אפשר לדבר על טקטיקות, על שיטות הגנה או מיס-מאצ'ים. אבל בשורה התחתונה, המטרה בכדורסל היא לקלוע את הכדור לסל. ואף אחד לא עשה את זה טוב יותר לאורך השנים מאשר, ובכן, הקלעים. כינסנו את ועדת המומחים שלנו לבחירת השוטינג גארד הטוב בהיסטוריה לקראת פתיחת העונה. כל אחד מחמשת הפרשנים שלנו דירג את הטופ 5 שלו כך שהנבחר הראשון קיבל 5 נקודות, השני 4 וכן הלאה. האם שקלול הנקודות מצביע על חוכמת המונים? תחליטו אתם:
5. קלייד דרקסלר (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 2.01 מטר
קבוצות: פורטלנד, יוסטון
עונות בליגה: 15
ממוצעים: 20.4 נק', 6.1 ריב', 5.6 אס', 2 חט' (בעונה הסדירה); 20.4 נק', 6.9 ריב', 6.1 אס', 1.9 חט' (בפלייאוף)
אליפויות: 1 (יוסטון, 1995)
לנצח הקריירה של קלייד "דה גלייד" תהיה שרוגה בקריירה של מייקל ג'ורדן, ותישפט כנגדה. מי יודע אם היינו מדברים על דרקסלר במונחים אחרים, לטובה או לרעה, אלמלא נוכחותו המקבילה של MJ. כך או כך, הגארד מאוניברסיטת יוסטון יישאר אחד השחקנים השלמים ביותר שראה ה-NBA, כזה שיודע לעשות הכל: לקלוע, למסור, להוריד ריבאונדים, לחטוף ואפילו לחסום. וכל זה, עם סגנון ואסתטיקה מלכותיים, שבצדק זיכו אותו בכינוי "גלייד" - מרחף.
דרקסלר נבחר בדראפט ב-1983, והיה בינוני בעונת הרוקי. את הפריצה שלו הוא עשה בעונה הבאה, אבל אז בדיוק הגיע לליגה ג'ורדן, שגנב את התהילה בעשורים הבאים. את האליפות היחידה שלו קלייד השיג ב-1995, כשג'ורדן חזר מפרישה באמצע השנה ושיקגו הייתה מבולבלת. את הסיכוי היחיד שלו לתואר MVP, ב-1992 (26.3 נק', 7.4 ריב' ו-7.1 אס' למשחק), הרס לו ג'ורדן שזכה במירב הקולות. ואז, בסדרת הגמר של אותה עונה, ג'ורדן ניצח את דרקסלר עם אותו "The Shrug Game", כשקלע 35 נקודות במחצית אחת מול פורטלנד.
4. רג'י מילר (נקודות מהוועדה: 8)
גובה: 2.01 מטר
קבוצה: אינדיאנה
שנים בליגה: 18
ממוצעים: 18.2 נק', 3 ריב', 3 אס' (בעונה הסדירה); 20.6 נק', 2.9 ריב', 2.5 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: אין
תגידו עליו שהוא היה חד-גוני, תגידו שהוא מעולם לא זכה באליפות, תגידו שהקריירה שלו מבוזבזת. אז תגידו. על דבר אחד אי אפשר לערער: רג'ינלד וויין מילר היה רוצח על המגרש, אחד השחקנים הכי קטלניים והכי קלאץ' אי פעם. המספרים לא בהכרח מספרים את כל הסיפור, כי רג'י היה קולע שלשות שהשווי האמיתי שלהן לא בהכרח נמדד בכמות הנקודות על הלוח - הן היו ממוטטות את היריבה.
כשהוא פרש, מילר היה שיאן השלשות בכל הזמנים (שיא שריי אלן שבר מאז). לצערו, מעולם לא היה לצידו סופרסטאר אמיתי שהיה אפשר לסמוך עליו, כדי לקחת אליפות. כן, היו שם ריק סמיטס, מארק ג'קסון, ג'רמיין אוניל וג'יילן רוז - אבל היה חסר לו הפיפן או העבדול ג'באר של ג'ורדן או רוברטסון. גם בלי שולייה מהשורה הראשונה, מילר הוכיח את עצמו כמי שמתעלה במאני טיים, ולא סתם ממוצע הנקודות שלו בפלייאוף גבוה מבעונה הסדירה. היו משחקים שהוא היה כ"כ טוב, כ"כ בזון, ששום דבר לא היה יכול לעצור אותו. רק תשאלו את ספייק לי.
3. ג'רי ווסט (נקודות מהוועדה: 11)
גובה: 1.88 מטר
קבוצה: לייקרס
שנים בליגה: 14
ממוצעים: 27 נק', 5.8 ריב' ו-6.7 אס' (בעונה הסדירה); 29.1 נק', 5.6 ריב' ו-6.3 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 1 (1972)
אם רג'י מילר היה קלאץ', אז ג'רי ווסט היה "מיסטר קלאץ'". אבל הכינוי הזה אפילו לא מספר את הסיפור המלא של ג'רי ווסט - אולי הכינוי "הלוגו" מתאים יותר. למה? כי בכל פעם שאתם רואים את הלוגו של ה-NBA, אתם בעצם רואים את דמותו של ג'רי ווסט. עד כדי כך הוא היה משמעותי בראשית דרכה של הליגה.
בעידן שבו שלטו מספר סנטרים ענקיים שניצלו את הדלילות בעמדה ברחבי הליגה, ווסט הצליח לבלוט דווקא כגארד, והוביל את הלייקרס בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, תחילה לצד אלג'ין ביילור ובהמשך עם גייל גודריץ'. ווסט היה האבטיפוס הראשוני לקומבו-גארד שאנחנו מכירים היום. הוא היה מסוגל להוביל כדור, אבל באותה העת גם ידע לקלוע בכל רגע נתון - אבל במיוחד ברגעי ההכרעה של משחקים. הוא היה אדיר בהתקפה (רק למייקל ג'ורדן יש ממוצע נקודות בפלייאוף גבוה יותר משל ווסט), אך באותה מידה ידע לעשות הגנה (חמישיית ההגנה של השנה הומצאה רק כשהיה בן 32 - ועדיין הוא נבחר אליה חמש פעמים).
קשה לתאר את המורשת של ווסט במילים, ועד היום הוא משפיע על המשחק. למעשה, לא רק שהוא אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, ווסט הוא אולי הג'נרל מנג'ר המוצלח בהיסטוריה. יש לו 6 אליפויות כמנהל, ונחשב למי שבנה את הלייקרס הגדולים של האייטיז וגם חיבר יחדיו את הלייקרס של קובי ושאק. ושימו עין גם על גולדן סטייט הנוכחית - ווסט "אשם" גם בה.
2. קובי בראיינט (נקודות מהוועדה: 18)
גובה: 1.98 מטר
קבוצה: לייקרס
שנים בליגה: 18 (עדיין פעיל)
ממוצעים: 25.1 נק', 5.2 ריב', 4.7 אס' (בעונה הסדירה); 25.6 נק', 5.1 ריב', 4.7 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 5 (לייקרס 2000-2002, 2009-10)
אם צריך לתאר את קובי בראיינט בשתי מילים, הן חייבות להיות "מוכוון מטרה". לא בטוח שהיה שחקן שתבע מעצמו יותר, שהיה יותר חדור מוטיבציה, ששאף יותר גבוה. כי אחרי הכל, כולנו יודעים שהמטרה של קובי היא לעקוף את ג'ורדן, להיות השחקן הגדול בכל הזמנים. ואם לומר את האמת, קשה להתקרב כ"כ ל-MJ כמו שהתקרב בראיינט.
אם במקרה לא שמתם לב, קובי הוא מכונת נקודות משומנת, אחד הסקוררים המושלמים שאי פעם עלו על הפרקט. כשהוא היה צעיר יותר, הוא הרג אותך עם מהירות ואתלטיות. ככל שהוא התבגר, הוא העביר את הפיגיון דרך הלב שלך בעזרת קליעה מבחוץ וחוכמת משחק. כך או כך, הוא גרם לשחקני היריבה להתחרט על כך שהחליטו לשחק כדורסל. עד כדי כך קובי קטלני, שבעוד מספר שבועות אתם הולכים לשמוע שהוא עקף את ג'ורדן ברשימת קלעי כל הזמנים.
אומרים ששושלת האליפויות הראשונה שלו בלייקרס הייתה שייכת לשאקיל, וקובי היה רק השוליה. אולי זה נכון. אבל בגיל 21 הבלאק מאמבה קלע 21.1 נקודות למשחק בפלייאוף, בגיל 22 המספר עלה ל-29.4. אותה ביקורת על היותו רובין של באטמן, הכניסה בקובי אש שהובילה לשתי אליפויות נוספות, כשהפעם אין ספק מי הבוס. כנראה שבזמן שנותר לו לפני הפרישה, הוא כבר לא יקטוף טבעת שישית שהייתה עוזרת לו בדיון מול ג'ורדן, אבל הוא עדיין חקק את שמו בספרי ההיסטוריה.
1. מייקל ג'ורדן (נקודות מהוועדה: 25)
גובה: 1.98 מטר
קבוצות: שיקגו, וושינגטון
שנים בליגה: 15
ממוצעים: 30.1 נק', 6.2 ריב', 5.3 אס', 2.3 חט' (בעונה שעברה); 33.4 נק', 6.4 ריב', 5.7 אס', 5.7 חט' (בפלייאוף)
אליפויות: 6 (שיקגו 1991-93, 1996-98)
"אני חושב שהוא אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן" - לארי בירד, אחרי שג'ורדן קלע 63 נק' נגד בוסטון בפלייאוף 1986
"אם תחפש את ההגדרה של גדוּלה במילון, יהיה כתוב מייקל ג'ורדן" - אלג'ין ביילור
"יש את מייקל ג'ורדן, ויש את כל השאר" - מג'יק ג'ונסון
"יש סוג של ענווה בנכונות של מייקל לעשות את העבודה הקשה כדי להפוך לשחקן שלם יותר. עבורי, אחד הסימנים לגדוּלה של מייקל היא שהוא תירגם את החולשות שלו לחוזקות" - פיל ג'קסון
"תנו את הכדור למייקל ג'ורדן ושכולם יפנו לו את הדרך לעזאזל" - דאג קולינס, מאמנו הראשון בשיקגו
"עבורי, מייקל ג'ורדן הוא אלוהי הכדורסל, והוא תמיד יישאר כזה" - דירק נוביצקי
"אני חייב להגיד שכשהייתי צעיר, כשאיזשהו פוליטיקאי היה מדבר לא הייתי מתעניין. אולי הוא אמר דברים נחמדים, אבל אם מייקל ג'ורדן היה בטלוויזיה, הייתי מתעניין!" - תיירי הנרי
"החטאתי יותר מ-9,000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי יותר מ-300 משחקים. 26 פעמים נדרשתי לקלוע סל ניצחון והחטאתי. נכשלתי פעם אחר פעם אחר פעם בחיי. וזו הסיבה שאני מצליח" - מייקל ג'ורדן
"יש רק מייקל ג'ורדן אחד" - מייקל ג'ורדן
חברי הוועדה: שימי ריגר, גיל ברק, עופר "ג'ובה" גרוס, אור זיו, דניאל שחק
