יום אחד, עוד הרבה שנים, הילדים שלנו ישאלו אותנו על שחקני NBA שהיום נחשבים למוכרים, אולי אפילו מיני-כוכבים, ונצטרך להסביר להם מה הם עשו, למה הם היו חשובים ולנסות להציל אותם מחשכת השכחה. אבל דבר אחד בטוח, על ג'ייסון קולינס הם לא יצטרכו לשאול. למרות שקלע פחות מ-4 נקודות למשחק בקריירה לא מרשימה של 12 שנים בליגה הטובה בעולם, החל מה-29 באפריל 2013 קולינס ייזכר לנצח כדמות מפתח וסמל לדורות הבאים.
אולי זה לא מקרי שדווקא שחקן שלא השאיר שום חותם מיוחד בצורת המשחק שלו משפיע כל כך על הדורות הבאים. קחו לדוגמא את ז'אן מארק בוסמן, כדורגלן בלגי שולי שביקש להקל על המעבר שלו מקבוצתו בתום החוזה. אחרי שהוא נלחם על זכות זו במשפט, הוא הפך למפורסם בגלל חוק בוסמן שנקרא על שמו ושינה את עולם הכדורגל. כנראה שבאמת כל אחד יכול לעשות היסטוריה.
אבל בעוד בוסמן בסך הכול רצה להקל על תנאי העבודה שלו, קולינס לקח על עצמו סיכון מקצועי ואישי עצומים. ההומופוביה בקרב הקהילה השחורה גבוהה בהרבה מבשאר החברה האמריקאית וכשמדובר באתלטים מקצועיים שעוסקים בספורט הנחשב לגברי, הנושא עדיין נחשב לטאבו. אבל האם זה באמת אכן כך?
"אני מאוד גאה בג'ייסון קולינס. אל תסתיר את מי שאתה בגלל בורות של אחרים"
קובי בראיינט
"תודה לך על האומץ. אולי יום אחד ההעדפה המינית של ספורטאי לא תהיה רלוונטית"
מאנו ג'ינובילי
"כל כך גאה באח שלי ג'ייסון קולינס על האמת שלו"
בארון דייויס
כשמסתכלים על התגובות המפרגנות של שחקני NBA ליציאה מהארון של ג'ייסון קולינס נשאלת מעצמה שאלת מיליון הדולרים: למה רק עכשיו? זה לא שאני קטנוני או לא מעריך את האומץ של קולינס, אבל איכשהו מאז פברואר 2007, אז שחקן ה-NBA הבריטי ג'ון אמיצ'י יצא מהארון אחרי שסיים את הקריירה, חלפו 6 שנים ואני לתומי חשבתי שכבר יהיה לפחות נציג גאה מוצהר אחד בליגה הטובה בעולם. אם הצלחנו להביא ישראלי אחד מתוך 7 מיליון תושבים שיהיה אחד מ-450 השחקנים בליגה, למה שלא יהיה הומוסקסואל מוצהר אחד מהם?
גם טובי הפרשנים של ESPN חושבים כך. טוני קורנהייזר, מנחה התכנית המצוינת "סליחה על ההפרעה", טען שזה משהו שהיה באוויר הרבה זמן . פרשן ה-NBA המכובד ג'יי.איי אדאנדה פתח את דבריו באומרו "אני מצטער שזה לא קרה בשנת 2000 כי זה היה מייצר מודעות גבוהה יותר בקרב הספורטאים". העובדה שבכל רחבי הליגה, מדייויד סטרן ועד ג'יני באס, מטוני פארקר ועד ג'ייסון קיד (שבעברו נתפס באמירה הומופובית), כולם משבחים את המהלך, מעידה יותר מכל שה-NBA כנראה הרבה יותר ליברלית ממה שחשבנו.
"הסתובבתי 30 שנה בחדרי הלבשה. יש תחושה יותר מקבלת אצל כדורסלנים מאשר אצל שחקני בייסבול ופוטבול. זה לא מפתיע שזה התחיל שם", אמר העיתונאי המוערך של הוושינגטון פוסט מייקל ווילבון ב "סליחה על ההפרעה". לפתע גם האמירות ההומופוביות של שחקן העבר טים הארדווי אחרי היציאה מהארון של אמיצ'י נשמעות כחריגות. הרי גם אז רוב התגובות היו חיוביות. שאקיל אוניל וצ'ארלס בארקלי, לברון ג'יימס וגרנט היל, כולם תמכו נחרצות במהלך וקיוו שזה יביא לכך שבעתיד יהיה קל יותר לצאת מהארון. החל מקולינס זה בכלל אמור להפוך לטרנד.
עוד יש הרבה עבודה בתחום היציאה מהארון של ספורטאים. כשכריס קאליבר מסן פרנסיסקו פורטי ניינרס נשאל לפני הסופרבול האחרון של קבוצתו לגבי תגובתו לקבלת חבר לקבוצה שהוא גיי, הוא ענה: "הם צריכים לצאת מהקבוצה אם הם כאלה. לא מוכן לחבר כזה בחדר ההלבשה". הליינבקר ברנדון אייאבנדחו, שזכה השנה באליפות עם בולטימור רייבנס ונלחם למען התרת נישואים לבני אותו מין, הודה שלפחות 50 אחוז משחקני ה-NFL מסכימים עם קאליבר. זאת אחת הסיבות מדוע הוא דוחף לכך שמספר שחקני פוטבול ייצאו מהארון בזמן הקרוב, ביחד. הרעיון הוא שיציאה משותפת תקל על ההתמודדות עם ההדף שזה ייצור באחד הענפים הכי קשוחים ומצ'ואיסטים שיש.
גם ב-NBA העסק עוד צריך להתרומם (סליחה). בסופו של דבר, קולינס הוא שחקן חופשי ובשלהי קריירה די זניחה, וישנם ציניקנים האומרים שעשה זאת כדי להקל על עצמו בקבלת חוזה חדש. אחרי שהשקט התעשייתי יחזור לעצמו, בכל זאת נישאר עם התובנה שהציבור בשל לכוכב, פרסונה מוחצנת, דמות נערצת על אלפי ילדים שייצא מהארון וישבור את המחסום האחרון. לכולם בארה"ב ברור שמהלך כזה הוא גם כלכלי ויוביל להמון קמפיינים עסקיים בעתיד. בוסמן, שהפך לאחת הדמויות החשובות בהתפתחות שוק השחקנים בכדורגל, הפך לאלכוהוליסט והפסיד את רוב כספו. לקולינס, לכולם ברור, זה לא יקרה.
גם ההחלטה לצאת מהארון דווקא בראיון ל"ספורט אילוסטרייטד", מגזין צבע מכובד אך גם כזה שתחום השפעתו רחוק בהרבה משיאו בשנות ה-80', שידרה הצהרה. דווקא במגזין שעיקר פרסומו היום נובע מתחרות בגדי הים של הדוגמניות הבולטות בעולם, יצא מהארון הספורטאי הראשון בענף ספורט גדול. "אני סנטר בן 34. אני שחור. אני גאה. לא תכננתי לעשות היסטוריה ולהיות הראשון בענף ספורט גדול שיוצא מהארון, אבל בגלל שאף אחד לא עשה זאת אני נושא את הדגל", כך במילים הצנועות, אך עם זאת כל כך מדויקות, קולינס הוציא את עצמו מהכלל. כך הוא הפך לאחד, יחיד ומיוחד.
