home
tell the World I’m coming
אין חובב כדורסל ישראלי שהידיעה על המעבר של לברון ג'יימס ממיאמי לקליבלנד לא העבירה בגופו צמרמורת. קינג ג'יימס פנה לאתר האינטרנט של "ספורטס אילוסטרייטד" וכתב בפשטות כל כך אמריקאית, כל כך הפי-אנדית, כל כך חמה ומזמינה קבלה בזרועות פתוחות: "איים קאמינג הום – אני חוזר הביתה". ותודו שזה נשמע הרבה יותר טוב מ" איים טייקינג מיי טאלנט טו אנדר פלייס – אני לוקח את הכישרון שלי למקום אחר". במאמר שהוא לא פחות ממאסטר פיס, שעוד לא החלטתי אם הוא יותר מרגש או יותר מבריק, כשהוא פונה למדינה שמקדשת את ערכי המשפחה, לברון מדבר על החלטה של אשתו וילדיו, על כך שלאנשים שגדלו וליוו אותו בשנות חייו הראשונות יש מקום מיוחד בליבו ושהערכים האלה מבחינתו חשובים מכדורסל. שהוא רוצה שילדיו יגדלו היכן שהוא גדל ולעיר ולמועדון שנקראים קליבלנד מגיע סוף סוף אליפות. אם נאום כזה לא מזמין חיבוק מאומה שלמה, איזה כן? אפילו מיקי אריסון, מהבעלים של מיאמי היט צייץ בטוויטר: "אני המום ומאוכזב מחדשות היום אבל מצד שני, לעולם לא אשכח מה שלברון עשה עבורנו ב-4 השנים האחרונות. תודה על הזיכרונות, קינג ג'יימס".
את ההחלטה לשוב לקליבלנד אותה נטש ב-2010, לקח לברון מבלי שפגש פנים אל פנים לא את הבעלים של הקאבלירס דן גילברט, לא את הג'נרל מנג'ר דייויד גריפין ולא את המאמן החדש דייויד בלאט. מסתבר שלשלישייה הזו חשיבות משנית עבור לברון. גם לכסף. ג'יימס רצה פוטנציאל ממשי לאליפות מיידית. ואם העסק מתחבר עם מדינת הולדתו וסגירת מעגל על הדרך, אז הברירה היא טבעית. לברון התבטא מוקדם יותר ואמר שלמרות שנפגש עם קבוצות אחרות מעולם לא התכוון לעזוב את מיאמי לקבוצה אחרת מלבד קליבלנד.
לפני שאגיע למאמן שעד לפני חודשיים נתן הוראות לבן אלטיט ועכשיו צריך להתפנות ל"סמטינג קומפליטלי דיפרנט", הנה כמה דברים על קבוצתו החדשה/ישנה של ג'יימס. מאז שעזב אותה לפני 4 שנים הקבוצה רשמה את אחוז הניצחונות הנמוך ביותר מכל קבוצות הליגה, 0.311. רק שעכשיו, בדומה ללייקרס של שנות ה-80 שכללה 4 שחקנים שנבחרו ראשונים בדראפט בדמות קארים, מג'יק, וורת'י ותומפסון, גם לקליבלנד יהיה רוסטר עם ארבעה כאלה – לברון, איירוינג, בנט וגם וויגינס. תוסיפו לאלה, נכון לעכשיו, את טריסטיאן תומפסון כפאוור פורוורד ואת אנדרסון ורז'או בעמדת הסנטר ותקבלו הרכב סופר מרשים. השאלה היא אם "מרשים" בלבד יספיק לאליפות בטווח הקצר?
הסקפטים בהנהלת קליבלנד, שכבר פעלו בכיוונם של הקלעים הוותיקים מייק מילר מממפיס וריי אלן ממיאמי, שניים מהאהובים על לברון ושזכו אתו באליפויות במיאמי – כבר מסמנים לקווין לאב ממינסוטה, לחבור להרכב החלומות שמתהווה בקליבלנד. בתמורה לשרותיו של הפורוורד הנהדר כנראה שיאלצו להיפרד מוויגינס ומעוד שחקן ו/או בחירת דראפט עתידית. בכלל, ההגעה של לברון הופכת את קליבלנד למועדון סופר מבוקש על ידי פרי אייג'נטס שירצו להיות חלק מהמפלצת המתהווה, גם על חשבון כסף ומעמד. בקיצור, יהיה שמח בימים הקרובים בקליבלנד, ואני לא מדבר רק על ההתקהלות של המוני אזרחי אקרון שכבר מתגודדים סביב בית ילדותו של האיש השב הביתה מן המרחקים.
אפשר להזכיר גם את מיאמי המתפרקת, למרות שכריס בוש סיכם ל-5 שנים נוספות, לאן ילכו כרמלו אנטוני (הודיע הערב שרק לשיקגו, אם יחליט לעזוב את הניקס), פאו גאסול, צ'נדלר פרסון ועוד שחקנים חופשיים כאלה ואחרים אבל כל זה שייך לכתבה אחרת, כי למאמר השמח הזה יש שני חתנים: קינג ג'יימס וקינג בלאט! ואפתח באירוניה: המשחק הרשמי הראשון שבו יאמן דיוויד את לברון יהיה ב-5 באוקטובר, בקוויקן לונס אירנה שבקליבלנד מול - מכבי תל אביב. תחי הפיקנטריה.
בלאט ששיאי הקריירה שלו לא מפסיקים להירשם ולהתעצם הפך בין לילה למועמד יותר מלגיטימי לזכות באליפות NBA בעוד פחות מ-11 חודשים. בלתי נתפס. כל הטוב הזה נוחת בשעות האחרונות על בלאט שנכנס עכשיו לסרט אחר לגמרי ממה שהוא אי פעם תכנן, ייחל או חלם עליו. הוא הולך להתמודד עם לחץ בספרות שונות בתכלית מאלה שהתמודד איתן באיטליה, ברוסיה עם הנבחרת ובמכבי תל אביב. בעונה הקרובה הפנים של בלאט יהיו מוכרות לכל חובב כדורסל בפרט וספורט בכלל בארה"ב ומחוצה לה, דעותיו ישמעו, יקראו ויתורגמו בקנה מידה שאי אפשר לדמיין בכלל. הציניקנים יאמרו שכל הלחץ הזה על מאמן חסר ניסיון מוחלט (ב-NBA) כמו בלאט יהיה בעוכריו, שעדיף היה לו להתחיל מלמטה, שכל העסק גדול עליו ושעכשיו יש לו רק מה להפסיד. מצד שני, איזה איש מקצוע לא היה נותן הכול כדי להתחלף אתו עכשיו? אף אחד.
לנו לא נותר אלא להתקרב קצת, דרך דייויד בלאט לאבק הכוכבים הזה שניצב בדרכו הפנומנלית לתהילה, שבקצב הזה, מי יודע, תגיע מוקדם ממה שמישהו אי פעם חשב.
