1. העונה בקושי החלה, וכבר נראה שקובי בראיינט מתוסכל. אחרי שבערב הפתיחה הוא הובס מול יוסטון, נכנס לעימות עם דווייט הווארד ואיבד את ג'וליוס רנדל לשארית העונה, הלילה (בין רביעי לחמישי) העניינים לא הלכו יותר טוב. הלייקרס הובסו 119:99 אצל פיניקס, ונראה שהכוכב חזר מהפציעה בגרסת 2006 ולא כמו בעונות האליפות.
קובי מבין שהקבוצה שלו הולכת להיות רעה השנה, אפילו רעה מאוד. אין ללייקרס הרבה אופציות התקפיות מלבדו, לפחות לא עד שניק יאנג יחזור, ובראיינט לקח הכל על עצמו נגד הסאנס. זה אמנם רק המשחק השני של העונה, אבל מדובר בסימן מסוכן עבור הלייקרס להמשך הדרך, שממש לא כדאי להם להפוך לקבוצה של איש אחד. זה רק יוצר בעיות בחדר ההלבשה.
הלילה ה"בלאק מאמבה" זרק 25 ניסיונות מהשדה, וכל זה מבלי לשחק בכלל ברבע האחרון שהיה לפרוטוקול בלבד. זה יותר מדי. במיוחד כשהוא לא נהנה מערב קליעה מדהים (דייק ב-11 זריקות). כל שאר שחקני החמישייה הגיעו יחדיו ל-25 זריקות ולא הצליחו להיכנס לקצב. בצד השני, פיניקס הראתה כיצד משחקים באופן קבוצתי ו-6 שחקנים קלעו בספרות כפולות.
"אמרתי לכם מההתחלה שחזרתי לעצמי, אני מרגיש בסדר לגמרי", סיפר בראיינט לכתבים לאחר המשחק, והתייחס לעובדה שקלע 31 נקודות. אבל כשקובי חוזר לעצמו, הוא גם חוזר לאגואיסטיות שתמיד הייתה בעוכריו. ב-2006 הוא רשם 27 זריקות בממוצע לערב, ובקצב הזה הוא יתקרב למספרים הללו השנה. כל זה נובע גם מתסכול - לראייה: שני משחקים, שתי עבירות טכניות.
מבחינת הסאנס, זה בדיוק מה שהם רצו. גוראן דראגיץ', שקלע 18 נקודות, אמר: "קובי יכול לקלוע 30 נקודות, אבל הוא לקח הרבה זריקות. אני חושב שהאחוזים לא היו כל כך טובים. זה מה שרצינו לעשות".
2. לפני שנתיים היה את דמיאן לילארד, שהפתיע את כולם במשחק הבכורה שלו וקלע 23 נקודות והוביל את פורטלנד לניצחון מול הלייקרס. בשנה שעברה זה היה מייקל קרטר-וויליאמס שמשום מקום הוביל את פילדלפיה החלשה עם טריפל דאבל מדהים בניצחון על מיאמי האלופה (דאז). השנה? דווקא מחזור רוקיז שדובר עליו כאחד הטובים מזה זמן רב סיפק ערב פתיחה פושר, פושר מאוד.
אנדרו וויגינס, הבחירה מספר 1, הסתפק ב-6 נקודות ו-3 ריבאונדים. ג'בארי פארקר, שנבחר שני ורבים טוענים שהוא יהיה רוקי השנה, לא היה הרבה יותר טוב עם 8 נק' ו-4 ריב'. נרלנס נואל, שנבחר אמנם בדראפט הקודם אבל נחשב לרוקי כי נעדר מכל העונה שעברה, היה קצת יותר מרשים כשהוריד 10 ריב' לצד 6 נקודות ו-3 חסימות. המשותף לכל השלושה - הם הפסידו.
היו רוקיז שקלעו קצת יותר, כמו מרכוס סמארט מבוסטון (10) או דאג מקדרמוט משיקגו (12), אבל אף אחד לא ניצל את הבכורה שלו כדי לשלוח הצהרת כוונות. לכך אפשר להוסיף את ג'וליוס רנדל, הבחירה ה-7 בדראפט, שגמר את העונה אחרי 3 רבעים וחצי. יש לשנתון הזה מה להוכיח במשחקים הבאים. מי ירים את הכפפה?
3. כמה כיף לראות את דריק רוז בחזרה על פרקט NBA. ולא פחות כיף לראות את הפרגון לו הוא זוכה מכל עבר. ברחבי הליגה יש קונצנזוס לגבי הרכז של שיקגו, וכולם רוצים לראות אותו חוזר לעצמו, ליכולת שהפכה אותו ל-MVP הצעיר בתולדות הליגה.
רוז קלע 13 נקודות בלבד בקאמבק, אבל בבולס רואים בזה דבר חיובי. מדוע? כי יש סביבו קבוצה שמסוגלת להסתדר גם אם רוז לא מפגיז 30 נקודות בכל ערב. כך, אף אחד לא דורש שהרכז ייקח את שיקגו על הגב, והוא יכול להתרכז בהחזרת הביטחון העצמי והמוג'ו בקצב שלו.
"אני חושב שהרבה לחץ ירד מהכתפיים שלו, כי אני חושב שיש לנו מגוון נשקים", סיפר פאו גאסול, הנשק הכי מסוכן בארסנל החדש של טום ת'יבודו, "הוא לא שם על עצמו לחץ לקלוע נקודות ולהכריח דברים". רוז קלע "רק" 13 כי פשוט לא היה צורך ביותר - הבולס דרסו את ניו יורק והרבע האחרון היה לפרוטוקול בלבד. בניגוד לשנתיים האחרונות, הפעם הוא ישב על הספסל מחויך.
