(בווידאו: תקציר המשחק האחרון של בלאט)
1. איש משפחה
היה זה יום סגריר בינואר, הפסד ביתי מביך לקבוצה מהמערב עוד הדהד ברקע, דיבורים על מעמדו של דייויד בלאט ריחפו באוויר כל הזמן, התיעוב של לברון ג'יימס כלפיו בלט לעין, ודייויד גריפין, המכונה ג'נרל מנג'ר קליבלנד קבאלירס, החליט לפרסם הודעה לגבי המאמן.
"אין שום שינוי עכשיו, נקודה. זו הערכה מגוחכת", אמר גריפין, "אם אדבר על הנושא זה ייראה כאילו יש אמת בדבר, ולא רציתי לגרום לכך. זה הזמן עבור כולם להתגבש. יש לנו סיכוי להתחבר ולצמוח ולנוע בכיוון חיובי".
המאזן של קליבלנד אז, ב-5 בינואר 2015, היה 15:19 בלבד אחרי תבוסה 109:90 לדאלאס וריק קרלייל. היא הפסידה גם בחמשת משחקיה הבאים ונפלה למאזן שלילי. חששו שהקאבס יחמיצו את הפלייאוף, והסטטיסטיקה הראתה שאף קבוצה במאזן כזה בשלב כזה לא הגיעה לכלום. לגריפין זה פחות שינה. מבחינתו בלאט מאמן, ושכל השאר יסתדרו. ואכן, הסתדרו. הם הגיעו לגמר ובלי שני אולסטארס, הובילו 1:2 על אחת הקבוצות הטובות בתולדות הליגה, לפני שזו מצאה את נוסחת הקסם כדי לנצח את לברון, שחקן הראגבי האוסטרלי וחבריהם.
תריצו קדימה שנה ו-17 ימים. הקאבס במאזן 11:30 למרות שקיירי אירווינג ואימן שאמפרט החסירו את רוב העונה, מובילים את המזרח בבטחה, ולבלאט יש 10-11 שחקני רוטציה טובים ובעניינים. לרוב המשחקים הגדולים קליבלנד הגיעה. בהפסדים באוקלנד ובסן אנטוניו, היתה בתמונה עד הדקה האחרונה. ואז, אחרי ניצחון על הקליפרס, בו הקאבס הניעו כדור, צלפו לשלוש והציגו התקפה מאוזנת, מתייצב המנג'ר מול המיקרופונים והפעם בקולו, ולא משאיר לבלאט סיכוי, עם שורות כל כך מעליבות ומשפילות, שנשמעו כמו מפרק של "פמילי גאי".
2. רגע של נחת
לפעמים תזמון זה הכול. אחרי הניצחון על הקליפרס, לוח המשחקים הראה שבשבוע הקרוב, פרט למשחקים מול שיקאגו ודטרויט, מארחת קליבלנד את פניקס ומינסוטה החלשות. שני ניצחונות היו מבטיחים כמעט בוודאות לקאבס את המאזן הטוב במזרח ב-1 בפברואר, ואת הכותרת "בלאט יאמן את נבחרת המזרח במשחק הכוכבים בטורונטו". אם לפטר את בלאט עכשיו היה מוזר, דמיינו איך היו נשמעים פיטוריו – ואפילו בנסיבות המוצדקות ביותר – אחרי שהוכרז כמאמן אולסטאר.
מסיבת העיתונאים בה צלה גריפין את בלאט יצרה את הרושם שמדובר במאמן כושל של פרויקט גלאקטיקוס יוקרתי שעומד לרדת ליגה. 'איבד את חדר ההלבשה'. 'הלכנו איתו אחורה'. 'לא מאמן כדורסל מספיק טוב בשבילנו'. 'אני לא משאיר את הקבוצה היקרה ביותר בליגה ליד המקרה ("ולכן", כפי שכתב הבלוגר רויס יאנג, "קבלו את המאמן החדש שלנו, שלא היה מאמן ראשי מעולם!")'.
אם הקבוצה נראתה ממש בסדר עד עכשיו – אחת משלוש היחידות בליגה עם הגנה והתקפה בטופ-5, פרט לווריורס וספרס – נותרו שתי אפשרויות לוגיות לצופה מהצד: או שבלאט קוסם שהפיק פלאים משחקנים שלא סבלו אותו, או שהשחקנים הפגינו תעצומות נפש, שמו את תיעובם למאמן בצד, ושיחקו למען הסמל. אם אופציה ב' נכונה, אגב, מה בדיוק קרה ביום שני נגד גולדן סטייט?
3. מאני טיים
בואו נתעכב רגע על עניין הקבוצה היקרה ביותר. לא בלאט, אפשר לשער, כפה על ההנהלה להבטיח 192 מיליון דולר לחמש עונות לשני פאוור פורוורדים שלאחד מהם יש רפרטואר התקפי מצומצם ולשני הגנה בסימן שאלה. קווין לאב, שהקאבס רצו לגמר בלעדיו ושהווריורס והספרס ניצלו ברגעי ההכרעה את חולשתו, סיפר בשמחה איך לברון רצה שיחזור. טריסטן תומפסון מחזיק באותו סוכן כמו לברון. רוב החיזוקים האחרים בקיץ – ג'פרסון, מו וויליאמס, אפילו ג'ארד קנינגהאם – הגיעו במחיר מינימלי, והוכיחו את עצמם.
למעשה, גריפין מוזמן להסתכל לאחור: שתי קבוצות אחרות שבזבזו הרבה יותר מתקרת השכר המותרת בעשור האחרון התרסקו טוטאלית. ניו יורק של אייזיה תומאס ב-2005/06 סיימה עם המאזן השני מהסוף בליגה, כשתומאס בין היתר משלם 120 מיליון דולר לשחקנים ששיחקו יחד 82 פעמים בניקס. מיכאיל פרוחורוב בעלי ברוקלין תרם כל כך הרבה מס מותרות לשאר הבעלים בליגה, שבדוח האחרון של פורבס 29 קבוצות בליגה היו בפלוס תקציבי, חוץ מהנטס. בחמש עונות וחצי היו לו בקבוצה ששה אולסטארס, חמישה מאמנים... וניצחון אחד בסדרת פלייאוף.
למעשה, פרט להצלחה של דאלאס תחת מארק קיובן וקרלייל, אין כמעט התאמה בין תקרת שכר גבוהה להצלחה קבוצתית. סטף קארי מרוויח העונה 3 מיליון דולר פחות מהסנטר המחליף של הקאבס, וכך גם ה-MVP של סדרת הגמר האחרונה. בסן אנטוניו מרוויחים העונה שלושה חברי היכל תהילה לעתיד – ביחד – פחות מלברון ג'יימס. זהו בצד הכלכלי. נחזור למקצועי, ברשותכם.
4. לפחות מישהו הגן
בלאט המנוול הזה, התעקש להמשיך לשחק את המשחק גם כשלברון הבעיר את חדר ההלבשה. הוא קיבל על עצמו אחריות להופעה נגד גולדן סטייט, כאילו שמשהו שהיה אומר ללברון היה גורם להוד מעלתו להזיז את הרגליים קצת יותר מהר נגד דריימונד גרין. אחרי הניצחון על הקליפרס, הוא העז לרמוז שלאב צריך להיות באולסטאר. כשג'יי.אר סמית', שמעטים המאמן שאצלם הציג יכולת טובה יותר, פירק בתיקול פוטבול מכוער את האריסון בארנס, בלאט התייצב להגנתו ואמר ששחקן אחר לא היה מורחק. "זה נהדר לשמוע דברים כאלה מהמאמן", הגיב סמית', "מכיוון שהוא מבין אותי".
בלילה בו סטיב קר חוזר לקווים, במקום עוזרו שמעולם לא אימן קודם אבל הוביל את הווריורס למאזן 4:39 (היינו אומרים שבלאט מתחרט על שלא לקח את ההצעה ממנו לפני שנה וחצי, רק שבינתיים אלווין ג'נטרי, שנלקח במקומו לווריורס וזכה לשבחים כאדריכל ההתקפה, מג'עג'ע העונה עם ניו אורלינס), הראתה קליבלנד איך מועדון מערכת יחסים בין מאמן לעוזרו לא צריכה להתנהל. בלילה בו הליגה חוגגת עשור להופעתו המרשימה ביותר של שחקן שהיה מהגדולים אי פעם אבל גם פיטר מאמנים, רואה שחקן אחר מאותו סדר גודל את מאמנו יוצא דרך הדלת האחורית, וקשה לומר שהופתע מכך במיוחד.
5. החבל שנכרך
רק דבר אחד כנראה לא עמד בספק: דייויד בלאט לא מתאים לאמן את לברון. חד וחלק. הוא דעתן, אסרטיבי, אולי מנסה לחנך יותר מדי (ותזכרו – הוא נשכר לאמן קבוצה צעירה, עוד לפני שלברון הגיע). יש לו פילוסופיה ועקרונות – הוא ניסה לכפות על הקאבס סגנון משחק יפה וקבוצתי שמייק מילר הגדיר כ"כמעט גאוני" – אך כדברי גראוצ'ו מארקס, כשהבין שהעקרונות לא מתקבלים בברכה, היו לו אחרים. בידודים בכל התקפה ללברון? כדורסל שבלוני ומעייף ברוב דקות המשחק? יאללה, נזרום: קן ברגר מ-CBS ציין שכאשר בלאט דיבר עם עיתונאים ביום רביעי, תחת ידו היה דף עם 25 תרגילים שונים – שכל הראשונים היו תחת קטגוריית "פוסט אפ ללברון" והבאים "פיק'נ'רול ללברון".
בלאט הבין שכדי להגיע רחוק ב-NBA צריך לפעמים לתת לכוכבים קצת חבל. הוא הוריד את הראש, הפסיק על פי עדויות השחקנים להעיר לו, והגיע כמעט הכי רחוק שאפשר – ומספיק רחוק כדי ששאר הליגה תתפעל גם ממנו. היו לו טעויות, היו החלטות שהיה צריך לקחת אחרת, ודאי שיהיו רגעים שהוא מתחרט עליהם. פסק הזמן ההוא נגד שיקאגו, והתרגיל שלברון מחק ורץ לספר לחבר'ה. הוא לא הצליח לחבר את לאב, אירווינג וג'יימס, שלושה שחקנים שחייבים את הכדור ביד כדי להצליח, ליחידה אחת, עד לרגע האחרון. הוא איבד את חדר ההלבשה, בניגוד למקרים רבים, מכיוון שבחר לא להתעמת עם הכוכב הראשי שלו. האם עימות פומבי עם ג'יימס היה עוזר יותר?
רק שבמקרה של לברון, זה לא היה "קצת" חבל. הוא האיש הכי פופולרי וחשוב בעיר כולה. הוא הפך לנבל ב-2010, וגם כאשר חזר כגיבור, חתם פעמיים על חוזה חד-שנתי שהשאיר את כולם במתח. "לברון לא מנהל את המועדון", הצהיר גריפין. אבל כאשר ג'יימס לקח דאז את כשרונותיו לסאות' ביץ', הוא גם "לקח" איתו מאות מיליוני דולרים מערכו של המועדון. הוא עד כדי כך חיוני. כששומעים את תגובות המאמנים האחרים, רובם נשמעים כאילו יעדיפו את בלאט בצוות שלהם, מאשר לעמוד במקומו באווירה כמו שנוצרה בקליבלנד. לא באופן מקרי, המנהל היחיד שהצליח להוציא מלברון ג'יימס מחויבות אמיתית ואליפות היה האיש והטבעות, פט ריילי.
גם בהודעתו האחרונה לפני שנפרד מקליבלנד, בלאט התעקש לדבוק בדיפלומטיה. מהמסרים שעלו משני הצדדים, קשה לומר מה נשמע הזוי יותר: ההודעה המכובסת של בלאט, או תיאורי חדר ההלבשה המזעזעים שצייר גריפין. כדי להכריע, מוטב לשאול את אותו קרלייל מתחילת הכתבה, כנראה המאמן השלישי הטוב ביותר ב-NBA וראש ארגון המאמנים בליגה. כן, ריק, המיקרופון שלך פתוח.
"אני מתבייש בשביל הליגה שלנו שדבר כזה יכול לקרות בה", הודיע, "בלאט יהיה עכשיו מאמן מבוקש מאוד. הצד השני של הסיפור, הוא שאדם טוב יצא לחופשי".
