מי הגדול מכולם? שאלה רלוונטית במיוחד כשמדברים על סנטרים. אז כינסנו את ועדת המומחים שלנו לבחירות לקראת פתיחת העונה. כל אחד מחמשת הפרשנים שלנו דירג את הטופ 5 ההיסטורי שלו כך שהנבחר הראשון קיבל 5 נקודות, השני 4 וכן הלאה. האם שקלול הנקודות מצביע על חוכמת המונים? תחליטו אתם:
5. שאקיל אוניל (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 2.16 מטרים
קבוצות: אורלנדו, לייקרס, מיאמי, פיניקס, קליבלנד, בוסטון
עונות בליגה: 20
ממוצעים: 23.7 נקודות, 10.9 ריבאונדים, 2.3 חסימות, 2.5 אסיסטים (בעונה הסדירה); 24.3 נק', 11.6 ריב', 2.1 חס', 2.7 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 4 (לייקרס 2000-3, מיאמי 2006)
זה היה משחק הבכורה של נייט האפמן ב-NBA. הוא כל כך רצה להיות שם שבמשך שנים הלך עם סמל הליגה מקועקע על כתפו. השדרן האמריקני הסביר לצופים שהבלונדי שהגיע לטורונטו ממכבי תל אביב היה הסנטר הטוב ביותר באירופה, אז בואו נראה מה הוא שווה. תוך דקה ופסיק היריב האימתני מנגד מעך אותו עם 6 נקודות רצופות. האפמן, שנראה באותו רגע חיוור מאי פעם, נזרק מושפל חזרה לספסל. שאק רק חייך ועבר לקורבן הבא.
216 סנטימטרים לגובה, לפחות אותה הכמות לעומק ולרוחב וחוש התמצאות ברחבה טוב יותר משל רונאלדו. עוצמה של קטר, אתלטיות, רוח לחימה ואישיות כובשת הפכו אותו כבר בקולג' להבטחה גדולה. עם השנים כולם הבינו עד כמה זו התממשה, במיוחד לאחר שהושפל בגמר על ידי האקים אולאג'וואן והתחיל לשחק גם עם הראש.
אחוזי הקליעה שלו מהשדה היו כל כך טובים (58.2%), עד שההגנות שמנגד פיתחו שיטה להתמודד עם העוג הדורסני הזה. "האק-א-שאק" – להכות את הסנטר הדומיננטי בהיסטוריה ולשלוח אותו בכך פעם מחדש לקו העונשין, משם סביר להניח שיקלע פחות טוב מאשר ליד הסל. גם זה לא באמת עצר אותו. בדרן, זמר, כוכב סרטי פעולה, "בונה חופשי" וסנטר עצום באמת שהיה האחראי הישיר לזכיה בארבע אליפויות ובשיאו היה פשוט בלתי ניתן לעצירה. התוצר המוגמר של האב-טיפוסים המוצלחים שבמעלה הדירוג. כשהוא פרש, אזלו הסנטרים הגדולים באמת.
4. האקים אולאג'וואן (נקודות מהוועדה: 13)
גובה: 2.13 מטרים
קבוצות: יוסטון, טורונטו
עונות בליגה: 18
ממוצעים: 21.8 נק', 11.1 ריב', 3.1 חס', 2.5 אס', 1.7 חטיפות (בעונה הסדירה); 25.9 נק', 11.2 ריב', 3.3 חס', 3.2 אס', 1.7 חט' (בפלייאוף)
אליפויות: 2 (יוסטון 1994-5)
הבחירה מספר 1 בדראפט הכי טוב אי פעם, שקע בשנים האחרונות בלימודי דת בירדן. תופעה. "ד'ה דרים" (החלום) היה סנטר גדול עם איכויות של רכז קטן. יכולת מסירה נהדרת, תנועת רגליים זריזה ומוח שלא מפסיק לעבוד לרגע. התמודד בתקופתו עם ארבעה מהסנטרים הגדולים ביותר והתעלה מעל כולם, אבל היה מדורג גבוה יותר אלמלא שתי האליפויות שלו היו בעיקר ניצול החלל שהותיר מייקל ג'ורדן. קטף ריבאונדים בסיטונות, חסם יותר זריקות מכל אחד אחר ולימד את קודמו בדירוג לקח חשוב לחיים. חלום שהיה באמת.
2-3. ווילט צ'מברליין (נקודות מהוועדה: 17)
גובה: 2.16 מטרים
קבוצות: פילדלפיה/סן פרנסיסקו ווריירס, פילדלפיה 76, לייקרס
עונות בליגה: 14
ממוצעים: 30.1 נק', 22.9 ריב', 4.4 אס' (בעונה הסדירה); 22.5 נק', 24.5 ריב', 4.2 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 2 (פילדלפיה 1967, לייקרס 1972)
מבין כל אותם ענקים שאיישו את עמדת הסנטר בהיסטוריה, ווילט היה כנראה שחקן הכדורסל הטוב ביותר. רק תראו את המספרים. שני בתולדות ה-NBA בממוצע הנקודות למשחק בקריירה, גבוה בצמרת קלעי כל הזמנים, פרש עם ממוצעים של מעל ל-30 נקודות ו-כמעט 23 ריבאונדים לערב והיה הסופרסטאר האמיתי הראשון בעידן בו שילמו משכורת שבקושי תספיק היום לקנות זוג נעליים.
אחרי שנה מתסכלת במכללה החליט שהוא לא רוצה להמשיך, אבל לא יכול היה להצטרף עדיין לליגה המקצוענית. לכן הציע את שירותיו לקבוצת הלהטוטנים הארלם גלובטרוטרס ובמדיה שיחק עד שפילדלפיה בחרה אותו בדראפט כשחקן שגדל בעיר. והוא צמח למימדים אדירים.
כבר בעונתו הראשונה הפך לשחקן כמעט בלתי ניתן לעצירה ובהמשך הדרך הוביל לשינוי כמה חוקים. כבר יותר מ-50 שנה הוא מחזיק בשיא הנקודות למשחק – 100 נקודות במדי פילדלפיה מול ניו יורק – וסביר להניח שיחזיק בו עוד זמן רב. היה מלך הסלים במשך 7 עונות רצופות, קטף פעם 55 ריבאונדים במשחק אחד, סיים 32 משחקים עם יותר מ-60 נקודות. מפלצת.
2-3. קארים עבדול ג'באר (נקודות מהוועדה: 17)
גובה: 2.18 מטרים
קבוצות: מילווקי, לייקרס
עונות בליגה: 20
ממוצעים: 24.6 נק', 11.2 ריב', 2.6 חס', 3.6 אס' (בעונה הסדירה) 24.3 נק', 10.5 ריב', 2.4 חס', 3.2 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 6 (מילווקי 1971, לייקרס 1980, 1982, 1985, 1987-8)
לו אלסינדור הצעיר הוביל את נבחרת בית הספר התיכון שלו ל-71 ניצחונות רצופים. הוא היה גם גיבור הזכיה של מכללת UCLA בשלוש אליפויות רצופות. לא פלא שהארלם גלובטרוטרס הציעה לו להצטרף לשורותיה תמורת מיליון דולרים לשנה, סכום שיא באותם ימים. הוא סרב והגיע ל-NBA בשנה בה פרש ביל ראסל וכאשר היריב העיקרי היה ווילט צ'מברליין המתבגר.
עם השנים לו התאסלם ושינה את שמו לכרים עבד אל-ג'באר, או בצורה המוכרת לנו: קארים עבדול ג'באר. הוא גם החל להתאמן אצל ברוס לי באמנויות לחימה, שקד על קריאה מרובה ועל המגרש עשה כל מה שהוא רוצה. גפיים באורך בלתי נגמר, חכם, בעל קליעה נהדרת מחצי-מרחק וסבלנות אין-קץ וגם יכולת מסירה שנוטים לשכוח. שיחק יותר דקות מכל אחד אחר בתולדות הליגה, קלע יותר נקודות מכל אחד אחר, נבחר למשחק האולסטאר יותר מכולם (19 פעמים) והוכתר כשחקן המצטיין של העונה 6 פעמים – יותר מכל אחד אחר, כמובן. ענק עדין, אבל ענק.
1. ביל ראסל (נקודות מהוועדה: 18)
גובה: 2.08 מטרים (או 2.06 מ', תלוי את מי שואלים)
קבוצות: בוסטון
עונות בליגה: 13
ממוצעים: 15.1 נק', 22.5 ריב', 4.3 אס' (בעונה הסדירה); 16.2 נק', 24.9 ריב', 4.7 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 11 (בוסטון 1957, 1959-66, 1968-9)
הסנטר הגדול הראשון ששיחק עם הראש יותר מאשר הגוף, וכך הצליח להתעלות מעל מימדיו הצנועים לעומת המתחרים. כשהוא נולד, פרנקלין ד. רוזוולט עוד היה נשיא ארצות הברית, היטלר היה קנצלר גרמניה והחרם הערבי בארץ ישראל עוד לא יצא לדרך. אימו מתה בגיל צעיר ואביו הפך לפועל בבית חרושת לפלדה סמוך לבית כדי להיות קרוב לילדים. כשהיה בחטיבת ביניים נזרק מנבחרת הכדורסל כי פשוט לא הבין מספיק טוב את תפקידו במשחק. עשור לאחר מכן הוא הפך לסנטר החכם ביותר ב-NBA.
סיינט לואיס בחרה אותו בדראפט ומיד החליפה אותו באד מקולי מבוסטון, ובכך הרוויח המאמן רד אאורבך שחקן גדול ואת יורשו העתידי. ריבאונדר מופלא עם יסודות חזקים ויכולת מיקום הגובלת בגאונות, שומר אגדי ומנהיג על המגרש. זכה ב-11 אליפויות, 8 מתוכן רצופות, ונחשב לאחד החוסמים הטובים בהיסטוריה, רק שאיש לא ספר חסימות לפני 1973/4. בשלהי הקריירה שלו אף התמנה למאמן-שחקן, ובכך הפך למאמן השחור הראשון בתולדות הליגה הטובה בעולם.
חשוב מכל, ראסל היה היחיד שהצליח להתמודד עם ווילט צ'מברליין על המגרש וכך כבש גם את הפסגה בדירוג שלנו. פעם הקניט את ווילט: "אין לי מספיק אצבעות לכל טבעות האליפות שלי". צ'מברליין המתוסכל השיב: "I'll give you the finger", והניף אצבע משולשת. אגדה.
חברי הוועדה: שימי ריגר, גיל ברק, עופר "ג'ובה" גרוס, אור זיו, דניאל שחק
