ככה זה, כשקוראים לך לברון ג'יימס. בערב אחד שבו אתה רע אתה הופך להיות מושא ללעג, סמל הבגידה והלוזריות והאיש עם הכינוי המחייב "שחקן הכדורסל הטוב בעולם", שלא תמיד עומד בציפיות העצומות ממנו. אבל בערב אחר, כשהכל נדבק ומתחבר, אתה מלך העולם. הלילה הזה היה מאותם לילות שבו "קינג ג'יימס" באמת היה המלך. הוא פשוט עשה הכל, ובשורה התחתונה הוביל את מיאמי לניצחון חוץ גדול, 96:100 על אוקלהומה, והשווה את סדרת הגמר של ה-NBA ל-1:1. שלושת המשחקים הבאים ייערכו בפלורידה, ואם לברון ישמור על הרמה ממשחק מספר 2, אוהדי ההיט יכולים לישון בשקט.
אבל לברון לא היה לבד. אחרי המשחק הראשון בסדרה, הרבה עיניים היו נשואות לדוויין ווייד שהיה איום ונורא. הפלאש שמע הכל (גם את דבריו של ג'יימס שאמר כי "מיאמי זקוקה לווייד בשיאו), הפנים והחזיר עם משחק נהדר (24 נקודות) שהזכיר את ימיו הטובים. את הטריו השלים כריס בוש, שעלה בחמישיה לראשונה מאז חזר מהפציעה והחזיר עם ערב סולידי של 16 נקודות, חלקן חשובות מאוד, וגם 15 ריבאונדים.
בכלל, המשחק הזה היה משוגע לחלוטין. אחרי שמיאמי הובילה בביטחה בהפרש של שנע בין 12 ל-15 הנקודות, הרבע הרביעי היה פשוט משוגע. הת'אנדר שוב ביצעו קאמבק מהסרטים בהובלתו של מי-אם-לא קווין דוראנט, אבל הפעם נעצרו רגע לפני שהם נוטלים את ההובלה. גם בדקות ההכרעה האחרונות, זה היה מן הסתם ג'יימס, שהצליח לשמר את היתרון של מיאמי גם בדקות שבהן המומנטום היה כולו של הרעמים.
ושוב, זו חובה להתייחס לדוראנט שכנראה קורץ גם הוא מחומרים אחרים. גם אם בסוף העונה הזו הוא לא יענוד טבעת על האצבע, מתישהו זה יקרה לו. בעוד שנה, שנתיים או שלוש. וגם תהיה לו, ככל הנראה, יותר מאחת. אבל דווקא הוא - הגיבור הטראגי של הערב. אחרי שהיה גרוע מאוד במחצית הראשונה (6 נקודות באחוזים רעים) הוא התעורר בדיוק במאני טיים, קלע 26 נקודות ב-24 הדקות האחרונות אבל את הכדור האחרון והקובע - במצב של 98:96 למיאמי, 7 שניות לסיום - הוא החטיא. איך חולפת לה תהילת עולם.
ושוב זה היה ערב של ד"ר ראסל ומיסטר ווסטברוק. לצד מהלכים מצויינים של רכז הת'אנדר, במיוחד ברבע האחרון, היו רגעים בהם הוא פשוט הסריח את המגרש. אם אלו היו הדקות בהן הוא לפתע חיפש רק את הסל, ואם היו אלו הדקות בתחילת המשחק בהן הוא כפה את עצמו על המשחק. אבל בסופו של דבר, סל גדול שלו, לצד חטיפה ומספר אסיסטים כמעט עשו מהפך מדהים. אבל כמעט, כמו שכולנו יודעים, זה ממש לא מספיק.
ואי אפשר שלא להתייחס לסדרה המדהימה הזו כולה. כעת, על פי חוקי הפיינל'ס, שלושה משחקים ייערכו במגרשה של הקבוצה ללא יתרון הביתיות, קרי מיאמי. במידה וההיט יצליחו לנצח את כל השלושה, לברון יחגוג את טבעת הבכורה שלו, בפעם הראשונה אחרי 3 ניסיונות. כל תוצאה אחרת, תחזיר את הסדרה לאוקלהומה סיטי. בכל מקרה, הקרבות הללו הולכים להיות כל כך חמים, כל כך מעניינים ואיכותיים, שפשוט אסור לפספס דקה אחת. ככה זה, שלכוכב של אחת הקבוצות קוראים לברון ג'יימס. ולכוכב של השניה קוראים קווין דוראנט.
לברון כאמור סחף את מיאמי עם 32, 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים (12 מ-12 מהקו), ווייד תרום 24 ו-5 אסיסטים גם כן. בוש סיים עם דאבל דאבל נפלא (16 ו-15), באטייה היה מצויין עם 17 נקודות, כאשר 15 מתוכן הגיעו מחוץ לקשת. עוד קלעו: צ'אלמרס 3, האסלם, ג'ונס, קול ומילר 2 כ"א. את החבורה מאוקלהומה הוביל דוראנט עם 32 (רק 4 מ-10 ל-3), ווסטברוק הוסיף 26 באחוזים גרועים (10 מ-26 מהשדה) וג'יימס הארדן היה האחרון שקלע בספרות כפולות עם 21. איבקה סיים עם 7, פרקניס עם 4 (8 ריבאונדים), 3 לספולושה ו-2 לפישר.
מהלך המשחק
סקוט ברוקס העלה בחמישיה את קנדריק פרקינס, סרג' איבקה, קווין דוראנט, טאבו ספולושה וראסל ווסטברוק. כריס בוש, שיין באטייה, לברון ג'יימס, מריו צ'אלמרס ודוויין ווייד פתחו אצל אריק ספולסטרה מן העבר השני. ההיט פתחו נהדר, כאשר ההתקפה של המקומיים פשוט לא תיפקדה. ווייד הגיע עם חובת ההוכחת על כתפיו וכבר אחריו 5 דקות לוח התוצאות הראה על 2:13 למיאמי, במיוחד בזכות פעולות מצויינות של הפלאש. ווייד לא הוריד את הרגל מהגז וזה כבר 6:21. ג'יימס הארדן, עוד אחד שהיהי בינוני במשחק הראשון, מיזער נזקים עבור אוקלהומה (עשר נקודות ברבע הראשון) והוריד ל-27:15 אחרי 12 דקות של כדורסל.
ברבע הבא ההגנה של אלופת המערב הגיעה למשחק. איבקה חסם, גם דוראנט מצא את הסל והת'אנדר רצו כאשר ווסטברוק - שפתח גרוע מאוד - ישב על הספסל ודרק פישר קיבל את מפתחות הרכז. סל של הארדן הוריד ל-25:35, וספולסטרה הזעיק פסק זמן. אוקלהומה כבר הורידה ל-8, אבל חוסר ריכוז נוסף נתן למיאמי מיני ריצה של 0:5, וההפרש קפץ ל-13 שוב. דוראנט המשיך להיות לא מדוייק, ושלשה גדולה של צ'אלמרס קבעה יתרון שיא של 17, 34:51. ווסטברוק קלע כמה זריקות מהקו וזה 43:55 למיאמי עם הירידה לחדרי ההלבשה.
מי שחשב שהמומנטום ישתנה מעט עם פתיחת המחצית השניה, טעה. ווסטברוק עוד קלע שלשה שהורידה את הפער ל-10 (49:59) אבל ג'יימס ובעיקר ווייד דאגו לפתוח במהירות הפרש של 15, כאשר הפלאש העלה ל-52:67. בכל פעם שהת'אנדר ניסו להתקרב, אחד השחקנים בגופיות השחורות-אדומות דאג להרגיע אותם ולשמור על הפער הדו ספרתי. ווסטברוק החטיא עם הבאזר שלשה שיכולה הייתה ליצור מומנטום גדול, ולרבע המכריע הקבוצות נכנסו ב-67:78 לטובת מיאמי.
ורבעים מכריעים, כידוע, הם הזמן של קווין דוראנט. משום מקום, הדוראנטולה קלע 5 נקודות רצופות כולל דאנק אחד מדהים והוריד ל-8 הפרש. הטיים אאוט של ספולסטרה לא ממש עזר והארדן צימק -82:76 בלבד, 7:30 דקות לסיום. המומנטום עבר מצד לצד, כאשר על כל מהלך גדול של מיאמי, אוקלהומה ענתה, וההיפך. דקה ו-42 שניות לסיום, ווסטברוק הוריד ל-3 נקודות בלבד, 94:91. הת'אנדר, עם דחיפה מדהימה של הקהל המוטרף, התקרבו עד ל-98:96, כאמור, ואז הכדור הגיע לדוראנט... את הריבאונד שלו לקח ג'יימס, שהלך לקו וקלע את השתיים. 96:100 להיט בסיום. איזו סדרה יש לנו.
