"בזמן שההפסד הבא ירגיז אותך, הוא כבר יודע שסאם, שתול של ממשלת טנקינגיסטן, יגן עליו בפני הנהלת הליגה והאוהדים. הוא חי כאן בינינו. בזמן שאנחנו נלחמים כדי לנצח בכל משחק – הוא נלחם בנו"
לא צריך סרטון של ארגון ימין כדי להבין שסאם הינקי הוא... אחר. הוא אחד מ-30 נבחרים שקיבלו על עצמם את הזכות להוביל קבוצת NBA, אבל רק על מנג'ר אחד, על פי דיווח ב-ESPN, יתר המנג'רים בליגה התלוננו כל כך, עד שאיכשהו (הקומישנר סילבר הכחיש, כמובן) נחת לידו המנהל של תוכנית נבחרת הכדורסל האמריקנית ג'רי קולאנג'לו, ומייק דאנטוני, המאמן שהרבה בזכותו הכדורסל בליגה נראה היום אטרקטיבי כל כך, מונה לעוזר של ברט בראון. ועדיין, גם שבועיים אחר כך, הקבוצה שלו רושמת העונה את פתיחת 30 המשחקים הגרועה בתולדות ה-NBA, וניצחה רק באחד מתוך 40 משחקים מאז 25 במארס, ועוד אחד לאחר מכן.
הינקי דוחק בכולם כל הזמן "להאמין בתהליך". הוא מתנהל באופן כמעט חתרני, כשהוא מעמיד מראה מול הליגה כולה: כשאין לך סיכוי להביא את הכוכבים, לפעמים צריך לגרד את התחתית כדי לעלות למעלה דרך דראפט ועוד דראפט וטרייד מוזר ועוד טרייד מוזר, וכן, זה עלול להיות תהליך מכוער. נכון שהוא לא לבד, ולא הראשון שקבוצתו מסריחה את הפרקט כדי להרוויח בחירת דראפט גבוהה, ונכון שתהליכים אורכים זמן, ונכון שהיי-תראו-מה-סאם-פרסטי-עשה-דרך-הדראפט-והגיע-לגמר. רק שסאם של פילדלפיה, בניגוד לסאם של אוקלהומה סיטי, פשוט לוקח את התהליכים הללו לאקסטרים.
הוא מוותר כמעט על כל שחקן איכותי. הוא בוחר במקומות גבוהים בדראפט שחקנים פצועים או כאלה שתקועים באירופה. הוא בוחר כוכבים עתידיים שדורכים אחד לשני על הבלטה – נרלנס נואל נתן עונת רוקי מעניינת, אבל לא מסוגל לשתף פעולה בצבע עם ג'אליל אוקאפור, וסביר להניח שג'ואל אמביד, עוד חיית צבע, לא יעשה לשניהם את החיים קלים יותר כשיחזור. פרסטי, למשל, לשם ההשוואה, בחר את ראסל ווסטברוק כגארד מוביל ליד הפורוורד שלו קווין דוראנט, ואז את ג'יימס הארדן בכנף ואת סרג' איבקה בפנים לצדם. אלמלא הארדן היה מפתח אגו והת'נדר היו סוגרים את הארנק, יכול להיות שלקוורטט הזה היו היום 2-3 אליפויות.
לרדוף אחרי קנדל מרשל
הינקי בכלל לא מסתכל על כל מיני שחקנים חופשיים עם קצת ניסיון, אלא הולך ישר על הקנדל מרשלים של הליגה (אה, כן, בראיון ל-ESPN הוא סיפר שגישש אצל קוואי לנארד וג'ימי באטלר בקיץ האחרון. כמו כן, אציין שלאחרונה התקשרתי לסוכנות רכב ושאלתי אם יסכימו לתת לי למבורגיני ב-15 שקלים). הוא מעניק חוזים קצרים במיוחד, ולא מובטחים, בעידן בו תקרת השכר הולכת ונוסקת. הוא מתייחס באופן מרגיז לווטרנים כמו אנדריי קירילנקו שהגיע בטרייד מתוך הסכמה שיוכל לבלות את עונתו האחרונה בקבוצה ראויה, אבל אז לא שיחרר אותו, וקנס אותו כשלא הופיע לאימון. הוא אוגר בחירות דראפט ליום סגריר, בתקווה שכולן יתפתחו יחד ויהפכו את פילדלפיה לאלופה.
החתרנות של הינקי נובעת גם מכך שהליגה של היום, גם בעידן בו גולדן סטייט לוקחת אליפות דרך בנייה ארוכה וגרג פופוביץ' מועלה לדרגת אל, היא עדיין ברובה ליגה של פיוז קצר. דור הבעלים הנוכחי הולך ונעשה צעיר יותר, והחבר'ה האלה רוצים תוצאות עכשיו, ורוצים למקסם רווחים. הם מסתכלים על עיר כדורסל אדירה בפוטנציה כמו פילדלפיה, ורואים את היציעים ריקים. הם רוצים שהינקי יהיה איתם מתחת לאלונקה בניסיון להעלות את כמות הקהל בליגה, לא שהינקי יאסוף שחקנים על אלונקה ואז יסתיר את הפציעות הללו ממנג'רים אחרים שעושים איתו טרייד, כפי שעשה עם דרו הולידיי שנשלח לניו אורלינס.
וכן, יכול להיות שיום אחד הינקי יצחק על כולנו, או לחילופין, שמי שיחליף את הינקי יקצור על הפודיום את התבואה שהינקי זרע בדמעה, כשהוא מקריב את עצמו כשעיר לעזאזל של הליגה. אבל עד ש"התהליך" יבשיל, הינקי ימשיך להיות המלצר ששופך עלינו בכוונה את המרק, הנגר שמפרק לנו את הכורסה, נהג האוטובוס שמחליט להעביר לניוטרל באמצע כביש מהיר. הוא איש המקצוע שמחליט לפעול בניגוד לקוד המקובל בקרב חבריו. כרגע, הוא מנהל את הקבוצה המקצוענית היחידה שאנחנו מכירים, שסיבת הקיום שלה היא להפסיד בכל ערב. ואוי, כמה שזה קשה לצפייה.
