פרויקט פתיחת עונת ה-NBA של אתר ערוץ הספורט ממשיך עם פרק ד', שלוקח אותנו למערב ולבית הצפון-מערבי. לכל הכתבות בפרוייקט פתיחת העונה, לחצו כאן
יוטה ג'אז (בעונה שעברה: 57:25, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
קווין סניידר (מאמן)
טרבור בוקר (פורוורד, וושינגטון)
קאריק פליקס (גארד, קליבלנד)
סטיב נובאק (פורוורד, טורונטו)
טורה מארי (גארד, ניו יורק)
עזבו
טיי קורבין (מאמן)
דיאנטה גארט (גארד, פורטלנד)
ריצ'רד ג'פרסון (פורוורד, דאלאס)
ג'ון לוקאס (גארד, וושינגטון)
אריק מרפי (פורוורד, בוסטון)
ברנדון ראש (פורוורד, גולדן סטייט)
מלקולם תומאס (פורוורד, שחקן חופשי)
מרווין וויליאמס (פורוורד, שארלוט הורנטס)
נבחרו בדראפט
דאנטה אקסום (גארד, סיבוב ראשון)
רודני הוד (גארד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
טריי ברק - אלק ברקס - גורדון הייוורד - דריק פייבורס - אנס קאנטר
מה הסיפור שלהם?
הג'אז הם קורבנות הגיאוגרפיה שלהם. איזה שחקן יעדיף ללכת לסולט לייק סיטי ולא ללוס אנג'לס או ניו יורק? בידיעה שכוכבים גדולים לא יגיעו אליהם לעולם מבחירה, ביוטה החליטו בשנים האחרונות, מאז הטרייד ההוא של דרון וויליאמס, לבנות את עצמם מחדש דרך הדראפט. אלא שהשיטה הזו תלויה במציאת יהלום אחד או שניים שבאמת מסוגל להתפתח לשחקן שמשנה משחקים, ופה קבור הכלב.
הבעיה היא שביוטה חושבים שיש להם שחקנים כאלה, למרות שבינתיים אין הוכחות ממשיות לתיאוריה הזו. על גורדון הייוורד, שחקן מצוין לכל הדעות אבל לא סופרסטאר מטורף, הם שפכו 63 מיליון דולר ל-4 שנים. דריק פייבורס הוא שחקן מוגבל, וטריי ברק היה לא רע בעונת הרוקי, אבל הוא מוכרח לשפר את הקליעה. גם הבחירה בדאנטה אקסום במקום ה-5 בדראפט היא בעייתית - יידרשו לו עוד מספר שנים לפני שהוא יהפוך לשחקן מלוטש.
שימו לב ל... אלק ברקס
אחרי שהוא לא הצליח להצדיק את בחירת הלוטרי שהושקעה בו בשתי העונות הראשונות שלו בליגה, ברקס לקח את עצמו בידיים בעונה שעברה. מ-7 נקודות למשחק, הוא קפץ ל-14 במכה אחת; הוא שיפר את אחוזי הקליעה ושיחק יותר דקות, כשאפילו זכה סוף-סוף לפתוח בחמישייה במספר משחקים. לברקס יש סיכוי להפוך לשחקן משמעותי אם הוא ישמור על הכיוון הזה.
בשורה התחתונה: מקום 5 בבית
גם אם אני טועה ויוטה למעשה בונה אימפריה עתידית באמצעות הדראפט, זה לא יקרה בשנה הקרובה. אם לא מספיקה הצפיפות במערב, צריך לזכור שיש לג'אז חמישייה שממוצע הגילאים שלה הוא 22.6 שנים בלבד. את מחיר חוסר הניסיון ישלם המאמן החדש קווין סניידר, שמקבל לראשונה את המפתחות לקבוצה מקצוענית, שלא לדבר על קבוצת NBA. אז אולי הג'אז לא יהיו הכי גרועים במערב שוב, אבל אל תצפו מהם להיאבק על מקום בפלייאוף.
מינסוטה טימברוולבס (בעונה שעברה: 42:40, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
פליפ סונדרס (מאמן)
אנדרו וויגינס (גארד/פורוורד, קליבלנד)
אנת'וני בנט (פורוורד, קליבלנד)
ת'אד יאנג (פורוורד, פילדלפיה)
מו וויליאמס (גארד, פורטלנד)
עזבו
ריק אדלמן (מאמן)
קווין לאב (פורוורד, קליבלנד)
אלכסיי שבד (גארד, פילדלפיה)
לוק רישאר אמבה א מוט (פורוורד, פילדלפיה)
נבחרו בדראפט
זאק לאווין (גארד, סיבוב ראשון)
גלן רובינסון ה-3 (פורוורד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
ריקי רוביו - קווין מרטין - אנדרו וויגינס - ת'אד יאנג - ניקולה פקוביץ'
מה הסיפור שלהם?
זו הייתה כרוניקה של כשלון ידוע מראש. בכל שנה מאז שקווין לאב נבחר בדראפט 2008, מינסוטה הציגה סגל עם הרבה פוטנציאל, שמימש רק אחוז קטן ממנו ואיכזב את כולם. השמועות על חוסר שביעות הרצון של הפאוור פורוורד הלכו והתגברו, וזה רק היה עניין של זמן עד שהוא ייברח מהקור של מינאפוליס. הקיץ לוולבס כבר לא הייתה ברירה; פליפ סונדרס, שחזר למינסוטה בכובע כפול של GM ומאמן, הוציא את המיץ לקבאלירס ובסופו של דבר הוא יכול להיות מרוצה מהטרייד.
כשעשן הטרייד התפזר, מינסוטה שוב מצאה את עצמה עם סגל שעמוס בשחקנים אתלטיים ומוכשרים מאוד, במיוחד בכנפיים, אבל גם כאלה שמעליהם רובץ ענן של חוסר ודאות. אפילו אנדרו וויגינס, הבחירה מספר 1 בדראפט, הוא ממש לא הימור בטוח. הזאבים ימכרו הרבה כיסאות באולם שלהם השנה ויהיה כיף לצפות במשחקים שלהם, אבל ניצחונות? לא בכזו קלות.
שימו לב ל... ריקי רוביו
האם הרכז הספרדי המלהיב כבר הגיע למיצוי היכולות שלו בתור שחקן NBA? לפני שלוש שנים, כשבארה"ב התחילו לראות מקרוב את השטיקים שלו, היה סוג של "ריקימאניה", אבל מאז? חוסר היכולת של רוביו לקלוע, אי העקביות שלו וההיעלמות במצבים קשים הפכו אותו מאחד השמות הכי חמים בליגה לסימן שאלה. בקיץ הבא החוזה שלו ייפקע, ולא ברור איפה הוא עומד בהיררכיית הרכזים בליגה. כדי שקבוצה כלשהי תניח לפניו חוזה שמן, הספרדי יצטרך להוכיח שהוא באמת מסוגל לשים את הכדור בתוך הסל ולא רק למסור לחברים (מאחורי הגב).
בשורה התחתונה: מקום 4 בבית
פליפ סונדרס שמע בשנים האחרונות הרבה ביקורות על הכשלון שלו בדטרויט ובוושינגטון, אבל אסור לשכוח דבר אחד: הוא המאמן היחיד בתולדות מינסוטה שלקח את הקבוצה לפלייאוף. אמנם אז היה לו בקבוצה בחור בשם קווין גארנט, אבל הוא יודע את העבודה. האם הוא יעשה את זה גם בקדנציה השנייה? יכול להיות, אבל כנראה שלא השנה. בכל זאת, לוקח זמן להתגבר על העזיבה של אחד השחקנים הטובים בעולם.
דנבר נאגטס (בעונה שעברה: 46:36, לא השתתפה בפלייאוף)
הגיעו
ארון אפללו (גארד, אורלנדו)
אלונזו ג'י (גארד/פורוורד, קליבלנד)
עזבו
אוון פורנייה (גארד/פורוורד, אורלנדו)
ארון ברוקס (גארד, שיקגו)
אנת'וני רנדולף (פורוורד, קובאן)
יאן וסלי (פורוורד, פנרבחצ'ה/אולקר)
נבחרו בדראפט
יוסוף נורקיץ' (סנטר, סיבוב ראשון)
גארי האריס (גארד, סיבוב ראשון)
ניקולה יוקיץ' (פורוורד/סנטר, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
טיי לוסון - ארון אפללו - דנילו גלינארי - קנת' פאריד - ג'אבייל מגי
מה הסיפור שלהם?
המומנטום החיובי של הטרייד ששלח את כרמלו אנת'וני לתפוח הגדול וסידר לנאגטס אינספור נכסים, גווע בעונה שעברה. הרבה תקוות נתלו בבראיין שו בעונתו הראשונה כמאמן ראשי, אלא שהדברים פשוט לא עבדו וההעדרות של דנילו גלינארי בוודאי לא עזרה. אחרי כל השינויים שעברו על הסגל בשנים קודמות, הקיץ החליטו בקולורדו דווקא להירגע (אולי עם איזה ג'וינט חוקי) וניסו בעיקר לשמור על הקיים.
גלינארי חזר מהפציעה והוא אמור להיות השדרוג הכי משמעותי של דנבר לעומת העונה שעברה. גם שובו של ארון אפללו, שבאורלנדו שידרג את עצמו לאחד הסקוררים המרשימים בליגה, יעשה טוב לנאגטס. הם מצטרפים לטיי לוסון, אולי הרכז הכי אנדר-רייטד ב-NBA, ולקנת' פאריד האימתני, במה שאמורה להיות שנת התאוששות של דנבר.
שימו לב ל... קנת' פאריד
אם הייתם שואלים אותי לפני חודשיים על מי בדנבר צריך לשים את זכוכית המגדלת, הייתי כנראה מעלה את שמו של ווילסון צ'נדלר. אבל ההופעה המרשימה של פאריד באליפות העולם, שידרגה את המעמד שלו, לפחות על הנייר. למעשה, זה היה המשך ישיר לחודשיים האחרונים של העונה הסדירה החולפת, כשה"מאנימאל" קלע 19.8 נקודות והוריד 10.8 ריבאונדים במשחק. כשהרבה יותר עיניים יבחנו אותו מקרוב, זו ההזדמנות של פאריד להפוך ליותר מרק מכונת ריבאונדים, כלומר לכוכב אמיתי.
בשורה התחתונה: מקום 3 בבית
אין הרבה קבוצות שמסוגלות להשיג נקודות ברמה של דנבר, אבל זה לא המפתח להצלחה שלה השנה. בראיין שו, שהיה עוזרם של פיל ג'קסון ופרנק ווגל, בוודאי יודע שהדבר החשוב ביותר הוא ההגנה, ובצד הזה של הפרקט תקום או תיפול העונה של הנאגטס. בעונה שעברה רק פילדלפיה והלייקרס ספגו יותר נקודות בממוצע למשחק, ואם דנבר לא תצליח להשיג את אחד משני המקומות האחרונים בפלייאוף, זו תהיה הסיבה.
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (בעונה שעברה: 23:59, הפסידה בגמר המערב)
הגיעו
אנת'וני מורו (גארד/פורוורד, ניו אורלינס)
סבסטיאן טלפייר (גארד, סין)
עזבו
ת'אבו ספולושה (גארד, אטלנטה)
דרק פישר (גארד, פרישה)
האשים ת'אביט (סנטר, שחקן חופשי)
נבחרו בדראפט
מיץ' מגארי (פורוורד, סיבוב ראשון)
ג'וש הואסטיס (פורוורד, סיבוב ראשון)
סמאג'יי כריסטן (גארד, סיבוב שני)
חמישייה משוערת
ראסל ווסטברוק - רג'י ג'קסון - קווין דוראנט - סרג' איבקה - קנדריק פרקינס
מה הסיפור שלהם?
שנתיים, זה כל מה שנשאר לאוקלהומה סיטי לחלץ מהאווזה מטילת הזהב שלהם, קווין דוראנט. בקיץ 2016 KD יהפוך לשחקן חופשי ואם לא יהיו הפתעות, יעזוב את הת'אנדר. בשבע השנים מאז שהוא נבחר בדראפט על ידי הקבוצה (אז היא עוד הייתה בסיאטל), כל מה שהיא הצליחה לעשות זה להגיע פעם אחת לגמר ה-NBA. מאז אותה הופעה, אוקלהומה סיטי רק נחלשה עם הוויתור המפתיע על ג'יימס הארדן.
דוראנט וראסל ווסטברוק הם אחד הצמדים הכי טובים בליגה, וסרג' איבקה הוא צלע שלישית מעולה. אבל בשנים האחרונות החבילה שמסביב פשוט לא עומדת ברמה שלהם. העובדה שקנדריק פרקינס ממשיך לגרור רגליים בחמישייה של הת'אנדר היא פשוט מדהימה. אולי רג'י ג'קסון וג'רמי לאמב עוד יעשו התקדמות, אבל בזמן שלברון ג'יימס מגייס לעזרתו את כל המי ומי, דוראנט נותר די בודד במערכה. לא חשוב שהוא פצוע עכשיו - זה יעבור - אבל כמה אפשר לדרוש מבן אדם אחד, פנומן ככל שיהיה? אם OKC לא תיקח אליפות בשנתיים האחרונות, היא עוד עלולה להתפרק ולחזור לסיאטל.
שימו לב ל... רג'י ג'קסון
הפציעה של דוראנט פותחת את הדלת לג'קסון, כדי לדרוס רגל בחמישייה ולהשכיח את הארדן. בהעדרו של ה-MVP, הגארד בן ה-24 יתבקש לסגור חלק מהפער שייווצר מבחינת הת'אנדר בעמודת הנקודות, ואחרי סוג של עונת פריצה בשנה שעברה הוא מגיע מוכן לאתגר. ג'קסון קלע 13.1 נק' למשחק בעונה הקודמת, כשהוא משפר את היד מעבר לקשת. כשהוא על הפרקט יחד עם ווסטברוק, לסקוטי ברוקס יש קו אחורי של שני שחקנים שמסוגלים גם להוביל כדור וגם לקלוע, שזה מסוכן מאוד ליריבות.
בשורה התחתונה: מקום 2 בבית
אוקלהומה סיטי תמשיך להיות אחת הקבוצות היותר טובות במערב, אבל היא לא תהיה טובה בעונה הסדירה כמו בעונה שעברה. קודם כל, כי החסרון של דוראנט יגרום לה להפסיד כמה משחקים שהיא הייתה מנצחת איתו. אבל לא רק בגלל זה, אלא כי ישנה תחושה של סטגנציה ב-OKC. הקבוצה הזו זקוקה לריענון וניעור, במיוחד אחרי שסן אנטוניו לימדה את כולם שקבוצה טובה באמת לא נמדדת בטיבם של השחקן הראשון והשני בסגל, אלא בטיבם של החמישי והשישי.
פורטלנד טרייל בלייזרס (בעונה שעברה: 28:54, הפסידה בסיבוב השני בפלייאוף)
הגיעו
סטיב בלייק (גארד, גולדן סטייט)
כריס קיימן (סנטר, לייקרס)
דיאנטה גארט (גארד, יוטה)
עזבו
מו וויליאמס (גארד, מינסוטה)
נבחרו בדראפט
אין
חמישייה משוערת
דמיאן לילארד - ווסלי מת'יוס - ניקולה באטום - למארקוס אולדרידג' - רובין לופס
מה הסיפור שלהם?
הבלייזרס היו הלהיט של הליגה בשנה שעברה, או אם תרצו, עירוני נס ציונה של ה-NBA. אבל כמו התאומה מישראל, לקבוצה של טרי סטוטס נגמר הדלק בשלבי הסיום של העונה וסן אנטוניו קטעה לה את החלום בחצי גמר המערב. בכל זאת, למדנו כמה דברים על פורטלנד בשנה שעברה. למדנו שעונת הרוקי של דמיאן לילארד לא הייתה מקרית והוא אולי הרכז הצעיר הטוב בליגה; למדנו שניקולה באטום הוא אחד הפורוורדים הכי חכמים שיש; ומי שלא עקב אחרי פורטלנד בשנים האחרונות למד עד כמה למארקוס אולדרידג' הוא פשוט שחקן אדיר.
המפתח של פורטלנד השנה הוא בריאות. למה? כי בעונה שעברה, הם פשוט לא סבלו מפציעות בצורה קיצונית. אולדרידג' הוא שחקן החמישייה היחיד של הבלייזרס שלא שיחק בכל 82 המשחקים בעונה הסדירה. ובהתחשב בעובדה שהסגל של הקבוצה לא עמוק במיוחד, כל פציעה עלולה להיות משמעותית.
שימו לב ל... דמיאן לילארד
זה לא רק שהוא קולע יותר מ-20 נקודות למשחק, זה לא רק שהוא שבר שיאים שונים ומשונים - זו הווינריות. בעונתו השנייה ב-NBA הרכז הוכיח שיש לו ביצים וסידר לפורטלנד ניצחונות במו ידיו. אם עד לפני שנתיים מעטים היו אלה שבכלל שמעו אודותיו, כעת לילארד הוא סופרסטאר שעוד יכול להשתפר ולחדד את היכולות שלו. כל עוד לילארד אצלם, הבלייזרס ידברו חזק במערב בשנים הקרובות.
בשורה התחתונה: מקום 1 בבית
הדבר הכי טוב בנוגע ללילארד ואולדרידג', זה שגם אחרי ההצלחה והפרגון בעונה שעברה, הם עדיין מרגישים שיש להם קוף על הגב. וזו בדיוק המנטאליות שתסייע לפורטלנד לעלות שלב אחד למעלה. שני הכוכבים של פורטלנד מסוגלים להיות שחקני חמישייה באולסטאר והם ינסו להוכיח את זה. יתרון ביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף הוא לא מילה גסה, ועם קהל ביתי כמו שיש ברוז גארדן לא כדאי להתעסק.
