45 שניות לסיום משחק מספר 3 בגמר ה-NBA זה קרה. קווין דוראנט קטף את הריבאונד, עבר את המגרש בארבעה כדורים, עלה לשלשה מעל לברון ג'יימס שצללה ברשת ונתנה לגולדן סטייט יתרון עמוק במאני טיים, בדרך ל-0:3 מוחץ בסדרה. באותו רגע, נדמה שנשכחו כל הביקורות על האיש שהפך לרשע של הליגה בקיץ 2016. כמו לברון לאחר המעבר למיאמי, כל מה ש-KD היה צריך זה כדור ומגרש, בשביל להוכיח כמה הוא גדול בעצמו, וכמה גדולה המערכת שסביבו.
גם בקיץ הוכיח דוראנט את גדולתו כשוויתר על כסף על מנת לשמור על הסגל הקיים. נכון, הרבה יותר קל לוותר על כמה מילוני דולרים בחוזה שמסתכם ב-57 מיליון דולר (וזה כמובן לא כולל את ההכנסות של הפורוורד מחוזה החסות עם נייקי), אבל זה כן מראה את הדרך של מועדון שמסתכל רק קדימה, ומתחיל להתמקם לצד סן אנטוניו בפסגת הליגה בכל הנוגע לרמת הניהול.
בהמון שקט וקור רוח, גולדן סטייט עברה בהצלחה רבה את קיץ 2017. בראש ובראשונה כמובן הארכת החוזים של סטף קרי וקווין דוראנט, אך לא פחות חשוב – הצליחה לשמור על הבסיס של הצוות המסייע כשהחתימה מחדש את אנדרה איגודאלה, שון ליבינגסטון, דיוויד ווסט, זאזא פאצ'וליה וג'אבייל מגי. בנוסף, ההחתמה של עומרי כספי כבר נבחרה בלא מעט מקומות לגניבה של הקיץ ובשביל להוסיף עוד יד קטלנית מחוץ לקשת, גם ניק יאנג עלה צפונה מלוס אנג'לס והגיע למפרץ.
גם מערב הדראפט יצא בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר שזכה בסיום העונה שעברה בתואר מנהל העונה ב-NBA (פעם שנייה בשלוש שנים), עם חיוך על הפנים. הווריירס שילמו לשיקגו 3.5 מיליון דולר (הסכום הגבוה ביותר שקבוצה יכולה להעביר לקבוצה במזומן) בשביל הבחירה ה-38, בה בחרו בפורוורד של אורגון, ג'ורדן בל, וגרמו לכל הליגה לתפוס את הראש. בל, שמתנשא לגובה 2.03 מ' ובעל מוטות ידיים של 2.13, היה שחקן ההגנה של הפאק 12 בעונתו האחרונה במכללות. למרות גובהו, הוא עדיין מסוגל לשחק כסנטר בהרכבי סמול בול שאהובים כל כך על סטיב קר.
כבר בליגת הקיץ הראה את התרומה המגוונת שלו, כשסיים במשחק נגד מינסוטה עם שורה סטטיסטית נדירה, בה רשם 5 נקודות, 11 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 5 חטיפות ושש חסימות. המספרים הללו אמנם היו בליגת הקיץ אך הם מרשימים בכל קנה מידה. בל מושווה לא פעם לדריימונד גרין, שגם היה הגניבה של דראפט 2012 כשנבחר רק במקום ה-35. בל מודע להשוואה המתבקשת, ולאחר אותו משחק נהדר צייץ בטוויטר: "פשוט מנסה להיות כמו דריימונד".
השמירה על הסגל אמורה לעלות לווריירס בארבע השנים הקרובות באזור ה-1.2 מיליארד דולר. אבל עם בעלים עשירים כמו ג'ו לייקוב ופיטר גובר, בסיס אוהדים עולמי שנהיה גדול יותר ככל שהזמן עובר (עומרי כספי הגדיר את הווריירס "כוכבי רוק", וזו בהחלט השוואה נכונה) ואולי יותר מהכל - הנהלה מתקדמת ויעילה – גולדן סטייט תישאר בטופ גם בשנים הבאות. בכלל, מאז שהגיע קבוצת הבעלות החדשה ב-2010, היא ביצעה ברוב המקרים בחירות נכונות בשדרת הניהול. ג'רי ווסט, אחד מחמשת אנשי הכדורסל הגדולים בכל הזמנים, היה חבר בהנהלת קבוצה בשש השנים האחרונות עד שעזב העונה לקליפרס.
ההנהלה הנוכחית ידעה גם בעבר צעדים לא פופולריים שהם חלק בלתי נפרד מההצלחה העכשווית. ב-2012 לייקוב ספג שריקות בוז מהקהל הביתי שלו לאחר הטרייד ששלח את מונטה אליס, אהוב האוהדים במפרץ, למילווקי תמורת אנדרו בוגוט. הטרייד הזה פינה את הבמה לקרי הצעיר, וב-2016 אפילו אליס עצמו ב-SiriusXM NBA Radio שאם הוא היה נשאר בקבוצה, כנראה שהיא לא הייתה זוכה באליפות.
צעד לא פופולרי נוסף התרחש ב-2014 ופיטרה את מארק ג'קסון, מי שהצעיד את המועדון לשתי הופעות פלייאוף רצופות לאחר שלפני כן הווריירס העפילו רק פעם אחת ב-17 עונות, רק כדי למנות את סטיב קר לתפקיד והשאר כמובן היסטוריה. חשוב לזכור שהבסיס של האלופה הנוכחית נבחר דרך הדראפט, כשאף אחד מהשלישייה קרי-תומפסון-גרין לא נבחר בחמשת הבחירות הראשונות.
גולדן סטייט הנוכחית היא קבוצה מהפכנית על המגרש ומחוצה לו. היא שינתה את קו המחשבה של המנהלים ולא פחות של השחקנים. היום סופרסטארים מבינים שהם צריכים לדעת לשחק עם כוכבים אחרים לצדם על מנת ליצור קבוצה שמסוגלת להתמודד על האליפות, ללא כל מחשבה כללית האם בכלל ישנה התאמה בין אותם שחקנים.
הבסיס היציב וסביבת העבודה הטובה הם שיצרו את אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה, כשהגעתו של דוראנט בקיץ הקודם היא רק פרס על העבודה הנכונה. רק כשיש דרך מסוימת, מגיעים להצלחה ארוכת טווח. לכן גם לאחר ההעברות הגדולות והרעש של פגרת 2017, העונה אף אחד לא יופתע אם הנציגות של מפרץ סן פרנסיסקו וסן אנטוניו שוב יהיו שתי הקבוצות הטובות בליגה.
