הסיפור של דלאבדובה כל כך נפלא. אני לא חושב שסיפור כזה קרה אי פעם בגמר. מדובר בבחור שהיה רק המחליף של קיירי ארווינג ושיחק 9 דקות במשחק מספר 1, ואז הוא צריך להיכנס במקומו ואתה חושב לעצמך: 'בן אדם, מה הולך לקרות עכשיו? והוא חייב לשמור על ה-MVP?'.
לא רק שהוא מגיע ועולה על הציפיות, אלא שהוא השתלט על העניינים בצורה כזו שגולדן סטייט חייבת להכין תכנית משחק במיוחד עבורו ולהעביר זמן בניסיון למצוא דרכים לתקוף אותו מבלי לפגוע בשטף המשחק ולהקשות עוד יותר על סטף קרי. אפילו בהתקפה, הוא עושה מהלכים טובים. לא דברים משוגעים, אבל הוא הוא מבין מאיפה הזריקות שלו צריכות להגיע. הוא יודע מה צריך לעשות כדי לגרום לקבוצה לנצח. זה מה שהופך את קליבלנד למסוכנת.
אני חושב שלכל אלופה יש שחקן כמו דלאבדובה. אם שיין באטייה היה רכז, הוא היה "דלי". הוא בדיוק כמו שיין. שיין לא כידרר, לא עשה הרבה, אבל כשהיית מכניס אותו למגרש, הוא היה משחק הגנה, הוא היה לוקח ריבאונדים, קולע את הזריקות שלו ומבצע את הדברים שהוא מצטיין בהם. זה מה שהופך אותו לכזה נשק, מכיוון שהוא מבצע את התפקיד שלו ולא חוצה את הגבול, והוא ממש טוב במה שהוא עושה.
במקרה של דלי, הוא מבין במה הוא טוב. 'אני טוב בלזנק לפרקט, לתת מכות ולהרוס מהלכים ליריבה'. אתה חייב בחורים כאלה ברגעים כאלה. טימופיי מוזגוב, טריסטן תומפסון והוא מכתיבים את הקצב - מכתיבים כמה המשחק יהיה פיזי ואיזה סגנון אתה משחק. אם הווריירס לא יהיו הראשונים לקפוץ לרצפה במאבק על כדורים אבודים הלילה, תהיה להם בעיה. מי הראשון על הרצפה? אם דלי גובר עליהם שוב, זה הולך להיות לילה ארוך.
אם אתם רוצים עוד מכריס, תעקבו אחרי סדרת "קולות הגמר" של אלוף ה-NBA פעמיים בעבר, על ידי הורדת אפילקציית LINE ב-line.me/download והתחברות לחשבון הרשמי של ה-NBA.
