אחת מהסאגות הגדולות ביותר של קיץ 2015 הייתה המשא ומתן בין טריסטן תומפסון לקליבלנד. הקאבס לא מיהרו לחדש את חוזהו של הפורוורד הקנדי, שב-4 שנותיו בקבוצה החזיק בממוצעים נורמליים למדי של 10.1 נקודות ו-8.4 ריבאונדים.
לאחר שפספס את פתיחת מחנה האימונים ושלברון ג'יימס (שסוכנו ריץ' פול, מייצג גם את תומפסון) ביקר באופן פומבי את חוסר ההתקדמות בנושא, תומפסון חתם על חוזה של 82 מיליון דולרים ל-5 שנים. למרות הספקות הגדולים שהועלו לאחר החתימה, אין ספק שהעסקה שקליבלנד השיגה לאחר אותו מו"מ מתיש הייתה משתלמת ביותר.
הקאבלירס רצו כל הדרך לאליפות בסיום אותה עונה כשלתומפסון היה חלק בלתי נפרד בקמפיין הפלייאוף המוצלח. אם חוזהו היה נגמר בקיץ האחרון, בו עלתה תקרת השכר, המחיר שהבעלים, דן גילברט, היה צריך לשלם היה הרבה יותר גבוה.
דאבל T היה אי של יציבות בתוך הבלאגן של הקאבלירס, לפחות עד סדרת הגמר הנוכחית. עד שנפצע בבוהן בתחילת אפריל האחרון, הוא החזיק ברצף של 447 משחקים ולא פספס משחק מפברואר 2012 עד לאפריל 2017. הוא השחקן המשלים האידיאלי – מספק לקבוצה שלו בדיוק את מה שהיא צריכה ממנו ולא מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע. הממוצעים שלו בעונות הסדירות מאז שלברון חזר ב-2014 כמעט זהים לגמרי, למעט עלייה קלה באחוזים מהשדה וירידה באחוזי העונשין.
Tristan Thompson gets UP for the rejection! #NBAPlayoffs pic.twitter.com/7udzVv49pZ
— NBA Gods (@SportsLeakers) May 22, 2017
מעל ליציבות בכל הקטגוריות, יש נתון אחד אותו תומפסון לוקח לרמה אחרת כשמגיע חודש אפריל – ריבאונד ההתקפה. זאת השנה השלישית ברציפות בה הוא מחזיק בכמות הריבאונדים בהתקפה הגבוהה בפלייאוף. בכל אחת מהעונות הללו הוא קטף יותר מ-4 ריבאונדים בהתקפה במשחק, עלייה ביחס לעונה הרגילה.
בסדרת הגמר ב-2015, כשקיירי אירווינג וקווין לאב היו פצועים, הוא היה פשוט בכל מקום עם לא פחות מ-5.3 ריבאונדים בהתקפה במשחק. "כולם חושבים שריבאונד התקפה יותר קשה מריבאונד הגנה, אבל אני חושב בדיוק ההפך", אמר תומפסון בתחילת החודש, "אני לא יודע איך לאב עושה את זה בהגנה, אני מנסה להיות כמוהו בצד השני".
טיירון לו, מאמן הקאבס, התייחס גם הוא ליכולת הנהדרת של תומפסון מתחת לסלים: "הוא מתייחס לכל זריקה כמו החטאה. היכולות המוטוריות שלו הן מדהימות. הוא מסוגל לנסות להשיג את ריבאונד ההתקפה ועדיין לרדת להגנה".
תומפסון דיבר גם על התזמון הנכון לתקוף את ריבאונד ההתקפה: "במחצית הראשונה יותר קשה להשיג ריב' התקפה בגלל שהשחקנים בקבוצה שנייה מאוד רעננים. אני תמיד מנסה לתקוף במחצית השנייה, זה מוציא את האוויר מהמפרשים של היריבה. רואים את זה על הפנים שלהם. במשחקי חוץ זה מרוקן את כל האנרגיה מהאולם. אני חי בשביל הדברים הללו".
בעולם הכדורסל היום קיימות כמה גישות לגבי ריבאונד התקפה. יש לא מעט קבוצות שמעדיפות לוותר על ריב' התקפה מתוך מחשבה שהדבר החשוב ביותר הוא ירידה להגנה ומניעת התקפת המעבר. מצד שני, המשמעות העיקרית של ריב' ההתקפה היא כמובן השגת פוזשן נוסף. באליפות אירופה האחרונה לנוער אימן את נבחרת ישראל דני גוט, ששם דגש על נושא ריבאונד ההתקפה. תכנית המשחק שלו הייתה שלאחר זריקה לסל, כל שחקני החמישייה רצו לכיוון הטבעת במטרה לקטוף את הריבאונד.
LeBron James finds Kyrie Irving, who lobs it to Tristan Thompson for the slam! #DefendtheLand pic.twitter.com/fQjNzGF6ad
— Chat Sports (@ChatSports) May 18, 2017
"ישנן שתי מטרות לריבאונד התקפה: הראשונה היא לקבל פוזשן נוסף והשנייה היא למנוע מהקבוצה השנייה לרוץ", אומר גוט, "בכדורסל רוב הקבוצות קולעות בממוצע נקודה אחת בפוזשן. הקבוצות הטובות עוברות את הממוצע. ריבאונד התקפה בדרך כלל מביא שתי אפשרויות קליעה נוחות: זריקה נוחה מתחת לסל, או שלשה פנויה, שכמובן שאם קולעים שלשה אתה כבר עובר את הממוצע". קליבלנד מובילה בפלייאוף הנוכחי את דירוג ההתקפה, כשהיא קולעת 119.5 נקודות ב-100 פוזשנים, ארבע יותר מגולדן סטייט. אחת מהסיבות לכך היא שהיא קולעת 14.3 שלשות למשחק, הממוצע הגבוה אי פעם בפלייאוף.
"למרות שסיימנו את אליפות אירופה במקום הראשון בריבאונדים בהתקפה, היינו גם הקבוצה שספגה הכי מעט התקפות מתפרצות", ממשיך גוט, "אנשים חושבים שללכת לריבאונד התקפה ייתן לקבוצה השנייה אפשרות טובה לרוץ. לפי השיטה שלנו, המחשבה היא שאם אין לי סיכוי לקחת את הריבאונד, אני נעמד ליד השחקן שהכי קרוב אליי. הקבוצה השנייה מתקשה לייצר מתפרצת מכיוון שלכל שחקן עם הכדור יש שומר מול הפנים. בנוסף לריבאונד ההתקפה יש גם משמעות מנטאלית, מכיוון שקבוצה משקיעה המון אנרגיות בהגנה במשך 24 שניות, ואם היא לא לקחה את הריבאונד היא צריכה לעשות זאת שוב".
הנשק הקטלני ביותר של גולדן סטייט הוא התקפת המעבר. אחת מהסיבות לכך היא היכולת המצוינת של קווין דוראנט ודריימונד גרין לקטוף ריבאונד ולהריץ את המתפרצת באופן מידי. בעונה שעברה הקבוצה של לו עשתה עבודה מצוינת, שהורידה את הווריירס ל-95 פוזשנים במשחק (עד הגמר, גולדן סטייט לא ירדה מ-100).
בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה, בהם קליבלנד הפסידה, תומפסון קטף 11 ריבאונדים בלבד, רק 3 מהם היו בהתקפה. הווריירס שמו עליו דגש, ויצרו איתו מגע לאחר כל זריקה לסל, כשזאזה פאצ'וליה עשה את עיקר העבודה. היכולת החלשה של הקנדי מתחת לסלים היא אחת הסיבות לחולשה הכללית של הקאבס מול הווריירס.
למשחק הרביעי הוא הגיע אגרסיבי כבר מהרגע הראשון, והיה המנוע של הקאבס מתחת לסלים בדרך לניצחון הגדול. הוא סיים אותו עם 5 נקודות, 10 ריבאונדים (4 בהתקפה), ו-5 אסיסטים, נתון נהדר לשחקן בעמדה שלו. התרומה שלו להצגה של קבוצתו הייתה רק דוגמא נוספת לחשיבות שלו עבור טיירון לו ושאר שחקני קליבלנד, שניזונים מהאנרגיות ומהכדורים הנוספים שהוא משיג לקבוצה. אם הוא יעשה זאת גם במשחק החמישי, באוהיו יוכלו אולי להתחיל לחלום על הקאמבק הגדול בהיסטוריה.
