בשנים האחרונות חל מהפך בבית האטלנטי. אחרי חמש שנים רצופות בהן בוסטון שלטה ללא עוררין וזכתה בראשות הבית, הסלטיקס התפרקו מנשקם והחלו בתהליך בנייה מחדש, ובכך איפשרו לניו יורק ולטורונטו לעלות לפסגה בזו אחר זו. כאשר עונה חדשה נמצאת בפתח, נראה שקבוצה נוספת זוממת על הבכורה - ברוקלין נטס. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על חמש הקבוצות שמאכלסות את הבית האטלנטי.
בוסטון סלטיקס (בעונה שעברה: 57:25, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
אוון טרנר (פורוורד, אינדיאנה)
מרכוס ת'ורנטון (גארד, ברוקלין)
טיילר זלר (סנטר, קליבלנד)
עזבו
ג'ריד ביילס (גארד, מילווקי)
כריס המפריז (פורוורד, וושינגטון)
קית' בוגאנס (גארד, פילדלפיה)
כריס ג'ונסון (פורוורד, פילדלפיה)
נבחרו בדראפט
מרכוס סמארט (גארד, סיבוב ראשון)
ג'יימס יאנג (פורוורד, סיבוב ראשון)
חמישייה משוערת
ראג'ון רונדו - אייברי בראדלי - ג'ף גרין - ברנדון באס - קלי אוליניק
מה הסיפור שלהם?
כשהסלטיקס נפרדו מדוק ריברס, קווין גארנט ופול פירס, כולם הניחו שהקבוצה תיבנה במבט לעתיד על ראג'ון רונדו. עכשיו, זה כבר לא כ"כ ברור. הרכז התמודד עם פציעות ויכולת מאכזבת בהיעדר "אחים גדולים", והוא ממש לא הטיפוס שמסוגל להנהיג קבוצה מצליחה. רונדו מסיים חוזה בסוף העונה (יש הרבה לחשושים על טרייד בקרוב), כמו גם השחקן ההתקפי ביותר של בוסטון - ג'ף גרין - ונראה שתהליך הבנייה יהיה ארוך ואיטי.
לפחות הירוקים מצאו בדראפט קומבו גארד מוכשר בדמות מרכוס סמארט, שעשוי להתפתח לכוכב ב-NBA ואולי יהיה האיש של בוסטון בעתיד. כך או כך, נכון לעכשיו, אין לבראד סטיבנס מספיק כלים התקפיים כדי להוות פקטור, אפילו לא במזרח החלש, על אחת כמה וכמה כאשר המהלך הכי משמעותי בשוק השחקנים החופשיים היה החתמתו של אוון טרנר המאכזב.
שימו לב ל... קלי אוליניק
לסנטר הקנדי לקח קצת זמן להיכנס לעניינים בעונת הרוקי שלו אשתקד, אבל ככל שהזמן עבר הוא הפגין יכולות התקפיות מעניינות ובמשחקים רבים היווה נקודת אור בסלטיקס. כעת בוגר מכללת גונזאגה מגיע מוכן ובשל יותר לעונתו השנייה והגיוני שסטיבנס ישתמש בו יותר ויבנה מהלכים במיוחד עבורו, כך שאוליניק יעמוד בפני מבחן מסקרן.
בשורה התחתונה: מקום רביעי בבית
המזל הכי גדול של הסלטיקס הוא שפילדלפיה חולקת איתה את אותו הבית. זה יציל את בוסטון מגורל המקום האחרון בבית, אבל מדובר בנחמת עניים. יהיו משחקים בהם הכשרון הרב בקו האחורי יספק רגעים מבטיחים, אבל ההרגשה היא שמבט על הטבלה בחודשי האביב יחשוף מאזן דומה לזה מהעונה שעברה.
ברוקלין נטס (בעונה שעברה: 38:44, הודחה בסיבוב השני בפלייאוף)
הגיעו
ליונל הולינס (מאמן)
בויאן בוגדנוביץ' (גארד/פורוורד, פנרבחצ'ה)
ג'ארט ג'ק (גארד, קליבלנד)
סרגיי קראסב (פורוורד, קליבלנד)
עזבו
ג'ייסון קיד (מאמן, מילווקי)
פול פירס (פורוורד, וושינגטון)
שון ליבינגסטון (גארד, גולדן סטייט)
אנדריי בלאץ' (פורוורד, סין)
מרכוס ת'ורנטון (גארד, בוסטון)
ג'ייסון קולינס (סנטר, שחקן חופשי)
נבחרו בדראפט
מרקל בראון (גארד, סיבוב שני)
קורי ג'פרסון (פורוורד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
דרון וויליאמס - בויאן בוגדנוביץ' - ג'ו ג'ונסון - קווין גארנט - ברוק לופס
מה הסיפור שלהם?
הנטס רשומים על אחד המהלכים הכי יוצאי דופן הקיץ: תמורת שתי בחירות סיבוב שני בדראפט, הקבוצה העבירה את מאמנה ג'ייסון קיד בטרייד למילווקי. מהלך יוצא דופן, אבל די מחוכם - קיד לא מצא את מקומו על הקווים והקבוצה גם כך התכוונה לפטר אותו, אז למה לא להרוויח מכך? במקומו הגיע ליונל הולינס, שרק לפני שנתיים הדריך את ממפיס לגמר המערב, והוא אמור לתקן את ההגנה בבארקלייז סנטר ולהכניס קצת משמעת.
פול פירס עזב לוויזארדס וגם הנטישה של שון ליבינגסטון תורגש בברוקלין, אבל אולי החידוש הכי משמעותי השנה בקבוצה לא נובע משחקן שהגיע או עזב, אלא מאחד שחוזר מפציעה. ברוק לופס היה אחד הסנטרים הטובים בליגה לפני ששבר את הרגל אשתקד, ולמרות שקווין גארנט כבר עם רגל וחצי בגימלאות, נראה שיש לנטס את מה שדרוש כדי לפרוץ ולהגיע רחוק בפלייאוף - כל זמן שאת הזריקות האחרונות ייקח ג'ו ג'ונסון ולא דרון וויליאמס.
שימו לב ל... בויאן בוגדנוביץ'
הייתה לי התלבטות אם לבחור בין בוגדנוביץ' לבין בלקני אחר, מירזה טלטוביץ', אבל אחרי שסחב על הגב את נבחרת קרואטיה במונדובאסקט, יהיה מעניין לראות כיצד בוגדנוביץ' משתלב בליגה הטובה בעולם. הוא בחר בזמן טוב להגיע לנטס, בגלל שבהעדרו של פירס, נוצר בור בעמדת הכנף הנוספת לצד ג'ו ג'ונסון ולפי משחקי ההכנה, הקרואטי יקבל זכות ראשונים להוכיח את עצמו בחמישייה. אם הוא ימשיך בכושר הקליעה מעבר לקשת, הוא גם בהחלט יכול לבסס את עצמו.
בשורה התחתונה: מקום ראשון בבית
אמנם אפשר להטיל ספק בהחלטה המקורית של ברוקלין וה-GM בילי נייט לבנות את הקבוצה סביב דרון וויליאמס, שבשנים האחרונות הוכיח כי ההשוואות עם כריס פול לפני מספר שנים היו מיותרות. ועדיין, כשמביטים על הבית האטלנטי, רק טורונטו מסתמנת כיריבה על הפסגה, והקנדים עלולים להתקשות לנוכח הציפיות בעקבות ההצלחה בעונה שעברה. לכן, כל עוד ברוקלין תימנע מפציעות, היא הפייבוריטית שלי להחזיק במאזן הכי טוב בצפון-מזרח ארה"ב.
טורונטו רפטורס (בעונה שעברה: 34:48, הדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף)
הגיעו
לו וויליאמס (גארד, אטלנטה)
ג'יימס ג'ונסון (פורוורד, ממפיס)
וויל צ'רי (גארד, ליגת הפיתוח)
גרג סטימסמה (סנטר, ניו אורלינס)
לוקאס נוגיירה (סנטר, אסטודיאנטס)
עזבו
נאנדו דה קולו (גארד, צסק"א מוסקבה)
דווייט באייקס (גארד, ולנסיה)
סטיב נובאק (פורוורד, יוטה)
ג'ון סלמונס (גארד, אטלנטה)
ג'וליאן סטון (גארד, ונציה)
נבחרו בדראפט
ברונו קאבוקלו (פורוורד, סיבוב ראשון)
דיאנדרה דניאלס (פורוורד, סיבוב שני)
צ'אבייר תיימס (גארד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
קייל לאורי - דמאר דרוזאן - טרנס רוס - אמיר ג'ונסון - יונאס ולאנצ'יונאס
מה הסיפור שלהם?
כמו ממפיס לפני שנתיים, שוב הוכח שברגע שנפטרים מרודי גיי, הכל מסתדר. מסאי אוג'ירי הוא אחד הג'נרל מנג'רים הכי טובים ב-NBA - כשהוא העיף את הפורוורד לסקרמנטו בטרייד באמצע העונה החולפת, אנשים רבים הרימו גבה, אבל התוצאה הייתה כימיה קבוצתית נהדרת שהובילה את הרפטורס לעונה מפתיעה. הבעייה היא שעם כל הכבוד, בשורה התחתונה טורונטו של עונה שעברה הייתה אובר-אצ'יברית, וגם אז היא הודחה כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
לא כדאי לפקפק בשיקולים של אוג'ירי, אבל לפחות על הנייר, הרפטורס לא עשו מהלכים ששידרגו אותם מספיק בקיץ. לכן, כאשר הפעם היריבות כבר יסתכלו על הקבוצה בעין אחרת ועל הכתפיים של המאמן דוויין קייסי יוצבו הרבה יותר ציפיות, לא מן הנמנע שטורונטו תיקח צעד אחורה. ועדיין, מדובר בסגל עמוק, שבראשו קייל לאורי ודמאר דרוזאן המצויינים.
שימו לב ל... טרנס רוס
אוקיי, הבנו אותך, אתה יודע להתעופף לגבהים מדהימים ולספק דאנקים מפלצתיים. אבל מלבד ערב ביזארי של 51 נקודות נגד הקליפרס אי שם באמצע העונה, הסמול פורוורד הצעיר התקשה לשמור על יציבות בהתקפה. בסדרה נגד הנטס הוא קלע רק 35 נקודות בשבעה משחקים, וכדי שהרפטורס ישחזרו לכל הפחות את ההישג משנה שעברה, רוס יהיה חייב לעשות יותר.
בשורה התחתונה: מקום שני בבית
טורונטו היא דוגמא נהדרת לדיון הפושה ברחבי הליגה - אם אתה לא באמת מסוגל לאיים על אליפות, האם לא כדאי כבר לעשות טאנקינג? הרפטורס הפתיעו את כולם בשנה שעברה ובאמת היו מלהיבים, אך כדאי מאוד לקבוצה הזו לעשות קפיצת מדרגה משמעותית השנה כדי שלא להיקלע לחור השחור של קבוצות כמו אטלנטה או דנבר, שרודפות אחרי הצלחה בלי סופרסטארים אמיתיים ובסוף תמיד נופלות בין הכסאות. לצערי, אני לא רואה את הרפטורס עושים את זה.
ניו יורק ניקס (בעונה שעברה: 45:37, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
דרק פישר (מאמן)
חוסה קלדרון (גארד, דאלאס)
סמואל דלמברט (סנטר, דאלאס)
שיין לארקין (גארד, דאלאס)
קווינסי אייסי (פורוורד, סקרמנטו)
טראוויס אאוטלו (פורוורד, סקרמנטו)
עזבו
מייק וודסון (מאמן)
טייסון צ'נדלר (סנטר, דאלאס)
ריימונד פלטון (גארד, דאלאס)
למאר אודום (פורוורד, שחקן חופשי)
שאנון בראון (גארד, מיאמי)
ג'רמי טיילר (סנטר, לייקרס)
נבחרו בדראפט
קלאנת'וני ארלי (פורוורד, סיבוב שני)
ת'נאסיס אנטטוקומפו (פורוורד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
חוסה קלדרון - אימאן שאמפרט - כרמלו אנת'וני - אמארה סטודמאייר - סמואל דלמברט
מה הסיפור שלהם?
11 שנים עברו מאז שכרמלו אנת'וני נכנס לליגה. חבריו לדראפט 2003 - לברון ג'יימס, דוויין ווייד, כריס בוש ואפילו דארקו מיליצ'יץ' - כבר זכו באליפות אחת לפחות, אבל למלו אין שום טבעת לשים על האצבע מלבד טבעת הנישואין. קל לראות, אם כן, מדוע רבים טוענים שהוא לעולם לא יעשה את זה, אך כעת יש לו את המנטור הכי טוב שהוא היה יכול לבקש: פיל ג'קסון. אם לא פיל, מי יעשה את השינוי בקריירה של אנת'וני?
אי אפשר לצפות למהפך בן-לילה. ועדיין, התקפת המשולש ושיטות הזן המפורסמות של ג'קסון, שמונה בסוף העונה שעברה לנשיא הניקס, מסוגלות להוציא את המקסימום מכרמלו, שניצב בפני מבחן. על היכולות ההתקפיות שלו מעולם לא היה עוררין, אבל האם הוא יצליח להיות שחקן קבוצתי עד הסוף?
שימו לב ל... דרק פישר
פישר לא היה האופציה הראשונה של ג'קסון למשרת המאמן, אלא סטיב קר שהבריז ברגע האחרון והתמנה למאמן גולדן סטייט. "הזן מאסטר" חזר לשולחן השרטוטים והחליט להביא את אחד השחקנים האהובים ביותר עליו מתקופתו כמאמן, איתו זכה בחמש אליפויות - בתקווה לגדל אותו כדי שיהפוך ליורשו על הקווים. בעונה שעברה ג'ייסון קיד, רכז אחר שפרש ומיד הפך למאמן בתפוח הגדול, לא כל כך הצליח להסתגל לתפקיד החדש, לכן יהיה מעניין לראות כיצד "פיש" ישתלב כמאמן. אינטליגנציית משחק ויכולת מנהיגות יש לו, אך האיכויות הללו אינן בהכרח ערובות להצלחה.
בשורה התחתונה: מקום 3 בבית
אז פיל ג'קסון הגיע, דרק פישר מונה וכרמלו אנת'וני מגיע חדור מוטיבציה. זה עדיין לא הופך את הניקס ליותר מקבוצה בינונית בשלב זה. הטרייד ששלח את טייסון צ'נדלר בחזרה לדאלאס הותיר את הקבוצה ללא עוגן הגנתי, ובכלל מדובר בסגל מזדקן שאמנם מחזיק בפוטנציאל גדול בחלק ההתקפי, אך ישלם מחיר כבד בהגנה. ניו יורק תיאבק על אחד המקומות האחרונים בפלייאוף מהמזרח, וכדי שזה יקרה היא תצטרך להימנע מפציעות (אני מסתכל עליך, אמארה סטודמאייר) ולקבל מאימאן שאמפרט את היכולת מהימים שלפני הפציעה בברך.
פילדלפיה 76' (בעונה שעברה: 19:63, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
לוק רישאר אמבה א מוט (פורוורד, מינסוטה)
אלכסיי שבד (גארד, מינסוטה)
עזבו
ת'אד יאנג (פורוורד, מינסוטה)
ג'יימס אנדרסון (גארד, ז'לגיריס קובנה)
ביירון מולנס (סנטר, סין)
אדוניס תומאס (גארד, אינדיאנה)
נבחרו בדראפט
ג'ואל אמביד (סנטר, סיבוב ראשון)
דאריו שאריץ' (פורוורד, סיבוב ראשון)
קיי.ג'יי מקדניאלס (פורוורד, סיבוב שני)
ג'רמי גראנט (פורוורד, סיבוב שני)
ושיליקה מיצ'יץ' (גארד, סיבוב שני)
ג'ורדן מקריי (פורוורד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
מייקל קרטר-וויליאמס - טוני רוטן - לוק רישארד אמבה א מוט - נרלנס נואל - הנרי סימס
מה הסיפור שלהם?
מאז שסאם הינקי מונה לג'נרל מנג'ר של פילי בשנה שעברה, הוא מבצע "טאנקינג" ברמת אמנות. הלוואי וכל השחקנים היו מחוייבים על המגרש כמו שהינקי מחוייב להחלשת הסגל באופן שיטתי, כדי לאגור בחירות דראפט גבוהות ובניית חבורה שתהיה תחרותית בעוד שנה-שנתיים. עד שזה יקרה, הסיקסרס ימשיכו להיות הזומבים של ה-NBA גם השנה, מעין יצור שמרחף בעיניים כבויות מאולם אחד לשני, מעביר את הזמן עד לדראפט הנכסף.
כך או כך, לפחות השנה חוזר נרלנס נואל, הפאוור-פורוורד האתלטי ממכללת קנטקי שאת כל עונת הרוקי שלו בילה בחדר הטיפולים. יהיה מעניין לראות אם הוא מממש את הפוטנציאל העצום שלו. בדיוק כמו במקרה שלו, גם השנה פילדלפיה בחרה בסיבוב הראשון שני שחקנים שעשויים להפוך לכוכבים בעתיד, אבל אחד מהם פצוע ואולי ישחק רק בסוף העונה (ג'ואל אמביד) והשני נשאר באירופה (דאריו שאריץ', שחתם באנאדולו אפס).
שימו לב ל... מייקל קרטר-וויליאמס
כמובן שנואל ימקד את רוב הפוקוס, אבל מסקרן לא פחות יהיה לראות כיצד קרטר-וויליאמס מתמודד עם הציפיות הנלוות לעונת הרוקי המדהימה שלו. לא חסרות דוגמאות לשחקנים שזכו בתואר רוקי השנה וכשלו לעמוד ברף שהציבו לעצמם. קודם כל, הרכז עבר ניתוח בכתף במאי האחרון ממנו הוא עדיין לא התאושש לגמרי, כך שאת המשחקים הראשונים של העונה הוא כנראה יפספס. אבל גם כשהוא יבריא, כל יריבה תשים על MCW את הגארד שלה ששומר הכי טוב, מכיוון שאין לפילי יותר מדי אופציות התקפיות מלבדו. אם קרטר-וויליאמס ימשיך לספק מספרים גדולים, יהיה אפשר להכריז עליו ככוכב.
בשורה התחתונה: מקום 5 בבית
לא צריך להיות גאון גדול כדי לחזות שפילדלפיה תמשיך להיות אחת הקבוצות החלשות ב-NBA. המטרה היא להחזיק באחד המאזנים הגרועים בליגה כדי שאולי הפעם הלוטרי ילך לטובתם, ואז, עם עוד כוכב פוטנציאלי מהמכללות, הסיקסרס יעשו סוויץ' וינסו להתמודד גבוה במזרח. עד אז, לאוהדי פילי מומלץ להסיט את המבט מן הפרקט ולהתרכז באיזה צ'יז סטייק.
