"אני רוצה שדריימונד גרין ישחק איתי בקבוצה". זה היה הציוץ של אנדרה דראמונד דקות אחרי הניצחון הראשון של גולדן סטייט על ניו אורלינס ביום שבת. אותו ציוץ נמחק אגב, כנראה מטעמים דיפלומטיים של התנהלות ברשתות חברתיות, אך למרות שירד מהטוויטר של דראמונד, בשאר הליגה מדובר כבר בעובדה קיימת.
בשנתו השלישית בלבד, דריימונד "מאני" גרין הפך לשחקן המשלים הכי שלם ששיחק את המשחק. הוא מוריד כל ריבאונד. סוחט עבירות תוקף. נותן את הפיק הנכון לסטף ולקליי. תופר שלשות בעצמו. שומר-על מגוון שממרר את חיי הפורוודים, אבל גם יכול לשמור על סנטרים וגארדים כאחד בסיטואציות מסוימות. מלהיב. מטריף. מצחיק. ורק בן 25.
גרין נולד וגדל במישיגן, שם גם שיחק את ימי הקולג' שלו במישיגן סטייט של טום איזו. בעונת הרוקי הגיע עד למשחק הגמר של טורניר ה-NCAA, שנה לאחר מכן נבחר לתואר השחקן ה-6 של העונה בביג-10 ורשם עוד הופעה בפיינל פור. אחרי ארבע עונות בהן התפתח והתחשל תחת ידיו של אחד ממאמני הכדורסל הקשוחים שיש למכללות להציע, גרין נבחר על ידי הווריירס במקום ה-35 בדראפט 2012 באחת מהגניבות הגדולות של השנים האחרונות. הסיפור המפורסם בהקשרו הוא שבקיץ 2012 החליט לגור באזור אמריוויל "העני יותר" ולא בסן פרנסיסקו כמו שאר חבריו לקבוצה. הנימוק שלו? "הייתי תפרן כל חיי. ברור שלא אמשיך לחיות באותה צורה, אבל אשאר עם אותם עקרונות". אפשר להבין גם את השיקול הכלכלי, הרי הבן אדם עדיין לא מרוויח מיליון דולר לעונה ויש כאן דגש גדול על העדיין.
את העונה הוא היה אמור לפתוח כשחקן ספסל, אבל הפציעה של דייויד לי זיכתה אותו במקום בחמישייה ומאז מספר 23 של הווריירס לא מביט לאחור. הוא פתח בכל 79 המשחקים בהם שותף ושיפר את ממוצעיו כמעט בכל קטגוריה: 10 דקות יותר למשחק, 5.5 נקודות יותר, 3 ריבאונדים יותר, 2 אסיסטים יותר ושלל שיפורים בעוד ועוד נתונים. זה הספיק למקום השני בהצבעה לתואר שחקן ההגנה של העונה, וזאת למרות שהוא קיבל יותר הצבעות מקאוויי לנארד שזכה בפרס. "גם אל גור קיבל יותר קולות ולא נבחר לנשיאות, אז לא אלקה את עצמי על כך שלא זכיתי", הגיב גרין. מרשים שזאת ההשוואה שקפצה לו לראש בהתחשב בכך שהוא היה רק בן 10 כשגור נכשל בבחירות של 2000.
זה דריימונד. לוקח הכול בקלות מחוץ למגרש, אבל כשהוא עליו הוא נושך, טורף, אנרגטי. נראה כמו חיה שנלחמת על חייה. יצר ההישרדות הוא הדבר הכי בולט במשחק שלו. כמו שמייקל וסקוטי היו צריכים את דניס רודמן, קובי ושאק את רוברט הורי וטימי וטוני את מאנו, כך צריכים סטף וקליי את דריימונד גרין אם הם רוצים לקחת אליפות. עד כדי כך, שהמאמן הרוקי שלו, סטיב קר, לא מוכן לוותר עליו בשום מחיר: "כשדריימונד אומר לי שיש לו כוח, אני משאיר אותו על הפרקט. כשהוא אומר לי שהוא עייף, אני עדיין משאיר אותו על הפרקט".
במשחק הראשון בסדרה גרין קלע 15 נק' והוריד 12 ריב' יחד עם 7 אסיסטים, 3 חטיפות ו-2 חסימות. שחקן שתורם ב-5 קטגוריות הוא דבר נדיר ואת זאת יגיד לכם כל מנג'ר פנטזי שכנראה יבחר אותו בסיבוב ה-2 של דראפט 2015. במשחק השלישי זה כבר נהיה מוגזם: 17 ריב', מתוכם 7 בהתקפה. ברבע ה-4 ובהארכה הוא הוריד 10 ריב' ומסר 4 מתוך חמשת האסיסטים שלו במשחק. הקאמבק ממינוס 20 והניצחון הם שלו בדיוק כמו שהם של קרי ושל תומפסון והקבוצה הזאת שלו בדיוק כמו שהיא שלהם. היום דריימונד גרין עדיין נחשב לשחקן משלים שמרוויח פחות ממיליון לעונה, בעוד שנה הוא כבר יהיה אולסטאר שמרוויח בין 12 ל-15 מיליון לשנה.
וזה עוד בלי לומר מילה על ההגנה שלו מול אנתוני דייויס בסדרה ומול בלייק גריפין העונה ועל המבט המאיים שדפק לדאנטיי ג'ונס מהקליפרס לפני חודשיים. דריימונד גרין הוא השחקן שכולנו היינו רוצים בתור חבר לקבוצה וכל קבוצה הייתה רוצה שיהיה חבר בה.
