"שום דבר כבר לא סגור היום. המחשבה שרק השחקנים הכי גדולים באירופה מגיעים ל-NBA היא לא מעודכנת בעליל, ורואים את זה לאורך כל השדרה של הכדורסל האירופאי היום – אוהדים, תקשורת ואנשי מקצוע", מבהיר ירון ארבל. כבר מספר שנים הוא מסייע ומייעץ לקבוצות בליגה הטובה בעולם וכיום משמש כסקאוט הבינ"ל של ניו אורלינס פליקאנס. מנקודת מבטו, השינוי בגישה ניכר היטב כבר כמה שנים. "לא מעט אנשים עדיין מסתכלים על המעבר בין אירופה ל-NBA ככזה ששמור רק לכוכבים הכי גדולים – פטרוביץ', סאבוניס, קוקוץ', גאסול, נוביצקי וכו' – או שחקנים שיש להם פוטנציאל להיות כאלה. זה ממש לא המצב כבר כמה שנים טובות. מביאים את השחקנים הכי טובים למה שמחפשים".
"הדוגמא הכי טובה כנראה היא פרו אנטיץ'", מסביר ארבל. "סנטר מקדוני איטי, לא אתלטי, עם קליעה לא יציבה וריבאונד סביר במקרה הטוב, שבמשך שנים לא נחשב אפילו לשחקן יורוליג ולא תמיד מצא קבוצה באירופה. בעונה האחרונה שלו באירופה הוא היה מחליף באולימפיאקוס ונתן להם 6 נקודות ו-3.5 ריבאונדים למשחק ביורוליג. פתאום בגיל 31 הוא הפך לשחקן רוטציה מאוד חשוב באטלנטה הוקס - קבוצה שהשיגה די בקלות את המאזן השני הכי טוב ב-NBA בעונה שעברה. אם פרו הצליח להגיע לשם, אף אחד לא יכול לטעון שהדלת סגורה בפני מישהו. כל עוד אתה מתאים למה שמחפשים – לא משנה העמדה, מאיפה אתה, איפה שיחקת קודם ומה היו הממוצעים שלך - יש לך סיכוי".
האם יש עמדה או עמדות שזוכות ליותר ביקוש ב-NBA כיום לגבי שחקנים בינ"ל?
"השנה הגיעו קצת יותר סנטרים, אבל אני לא רואה את זה כחלק מתפיסה גלובלית של "מה מחפשים". צריך לפחות שנתיים-שלוש של מגמה כלשהי לפני שמכריזים שיש בכלל מגמה, ומבלי לבדוק בציציות עושה רושם שאין דבר כזה. הגיעו השנה ל-NBA רכזים (ראול נטו, מרסליניו הוארטס), גארדים (סוני ווימס, סאשה וויאצ'יץ'), פורוורדים (נמניה בייליצה), וסנטרים (ניקולה יוקיץ', סאשה קאון, וולטר טאוורס, בובאן מריאנוביץ'). צעירים כמו נטו ויוקיץ' מול ותיקים כמו הוארטס וקאון. כל קבוצה עם הצרכים הספציפיים שלה כמובן, אבל כמכלול הליגה לא מפלה בין עמדות".
האם מרבית הג'נרל מנג'רים מעדיפים זרים ששיחקו במכללות או שיש כיום יותר מודעות למועדונים מובילים מאירופה?
"זה ממש לא מעניין מאיפה מגיע השחקן, מסתכלים על כמה הוא טוב. המודעות היא הרבה מעבר למועדוני יורוליג מובילים. יוקיץ' לא שיחק אפילו ביורוקאפ. נטו שיחק בקבוצה מתחתית הליגה הספרדית. השחקנים שהגיעו לניו אורלינס לאורך השנים האחרונות – גוסטבו איון, אלכסי אז'ינסה, לוק באביט, בראיין רוברטס – אף אחד מהם לא היה בקבוצת יורוליג מובילה. שניים מהם לא שיחקו אפילו ביורוליג. גל מקל הגיע ל-NBA ממכבי חיפה. יאניס אדטוקובו מהליגה השניה ביוון".
אז מה החשיבות כיום של המכללות עבור שחקנים בינ"ל? גם לכך יש תשובה. "מי שמגיע ל-NBA דרך הקולג'ים זה לרוב שחקנים ממדינות שהליגה המקומית לא מפותחת יותר מדי. אפריקנים שמגיעים לארה"ב בשלב מוקדם של הקריירה (אמביד, אזלי). אוסטרלים/ניו זילנדים (סטיבן אדאמס, מתיו דלאבדובה), קנדים (אנדרו וויגינס, טריסטן ת'ומפסון), סקנדינבים (ג'ף טיילור). אפשר למצוא ממש מעט שחקנים ממדינות כדורסל מובילות באירופה שהגיעו ל-NBA דרך הקולג' בשנים האחרונות".
איך מסתכלים כיום על הליגה בישראל?
"הליגה הישראלית היא אחת מהליגות בדרג השני של אירופה. יש את ספרד, VTB וטורקיה בדרג הראשון. אחרי זה אוסף של ליגות שכל אחת עם הייחוד שלה – ביוון יש שתי קבוצות יורוליג בכירות ורוב הקבוצות חלשות, בצרפת קבוצות היורוליג לא ברמות הגבוהות ורוב הליגה פחות או יותר באותה רמה וכו'. הליגה שלנו נמצאת באיזורים האלה".
עד כמה יש חשיבות למסגרת בה משחק השחקן ולא רק ליכולותיו האישיות?
"השאלה המכריעה היא אם היכולות שאתה רואה על המגרש מתרגמות ל-NBA. למשל, האם האחוזים משלוש של דגן יבזורי יהיו זהים גם ב-NBA או שיש סיבה כזו או אחרת שהם יירדו? ככל שהרמה בה משחק השחקן יותר גבוהה, כך אמור להיות יותר קל להסיק אם זה מתרגם. אבל זה שאתה משחק ברמה נמוכה לא פוסל אותך. זה יכול לעזור לקבוצה להרגיש יותר בנוח עם המהלך וזה לא משהו ספציפי ל-NBA, אלא לכל עולם הסקאוטינג. אם קבוצת יורוליג רואה שחקן שקולע 25 נק' למשחק בליגה הקפריסאית, היא ככל הנראה תרגיש פחות בטוחה ללכת עליו מאשר שחקן שקלע 20 נקודות לערב בליגה האיטלקית. אם יאניס אדטוקובו היה משחק בליגה טובה יותר מהליגה השניה ביוון, סביר מאוד להניח שהוא היה הולך גבוה יותר בדראפט. זה עדיין לא הפריע לו להיבחר באמצע הסיבוב הראשון, שזה יפה מאוד בפני עצמו. ההשפעה קיימת, אבל בתמונה הגדולה היא פחות חשובה".
"כל שחקן והקושי הגדול שלו. לפעמים זה פיזי, פעמים אחרות זה מנטלי. בשביל חלקם זו השפה, בשביל אחרים זה סגנון החיים האמריקאי. זה משפיע גם על החיים הפרטיים – פתאום כל המשפחה והחברים מאוד רחוקים. יש שחקן, למשל, שהיה חייב להתחתן עם חברה שלו אחרת היא לא הייתה יכולה לחיות איתו שם בגלל שלא הייתה לה ויזה".
"יש שחקנים שסוחבים על הגב שלהם ענף שלם וכל המדינה עוקבת אחריהם - זה לא פשוט לשחק עם כזו מעמסה. על זה תוסיף את לו''ז המשחקים שאף אחד מחוץ ל-NBA לא רגיל אליו; המגרש יותר גדול; השריקות של השופטים הן לפעמים על דברים אחרים; הקשת רחוקה יותר; היריבים יותר גדולים, חזקים ואתלטים; יש שחקנים שהיו כוכבים גדולים באירופה והכל הסתובב סביבם וברגע שהם מגיעים ל-NBA הם הופכים להיות שחקני רוטציה. זה תהליך מנטלי לא פשוט שלא כולם שורדים אותו. קשה להגדיר בעיה אחת ספציפית שהיא הגדולה ביותר. ותמיד יש את אלה שהכל עובר לידם והם מצליחים תוך שלוש שניות להרגיש כמו בבית".
שחקן ישראלי צעיר שחולם להגיע ל-NBA, אילו דגשים מרכזיים יעזרו לו להגשים חלום? מה הדרישות הבסיסיות בלעדיהן אין מקום בליגה?
"רוב רובם של השחקנים ב-NBA הם מפלצות אתלטיות ברובד כזה או אחר. זריזות, מאסה, אורך ושאר אספקטים פיזיים מבדילים ביניהם לבין אלה שלא מגיעים ל-NBA. זו דרישת בסיס, למרות שתמיד יש יוצאים מן הכלל. מאוד יעזור לשחקן לפתח משהו שמבדיל אותו - תכונה שהוא יודע לעשות ברמה הכי גבוהה. אם אתה קלעי או ריבאונדר או חוסם ברמות הכי גבוהות שיש, אז יהיה הרבה יותר קל להגיע לליגה בלי אותם יתרונות פיזיים. שחקנים שלא מצטיינים במשהו ספציפי יותר מתקשים לקבל צ'אנס".
