הקיטוב בין קליבלנד לסן פרנסיסקו זועק לשמיים. לאחת יש את היכל התהילה של הרוק-אנד-רול, השנייה בהיכל התהילה של ערי העולם. קליבלנד נבחרה על ידי המגזין "פורבס" בחודש ינואר האחרון לעיר בה שוכנים העובדים האומללים ביותר בכל רחבי ארה"ב - בין היתר בגלל חורף קר במיוחד עם ממוצע של מינוס 3 מעלות וקיץ דביק עם אחוזי לחות גבוהים.
לעומתה, סן פרנסיסקו שוקקת, אוונגרדית, בירתה של הקהילה הגאה, בעלת מונומנטים היסטוריים (אלקטרז, גשר שער הזהב), גנים מרהיבים, מסעדות משובחות, מולדתו של "עמק הסיליקון" וכמובן, מפרץ יוצא דופן ביופיו. אבל בעצם ההשוואה ישנה טעות נפוצה. גולדן סטייט משחקת באוקלנד, היא שם כבר 44 שנים, לקחה שם אליפות, בנתה שם בית, מתאמנת שם. נכון שב-9 השנים הקודמות היא מוקמה בסן פרנסיסקו ותחזור לשם בעוד מספר שנים, וגם נכון שחלק בלתי מבוטל מאוהדי הקבוצה חיים בצד המערבי דרומי של גשר המפרץ, שם יתרכז רוב ההייפ סביב סדרת הגמר. ועדיין, אוקלנד היא העיר שתארח את משחקי הגמר ובינה לבין קליבלנד יש לא מעט מאפיינים משותפים.
שתי הערים צמודות בטבלת גודל האוכלוסייה בארה"ב ובשתיהן ישנן כ-390,000 נפשות. גם בטבלה נוספת הן יחסית קרובות, זאת של מקרי הרצח לשנת 2014: אוקלנד במקום ה-14, קליבלנד ב-26. לכל אחת מהן יש נמל, אבל אין יותר מידי אטרקציות. תושביהן מלאים בגאווה מקומית, אבל מרגישים תחושת קיפוח. מעל לכל, גם קליבלנד וגם אוקלנד סובלות מהנאחס הכי ארוך של ערים להן יש 3 קבוצות המשחקות בשלוש הליגות המקצועניות הגדולות - NBA, NFL ו-MLB - ללא זכייה באליפות.
לאוקלנד עוד אפשר להגיד שיש סוג של זיכרון טרי יותר מהפעם האחרונה בה זה קרה. השנה הייתה 1989 והאתלטיקס ניצחו את השכנים מסן פרנסיסקו, הג'איינטס, 1:4 בסדרת הגמר של ליגת הבייסבול. רעידת אדמה גרמה להפוגה של 10 ימים באותה סדרה.
קליבלנד, מצד שני, לא ראתה אליפות במשך 51 שנה. זה לא קרה מאז ימיו שג'ים בראון, שנחשב לאחד משחקני הפוטבול הטובים במאה הקודמת, הוביל את הבראונס לזכיה באליפות ב-1964 ופרש כשנה לאחר מכן לטובת קריירת משחק הוליוודית. אם מאגדים יחד עם כל הקבוצות הבכירות בעיר, קליבלנד סופרת כבר 143 עונות של ספורט מקצועני ללא אליפות. אין דבר דומה לזה באף אחת מ-28 הערים ששולחות 3 נציגות לליגות הנ"ל. למעשה, מאז האליפות האחרונה של אוקלנד, זכו 26 ערים שונות ב-75 תארים (בוסטון וניו יורק ראשונות בדירוג עם 8 אליפויות).
בנוסף, בשני המקרים הפרנצ'ייזים עברו לעיר אחרת ובה זכו בתואר. הבראונס הפכו לרייבנס של בולטימור, שזכו ב-2 גביעי לומברדי; הריידרס זכו בסופרבול בזמן שעברו לשחק בלוס אנג'לס לתקופה של 12 שנים. לא דבר פשוט להתמודד איתו בתור אוהד ספורט. אם זה לא מספיק, אז גם הפרקט של השכן הרבה יותר חום בהיר...
המרחק בין סן פרנסיסקו לאוקלנד עומד על 19 ק"מ ואורך כ-20 דקות בלבד בנסיעה. המרחק ביניהן בתארים ב-26 השנים האחרונות: 0:5 לקבוצה מעיר המפרץ; שלוש אליפויות לג'איינטס ועוד שתיים לניינרס. לקליבלנד יש תסביך עם עיר קצת יותר רחוקה, שיקגו שמה. אמנם יש מרחק של 5 שעות נסיעה בין השתיים, אבל המרחק בתארים עוד גדול יותר: 0:7 לעיר הרוחות, כולל 6 אליפויות של הבולס שעברו את הקאבס שוב ושוב באחת מהיריבויות הזכורות של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. אליפות נוספת שייכת לווייט סוקס בבייסבול.
עוד לא יותר מ-18 ימים, אחת מהן תשבור את הרצף השלילי ותשאיר את השנייה במקום האחרון והמביך. קליבלנד כבר שם, וגם אם תפסיד יהיו לה מספר אפשרויות בשנים הקרובות להשיג את הטבעת המיוחלת. גם גולדן סטייט אמורה להיות באיזור, אבל עם קווין דוראנט שכבר חוכך את ידיו בציפייה לעונה הבאה, ועם מערב עמוק ופרוע, זאת עלולה להתגלות כמשימה מאתגרת וקשה.
כך או כך, מקבוצות הבייסבול לא צפויה לבוא הגאולה. הגמר האחרון של האינדיאנס היה ב-1997 ושל האתלטיקס ב-1990. על הפוטבול בכלל אין מה לדבר. ב-12 העונות האחרונות הריידרס והבראונס סיימו את העונה עם מאזן שלילי ב-23 מ-24 פעמים (רק קליבלנד הבליחה בעונה אחת), כך שאפשר להגיד שכל התקוות של אוהדי הספורט בשתי הערים תלויות ונעוצות בקבוצות הכדורסל שלהם.
מי צריכה את זה או רוצה את זה יותר? כנראה שקליבלנד - כדי לשים סוף לבצורת ארוכה, לשמח קצת לבב אנוש במקום די אומלל ולחתום את חזרתו של לברון כהצלחה כבירה כבר בעונה הראשונה. מצד שני, אם מסתמכים על גובה הדציבלים באוראקל ארינה, אוקלנד היא זאת שרוצה, שמשתוקקת, שלא באמת האמינה שתהיה במקום הזה לפני שהעונה התחילה.
