בדרך הביתה, במקרה או שלא, הושמע ברדיו 99FM השיר הזה, ונתן את הרמז הבלתי נמנע: כך יתחיל הטור.
I’m coming home, coming home, tell the world I’m coming home / let the rain wash away all the pain of yesterday / I know my kingdom awaits, and they’re forgiving my mistakes / coming home, coming home, tell the world I’m coming home
לפעמים אתם שומעים שיר ברדיו ומרגישים שהוא נכתב בדיוק עליכם. אני לא יודע אם זה קרה גם לכדורסלן הטוב בעולם, אבל כל משפט בפזמון של Diddy, דירטי מאני וסקיילאר גריי, מהדהד את ההחלטה של לברון ג'יימס לחתום בקליבלנד. כן, הוא ייתן לגשם לשטוף את כל הכאב. כן, ממלכתו של קינג ג'יימס מחכה, והיא תסלח על טעויותיו.
והיו כל כך הרבה טעויות שהוא היה צריך לתקן, מהעזיבה של 2010, אם כי ייתכן שהדרך הכל כך אלגנטית בה ביצע את הקאמבק עוד תשכיח בעתיד, או לפחות תעמעם, את זכרה של The Decision והימים המטורפים שבאו אחריה.
במקום שידור חי לעיני מיליונים עם תוכנית שהופקה במיוחד בשבילו, הפעם הוא כתב מאמר סולידי עד מרגש בספורטס אילוסטרייטד, אצל לי ג'נקינס, אחד הכתבים הכי מוערכים על ידי קולגותיו האמריקאים. במקום I’m taking my talents to South Beach, הגיע My Calling is higher than basketball. במקום העיר של חוף הים והמסיבות, הוא הולך לאותו איזור קר, מדכא ואפרורי בו נולד – ולעיר שסרטון לעגני שנעשה עליו ב-2009 הגדיר אותה כ"בשיפוצים מאז 1868", "כל כך מזוהמת, שלכל הדגים כאן יש איידס", "רואים את השמש לפחות שלוש פעמים בשנה", וכמובן "כל הכלכלה שלנו מבוססת על לברון ג'יימס".
What if my son stares with a face like my own / And says he wants to be like me when he’s grown / Shit! But I ain’t finished growing
ללברון, על הנייר, היו את כל הסיבות לוותר על קליבלנד. מילא הטינה שרחשו לו, המכתב המגוחך ההוא של הבעלים דן גילברט, האוהדים ששרפו גופיות שלו ברחוב – לקבאלירס יש שלד צעיר באופן קיצוני עם כוכב שמעולם לא הגיע לפלייאוף. לברון כמעט בן 30 ולא נשארו לו עוד הרבה שנים בראש הפירמידה; המנג'ר פחות מחצי שנה בתפקיד, המאמן מעולם לא אימן ב-NBA. היי, בלאט עצמו העריך שג'יימס יישאר במיאמי, וכנראה שהפעם לא דובר על תרגיל הטעייה מתוחכם; על פי עיתונאים בכירים בארצות הברית, בלאט ידע על ההחלטה חמש דקות לפני שהטור של ג'יימס התפרסם.
אותה תקשורת לא לגמרי למדה מהלקחים של 2010. אז, קשרו אותו רבים לניו יורק, שיקאגו וקבוצות אחרות, עד שהכתב אלן האן היה הראשון שהעריך שהוא "נוטה ללכת למיאמי". גם הפעם זה נפל כמעט לכולנו מתחת לרדאר. ביום שאחרי התבוסה במשחק 4 בגמר נשאלו חמישה פרשנים מ-ESPN מה הסיכוי שלברון יעזוב את מיאמי, והגדירו אותם כ-0.1%, 3%, 5%, 5% ו"די גרועים". אתמול נשאלו חמישה פרשנים אחרים, ורק אחד נתן ללברון פחות מ-60% סיכוי להישאר בהיט. אדריאן וויינרובסקי מאתר יאהו, אלוהים חיים של ה-NBA, העלה הבוקר מהארכיון את הטור על מסע התיקון שערך לברון ג'יימס אצל גילברט בשנת 2012; חיפוש מהיר בגוגל מעלה גם טור עדכני יותר שלו, מפברואר 2014, תחת הכותרת "כך איבדה קליבלנד את דרכה, ואיבדה סיכוי שלברון יחזור".
ג'יימס, במסגרת תיקון הטעויות, עוד נפגש שלשום עם פט ריילי, אצלו סיים את העונה האחרונה. זו היתה הפגישה היחידה שקיים פנים אל פנים מאז הגמר. לא עשה פסטיבל, לא ישב בארמונו וחיכה שהחלכאים והנדכאים יביאו מנחות למלך כדי שיסתכל לכיוונם. תיאוריות הקונספירציה התעופפו ללא קשר, כן, אבל בסופו של דבר, פרט למתי-מעט בארגון ששמעו על כך בהתראה קצרה, הוא הודיע לעיר קליבלנד שהוא חותם בה דרך העיתון. כן, זו היתה החלטה שהיא מעבר לכדורסל.
אפשר להתייחס לטיעוניו לקאמבק, לרצונו להוות מודל לחיקוי, כאל ערימת קלישאות שחוקה. אבל נראה שג'יימס, אולי בעודו מתחיל לראות באופק את הצד השני של ההר כשהוא חודשים ספורים לפני החלפת קידומת ל-30, הלך כאן בעיקר על החלפת תדמית. הילד שעדיין לא סיים לגדול פתאום רואה דור המשך בוהה לו בעיניים, מחפש דרך פעולה מתאימה, ומבין שעכשיו צריך לתת דוגמה אישית ולחזור הביתה.
וכשאתה חוזר הביתה, אתה לא יכול להתאים יותר לתפקיד הרשע. מי ששנא אותו בגלל שהוא חזק מדי, דורסני מדי, עושה הצגות או לובש סרט הזעה, מוזמן להמשיך. מי ששנא אותו בגלל הדרך בה ניהל ב-2010 את ההחלטה, בעודו בן 26 שחושב שהשמש זורחת אתם יודעים מאיפה, יכול לפחות לקבל בהערכה את הניסיון שלו לעשות תיקון היסטורי. מי צריך שגוגל ימחקו עליך פרטים מביכים, כשאתה יכול לעשות זאת במו ידיך?
Ain’t no stopping us now, I love this song / Whenever it comes on it makes me feel strong
יכול להיות, בעיקר אם קווין לאב יגיע ואם שלושה מוחות כדורסל משוכללים כמו אלה של דייויד גריפין, בלאט ולברון יצליחו להנדס קבוצה מצליחה מהרגע הראשון, שבאמת אף אחד לא יצליח לעצור את הקבאלירס. אבל אחרי ה"לא 1, לא 2, לא 3..." מהמסיבה הראוותנית ההיא במיאמי, הפעם לברון הולך על הגישה ההפוכה. בניגוד לכל מה שהתרגלנו לצפות ממנו, קינג ג'יימס מנמיך ציפיות. מבהיר שזה יהיה פרויקט ממושך, שהסבלנות שלו תעמוד למבחן, שהוא לא מצפה שהאליפות תגיע מיד, אפילו לא מבטיח שהיא תגיע בכלל.
אלה לא הצהרות מהשפה לחוץ. אפילו אם לאב יבוא, האיש מעולם לא שיחק בפלייאוף, בדיוק כמו קיירי, ואחוז הניצחונות של שניהם בקריירה עומד על 34.3 ו-35.3 אחוז בהתאמה. את המזרח הקאבס המשופצים יכולים לעבור, אבל לא בטוח שגם יוכלו לנצח יריבה חזקה כמו זו שתמתין להם בגמר.
שלא תטעו: הקאבס עדיין מועמדים לאליפות, כמו שכל קבוצה עם לברון וארבע צנוניות תהיה. בלאט, שכנראה הגיע לקליבלנד בשביל בנייה מחדש וסוף סוף בלי הלחץ של לנצח בכל משחק, מקבל במחי מאמר אחד סיטואציה אחרת לחלוטין. עשרות עיתונאים בכל אימון, אגדות עבר מנתחות בפינצטה כל סוויץ' בהגנה, סוכנויות הימורים שהציבו את הקאבס בראש רשימת ההימורים לפני שבלאט קרא תרגיל אחד עבור אנדרו וויגינס, בעלים שבאמת רוצה לנצח ועכשיו. אבל קשה להאמין שכוכבים צעירים שמעולם לא שיחקו בפלייאוף ומאמן שמעולם לא אימן ב-NBA הולכים לקחת אליפות תוך עונה אחת. הר הציפיות הזה נראה גבוה מדי, אפילו עבור מי שהתרגל לנוכחותו של שמעון מזרחי בעורפו.
רק שהפעם, לשם שינוי, אף אחד לא יוכל לעמת את לברון עם ההבטחות שלו במקרה של הפסד צורב. אחרי הכל הסיכוי הטוב ביותר לשושלת חדשה כנראה חיכה לו בשיקאגו, הקבוצה עם הכי הרבה תקרת שכר פנויה היתה פניקס, חוזי הטלוויזיה והפרסום הכי גדולים המתינו לו בלייקרס ובניו יורק (שלא לדבר על פיל ג'קסון), והבעלים הכי לארג' מכל האופציות היה בכלל סטיב באלמר מהקליפרס. אף אחת מהקבוצות הללו, וגם לא מיאמי, לא יכולה לכעוס עליו עכשיו. בקליבלנד, הוא יודע וגם האחרים יודעים, הכל יהיה קשה יותר. ועבור לברון בשלב הזה של הקריירה, הוא כנראה חיפש את האתגר הגדול ביותר.
לברון שהתיימר להדיח את ג'ורדן מהפסגה וכל האמצעים כשרים, מפנה את מקומו ללברון שרוצה להיות השחקן האהוד ביותר בליגה. והפעם, מספיק שאלפי ילדים מאקרון, אוהיו, ומקליבלנד, יחזרו להסתובב עם חיוך, עיניים נוצצות וגופיות של מספר 6 – והמטרה העיקרית שלברון הציב לעצמו, הושלמה.
Lot of fights, lot of scars, lot of bottles, Lot of cars / Lot of ups, lot of downs, Made it back, lost my dog / And here I stand, a better man / Thank you Lord!
