כתב: טים, אתה הגשת לקוואי את פרס שחקן ההגנה של השנה. מה הייתה המשמעות מבחינתו, אם הצלחת לשים לב?
דאנקן: מישהו הצליח לשים לב?
מתוך מסיבת העיתונאים של הספרס לאחר הניצחון על הקליפרס במשחק השלישי בסדרה.
הנה לכם רגע שמסכם בצורה הטובה ביותר את דמותו של קוואי לנארד. טים דאנקן, בעצמו לא בדיוק מופת של כריזמה ואינטליגנציה רגשית, מגיש לו את הפרס, אך הוא בשלו: משפיל מבט באלכסון מטה, בקושי משחרר חיוך, נבוך מתשומת הלב. בגיל 23 לנארד כבר הספיק לזכות באליפות, להיבחר ל-MVP של סדרת הגמר, להיות מלך החטיפות של העונה ועכשיו מגיעה גם החותמת של המגן המצטיין בליגה. הסמול פורוורד של סן-אנטוניו, שהצטרף ל-NBA אחרי שנתיים בלבד בסן-דייגו סטייט, הוא השחקן הצעיר בתולדות הליגה שמגיע לכל ההישגים האלה יחד.
מי שלא כל כך מכיר את לנארד יכול היה להתבלבל ולחשוב שהטקס הנוצץ לפני הטיפ-אוף יגרום לו לשאננות מסוימת במשחק השלישי בסדרה נגד הקליפרס. אז זהו, שלא. 32 נק', 13 מ-18 מהשדה, 100 אחוז מהקו, 3 חטיפות (עוד במחצית הראשונה). אה, כן, ורבע שלישי שבו קלע 13 נק', יותר מכל שחקני היריבה מ-LA גם יחד (11), בדרך ליתרון 1:2 בסיבוב הראשון במערב.
זו הייתה עונת שיא ללנארד בכל אספקט חשוב של המשחק: דקות (31.8), נקודות (16.5) ריבאונדים (7.2), אסיסטים (2.5), חטיפות (2.3) ואפילו חסימות (כמעט אחת בממוצע למשחק). "הוא בא מוקדם, הולך מאוחר וקל ללמד אותו. הוא בדיוק כמו ספוג", אמר עליו פעם מאמנו, גרג פופוביץ'.
ובכל זאת, אם יש משהו שהוא לא הצליח ללמוד עד היום זה להתראיין. קוואי בתוך עצמו הוא גר. בסוף העונה שעברה הוצף סוכנו, בראיין אלפוס, בבקשות לראיונות. לפי Sports Illustrated, אחד הכתבים מהרשתות הארציות ביקש איתו חצי שעה אחד על אחד. לנארד סירב. הבקשה צוצמצה ל-15 דקות, אח"כ ל-10 ולבסוף ל-5. לנארד הסכים לתת לו 2 דקות, בתנאי שאיש יחסי ציבור של הקבוצה יעמוד מהצד עם סטופר.
האמת? קשה שלא להבין את המופנמות שלו. כנראה ככה זה כשבגיל 16 נכנס אלמוני למרכז שטיפת המכוניות של אבא שלך ומחורר אותו בכדורים מטווח אפס. הרצח הזה משנת 2008 לא פוענח עד עצם היום הזה. מספרים שלנארד לא מדבר על האירוע הטראומטי עם חבריו לקבוצה, מקורביו ואפילו לא עם בני משפחתו. זיכרונות טובים מאבא, מארק, דווקא לא חסרים לו. בימים שעוד שיחק במכללות, ראיין אותו כתב "פוקס", ג'ף גודמן. "עיניו נדלקו כשהוא נזכר בימים שבהם עזר בעסק", מספר גודמן. לפי לנארד עצמו, "עשינו הכל ידנית. זו הייתה עבודה קשה, אבל הכי אהבתי אותה בעולם". לפי הפולקלור המשפחתי, לא היה בעולם שוטף מכוניות יסודי מקוואי, שלא ויתר על אף גרגיר חול עד שראה את פרצופו משתקף לנגד עיניו.
העובדה שיש לו כפות ידיים של ג'מוס בוודאי עזרה לו. ואתם יודעים מה אומרים על אנשים עם כפות ידיים ענקיות. שממש קל להם להחזיק כדור, כמובן. בכל מקרה, מוסר העבודה המטורף שלו כבר מזמן הביא את פופוביץ' להכריז שלנארד הוא הפנים של הספרס בשנים הקרובות. "הוא כמו טימי: כל מה שמטריד אותו זה להמשיך להשתפר", טען המאמן.
למעשה, פופ טעה, כי יש עוד דבר אחד שמטריד אותו. לדעת שהוא לא מאכזב את אביו המנוח. "אני חושב שאם הוא רואה אותי, הוא גאה", אמר לפני כמה שנים, ואימו, שעמדה לצידו קטעה אותו: "אני יודעת שהוא גאה בך".
