הם יודעים הכל. להוליך כדור, לקלוע, למסור, להוריד ריבאונד ולהגן. הסמול פורוורד הוא התפקיד הכי מגוון ב-NBA, ועל כן קשה להחליט מי היה הכי טוב שמילא אותו. כינסנו את ועדת המומחים שלנו לבחירת הסמול פורוורד הטוב בהיסטוריה לכבוד פתיחת העונה. כל אחד מחמשת הפרשנים שלנו דירג את הטופ 5 שלו כך שהנבחר הראשון קיבל 5 נקודות, השני 4 וכן הלאה. האם שקלול הנקודות מצביע על חוכמת המונים? תחליטו אתם:
4-5. קווין דוראנט (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 2.06 מטר (יש טענות שהוא גבוה יותר)
קבוצות: סיאטל/אוקלהומה סיטי
עונות בליגה: 8 (כולל הנוכחית)
ממוצעים: 27.4 נק', 6.9 ריב', 3.5 אס' (בעונה הסדירה); 28.9 נק', 8.2 ריב', 3.8 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: אין
פריק, סטייה גנטית. אין דרך אחרת להגדיר את קווין דוראנט. מעולם לא נראה ב-NBA יצור כמוהו, שחקן בגובה של סנטר, אבל עם תנועה ואתלטיות של גארד סילוני. ההשוואה ההגיונית היחידה היא למג'יק ג'ונסון, אבל אפשר לטעון שדוראנט מיוחד אפילו ממנו מבחינה פיזית. מתי בפעם האחרונה ראיתם אדם בגובה 2.06 מטר ואולי אף יותר, שמסוגל לרוץ את כל המגרש בארבעה-חמישה צעדים ולכדרר כל הדרך אל הטבעת? שלא לדבר על הקליעה הקטלנית ממרחק וה"קוחונס".
מה שעוד יותר מדהים, זה שלמפלצת הזו יש גם אופי מיוחד במינו. דוראנט הוא אדם צנוע, שקט שעובד קשה, אבל יש לו עמוק בפנים גם אש שבוערת בו ולעתים זולגת החוצה. הוא עדיין לא זכה באליפות ואוטוטו המבקרים יתחילו לצקצק, אבל שימו מסביבו קבוצה מתפקדת ומאמן נורמלי - וגם הטבעות ינהרו לכיוונו. הוא בסך הכל בן 26 וכבר MVP של הליגה. השמיים הם הגבול.
4-5. אלג'ין ביילור (נקודות מהוועדה: 7)
גובה: 1.96 מטר
קבוצות: מינאפוליס/לוס אנג'לס לייקרס
שנים בליגה: 13
ממוצעים: 27.4 נק', 13.5 ריב', 4.3 אס' (בעונה הסדירה); 27 נק', 12.9 ריב', 4 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: אין
אלג'ין גיי ביילור הקדים את זמנו. הוא שיחק בשנות ה-60, בעידן בו הכדורסל היה רחוק שנות אור מהמשחק שאנחנו מכירים היום, אבל עשה דברים שגם הסופרסטארים הכי גדולים בימינו לא יודעים לבצע. רמת המיומנויות שלו הייתה יחידה במינה, יכולת הקליעה שלו הייתה מגוונת באופן יוצא דופן והחכמה נטפה ממנו. רבים מהקולגות שלו היו שחקני כדורסל; ביילור היה כדורסלן.
הדומיננטיות של ביילור משתקפת הכי טוב במספרים. בעונות השיא שלו הוא הגיע ליותר מ-38 נקודות בממוצע למשחק, הוא ניצל את הפוקוס של ההגנה כדי לחלק אסיסטים, ויותר מכל הוא היה ריבאונדר בלתי נלאה. חייבים לזכור שהוא היה פורוורד בגובה 1.96 בלבד - בערך אותו גובה כמו דורון שפר - אבל באחת העונות הוריד 19.8 כדורים חוזרים למשחק. עד היום עומד וקיים השיא שלו לנקודות במשחק אחד בסדרת הגמר (61), ומי ששיחק איתו בסיקסטיז מתעקש שהוא-הוא השחקן הטוב בכל הזמנים.
3. ג'וליוס ארווינג (נקודת מהוועדה: 11)
גובה: 2.01 מטר
קבוצות: וירג'יניה סקוואיירס (ABA), ניו יורק נטס (ABA), פילדלפיה
עונות בליגה: 16 (מתוכן 5 ב-ABA)
ממוצעים: 24.2 נק', 8.5 ריב', 4.2 אס', 2 חט' (בעונה הסדירה); 24.2 נק', 8.5 ריב', 4.4 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 1 (פילדלפיה 1983) ו-2 ב-ABA (נטס 1974, 1976)
בלייק גריפין, לברון ג'יימס ושאר המטביעים המרהיבים של ה-NBA בימים אלה, חייבים מילת תודה או שתיים לדוקטור. לא, לא לרופא שמטפל בהם אחרי משחקים, אלא לדוקטור ג'יי. אחד השחקנים הכי אתלטיים שראה העולם, והאיש שהפך את הדאנק מדבר שהוא בגדר "מוקצה", לסיבה שאלפי אוהדים נוהרים לאולמות מדי ערב. עד שנות ה-70, רק שחקני פנים היו מטביעים, והם היו עושים זאת בלי חן, רק כי הם היו יכולים. גארדים ופורוורדים כמעט ולא העזו לנסות, וכל ניסיון שכזה היה מתקבל בביקורת על ראוותנות מיותרת.
ג'וליוס ארווינג שינה את כל זה, עם ההטבעות האופייניות שלו, כשהיה מחבק את הכדור ביד אחת ומחטיף לטבעת בעוצמה. חמש השנים הראשונות שלו כמקצוען היו בליגת ה-ABA, ליגה שקמה בסוף שנות ה-60 כדי להתחרות ב-NBA באמצעות חוקים שעודדו משחק יותר מלהיב וקצבי. זה היה בדיוק המתכון להצלחה של ארווינג המתעופף, אבל זה גם מה שפגע לו במספרים כשהליגות התאחדו ב-1976. כך או כך, דוקטור ג'יי ייזכר לעד כנער הפוסטר של המעבר מכדורסל "יבש" שהתנהל מתחת לטבעת, לשואו שמתרחש מעל הטבעת היום.
2. לברון ג'יימס (נקודות מהוועדה: 21)
גובה: 2.03 מטר
קבוצות: קליבלנד, מיאמי
עונות בליגה: 12
ממוצעים: 27.5 נק', 7.2 ריב', 6.9 אס' (בעונה הסדירה); 28.0 נק', 8.4 ריב', 6.4 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 2 (מיאמי 2012-13)
מהרגע שהוא נכנס לליגה בתור הבחירה מספר 1 בדראפט 2003, כשהוא בן 18 בלבד, היה ברור שלברון ג'יימס שונה. הוא לא סתם כשרון מבטיח, הוא יותר מעוד נער אתלטי שחגג על חשבון היריבים הכחושים בתיכון והחליט שהוא צריך לשחק באופן מקצועני. הוא משהו מיוחד.
הסוד של קינג ג'יימס לא טמון ביכולת הקליעה שלו - בפרמטר הזה, הוא לא מביא משהו שלא ראינו בעבר. מה שעושה את ההבדל בינו לבין סמול פורוורדים אחרים בעבר ובהווה, הוא הפיזיות שלו. לברון יותר חזק ויותר מהיר מכל שחקן שמתייצב מולו, וזה מציב אותו בעמדה עדיפה בכל רגע נתון.
וג'יימס יודע לנצל את זה, ועוד איך יודע. הוא שחקן הגנה שלא מפחד מאף אחד, הוא מסיים התקפות מתפרצות בצורה קטלנית ובשנים האחרונות גם שידרג את משחק הפוסט שלו. כשצריך הוא יכול לקלוע מבחוץ, כשהוא מתבקש הוא גם ישמור על הפאוור פורוורד או על הרכז של הקבוצה היריבה. לברון הוא החבילה השלמה, ועכשיו היא גם מגיעה עם שתי טבעות אליפות, וגם 4 תארי MVP כמובן. כל מה שחסר לו כדי להשלים מעגל, הוא להביא ישועה לקליבלנד.
1. לארי בירד (נקודות מהוועדה: 22)
גובה: 2.06 מטר
קבוצות: בוסטון
עונות בליגה: 13
ממוצעים: 24.3 נק', 10 ריב', 6.3 אס' (בעונה הסדירה); 23.8 נק', 10.3 ריב', 6.5 אס' (בפלייאוף)
אליפויות: 3 (1981, 1984, 1986)
יכול להיות שהיו שחקנים יותר טובים ממנו, בוודאי היו אתלטיים או חזקים ממנו, וגם היו כאלה שזכו ביותר אליפויות. אבל כנראה שלא היה שחקן כדורסל יותר חכם ומדויק מלארי לג'נד. בירד שיחק שחמט, אלא שבמקום חיילים ורצים, הוא עשה בכדור הכתום ובשאר 9 השחקנים על הפרקט כבשלו, בונה מהלכי התקפה או קורא את המחשבה של היריב. זה לא היה שחמט שמשוחק על השולחן עם כוס תה ועוגיות - זה היה שחמט בגופיה ומכנסיים קצרים (מדי), באולם מיוזע לעיני אלפי אוהדים, במאמץ פיזי עילאי.
יחד עם מג'יק ג'ונסון, בירד החייה את ה-NBA בתקופה בה היא סבלה ממשבר זהות. לאורך כל האייטיז, הם פשוט שלטו בליגה ביד רמה והחליפו ביניהם תארי אליפויות. זו הייתה יריבות מהשורה הראשונה, אבל יריבות ספורטיבית, משהו שבארץ עדיין לא השכילו לייבא. בירד פיקד על הסלטיקס, ג'ונסון הצעיד את הלייקרס, ואנחנו הצופים קיבלנו הצגות מופלאות, במיוחד בפלייאוף. שם, האופי התחרותי של לארי לג'נד הוציא ממנו את המיטב, עם תצוגות קליעה מופרעות.
היריעה קצרה מהלכיל את כל ההישגים המקצועיים ורגעי השיא של בירד. רק נציין שהוא זכה שלוש פעמים ברציפות בתואר ה-MVP (רק ביל ראסל ו-ווילט צ'מברליין עשו את זה מלבדו); הוא היה החבר הראשון במועדון ה-50-40-90 (למי שלא מכיר, מדובר בשחקנים שקלעו ב-50% מהשדה, 40% מהשלוש ו-90% מהקו בעונה שלמה - רק עוד 5 שחקנים הצטרפו אליו מאז); הוא היה 12 פעמים באול-סטאר, נבחר לרוקי השנה ב-1980 והיה חלק מהדרים טים. וגם אחרי הפרישה הוא לא היה רע: בירד הוא האדם היחיד שזכה בתואר ה-MVP, מאמן השנה ומנהל השנה. אגדה.
חברי הוועדה: שימי ריגר, גיל ברק, עופר "ג'ובה" גרוס, אור זיו, דניאל שחק
