גולדן סטייט הצליחה לעשות הלילה (שבת) צעד משמעותי בדרך לאליפות, לאחר שניצחה 97:108 את קליבלנד במשחק שהיה צמוד כמעט לכל אורכו. העובדה שגם משחקים צמודים מסתיימים בסדרה הזו בהפרש דו ספרתי, יכולה אולי ללמד על רמת האינטנסיביות בה, ועל העובדה שרגע אחד של חולשה מאפשר ליריבה ריצה קטלנית.
מאמן הקאבס, טיירון לו, ספג ביקורת על כך שבמשחק הקודם, 48 שעות לפני המשחק הזה, הוא סחט את החמישיה שלו גם כשהמשחק כבר כנראה היה גמור, ולא נתן להם מנוחה כמעט עד לתחילת הרבע הרביעי, כשההפרש כבר עמד על 30. הלילה לברון שיחק מעל 45 דקות, ג'יי אר סמית' וקיירי איירווינג מעל 43 דקות כל אחד, ואת המחצית השניה שלושתם סיימו עם 5 שניות מנוחה במצטבר. כשמת'יו דלבדובה, שללא ספק יכול לתרום יותר, עלה רק בסיום הרבע השלישי.
העייפות גרמה לקאבס להתחיל לאבד גובה ואז גם הגיעה השבירה המנטאלית, שבאה לידי ביטוי גם בכך שצמד הכוכבים זרק את ספר התרגילים הצידה, וחזרו למבצעי יחיד באמצעות בידודים. זה כמובן פחות עבד וברבע האחרון לברון בעיקר איבד כדורים. את 6 נקודות שהיוו את מרבית הנקודות שלו ברבע הרביעי הוא קלע בדקה האחרונה, כשכבר היה פער דו ספרתי ונדמה היה שהווריירס פחות מתאמצים, כשניצחון כבר בכיס.
לברון אמנם היה מרחק נגיעה מטריפל דאבל, עם 25 נקודות, 13 ריבאונדים ו-9 אסיסטים, אך גם 7 איבודים ויכולת לא מספיקה ממי שאמור לסחוב את חבריו על גבו. זאת לעומת הגמר של העונה שעברה, בו סיפק תצוגות הירואיות. הפעם היכולת שלו לא הספיקה, בטח כשמסביבו החברים שלו פשוט נשברים מנטאלית. (וחלקם אולי גם פיזית בגלל עייפות).
החוסן המנטאלי הזה חשוב מאוד להמשך, מכיוון שעבור קבוצה שרוצה לחזור מפיגור 3:1 ובעיקר כששניים משלושת המשחקים הבאים בחוץ, היא צריכה הרבה אמונה בעצמה ועוד הרבה קשיחות מנטאלית. ואם לשפוט על פי התנהגות השחקנים בדקות האחרונות, אין ספק שקליבלנד אינה גולדן סטייט. היא לא תחזור מ-1:3
בצד של גולדן סטייט, אין ספק שהתעוררות של הספלאש בראדרז תרמה רבות לניצחון הלילה. אחרי שכבר כמה ימים קליי תומפסון ובעיקר סטף קרי שמעו בכל מקום בתקשורת שהם נעלמו, שלא הגיעו ושהנעליים החדשות של קרי מכוערות, הם החליטו סוף סוף לקחת את העניינים לידיים. יכולת מרשימה מההתחלה אותתה על העומד לבוא ולאחר שבתחילת המשחק גם האריסון בארנס, שמשחק על החוזה שלו הפציץ, הווריירס הסתערו. גם כשהם נפלו לפיגור 8, הגדול שלהם במשחק, קרי חזר וקלע. סה"כ קרי ותומפסון סיימו עם 13 שלשות, שיחד עם עוד 4 כאלו של בארנס ועוד 2 של אנדרה איגודאלה עשו שיא כמות שלשות למשחק גמר. שנראה ככה:
.@warriors set #NBAFinals records for 3-pointers made (17) and 3-pointers attempted (36) in a pivotal Game 4 win. pic.twitter.com/DBgWx6GbrQ
— NBA.com/Stats (@nbastats) 11 ביוני 2016
איגי המשיך להיות שוב יעיל מאוד בשני צידי המגרש, ומספק טיעון טוב לתואר MVP של הגמר גם השנה. עבודת ההגנה שלו והיעילות בה הוא מסייע לנהל את ההתקפה בהחלט מצדיקים את זה. סטיב קר ללא ספק מנהל את הרוטציה מהספסל בצורה טובה, ויודע לשלוף את ההרכב והשחקן הנכון בזמן הנכון. ברבע הראשון היה זה ג'יימס מקאדו שנכנס, כשקר זיהה שהוא צריך גבוה שיכול לסייע בחילופים המהירים ועדיין לשמר יכולת בהעת כדור טובה. מאוחר יותר היה זה אנדרסון ורז'או שהפגין יכולת ריבאונד, שבספק אם בקליבלנד זכרו תצוגה שכזו.
