כבר הרבה זמן שהמאבק על תואר ה-MVP לא היה כל כך פתוח. אם בשנים האחרונות מדובר במועדון סגור של לברון ג'יימס, קווין דוראנט ואולי איזו התגנבות יחידים של דריק רוז, הרי שהשנה המועמדים הם רבים וחדשים. אז אולי נדמה שהפרס הולך לנחות בידיים הלוהטות של סטף קרי, אבל הפציעות של KD והעונה ההפכפכה של קינג ג'יימס שפכו שמן לאש של כל מי שרואה בעצמו ראוי לתואר. התוצאה היא שבשבועות האחרונים קיבלנו אינספור הופעות מרשימות, ואנחנו המרוויחים העיקריים מכך.
קחו למשל את קרי, שהוא לא רק השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה (לפחות במערב), אלא ביסס את מקומו בקדמת המירוץ עם ההצגה הבלתי נשכחת נגד דאלאס. לפעמים כל מה שצריך כדי לזכות ב-MVP זה שניים-שלושה משחקים לדוגמא כשכולם מסתכלים, וזה בדיוק מה שהוא עשה עם 51 הנקודות שלו נגד המאבריקס. אבל זה לא רק הנקודות, אלא המנהיגות שמאחוריהן - אם הוא לא היה לוקח את העניינים לידיים, זה לא היה נגמר טוב לווריירס.
קחו למשל את ג'יימס הארדן, ברנש שאני באופן אישי אף פעם לא אהבתי, אבל אי אפשר שלא להעריך את מה שהוא עושה השנה. את התפוקה ההתקפית שלו כולנו מכירים משנים קודמות, אבל העונה הוא גם מלכלך את הידיים בעבודת הגנה (נמצא בטופ 5 בליגה בחטיפות) וכל זאת כשדווייט הווארד פצוע חצי מהזמן וג'וש סמית' מגיע כדי לחרב. כמו שאמר השבוע טוני אלן, אחד השומרים הטובים בליגה: "זה השחקן היחיד שעוד לא פיענחתי".
קחו למשל את אנתוני דייויס, שמי שהתנגד להיותו MVP בגלל שהקבוצה שלו לא מנצחת, כבר מתקפל בשקט בפינה. ראשי התיבות של MVP - השחקן בעל הערך הרב ביותר, בתרגום חופשי לעברית - משתקף הכי טוב אצל דייויס. בלעדיו, הפליקאנס לא שווים כלום; איתו, הם איכשהו עוד עשויים להשתחל לפלייאוף מהמערב הקשה. אם המספרים שלו עד עכשיו היו מדהימים, אז מה נגיד אחרי הופעה של 41 נקודות, 10 ריבאונדים ושלשת ניצחון על הבאזר בקרב ישיר נגד הת'אנדר (בסך הכל השלשה השלישית שלו בקריירה)?
קחו למשל את ראסל ווסטברוק, שאולי לא מדברים עליו במונחים של MVP כמו החבר'ה שלעיל, אבל בזמן האחרון הוא משחק כמו אדם אחוז דיבוק. שימו לב למספרים שלו במשחקים האחרונים: 40 נק' נגד הניקס; 14 נגד ממפיס; 25 נק', 14 אס', 11 ריב' נגד אורלנדו; 45 נגד ניו אורלינס ו-48 נק', 11 אס' ו-9 ריב' שוב נגד ניו אורלינס. חולני. בכלל, הוא קולע השנה 26.1 נק' למשחק (שני בליגה), מחלק 7.6 אסיסטים ומוריד 6.2 ריבאונדים. אלה מספרים של לברון. וכל זאת כשדוראנט לא בקו הבריאות.
אז למי מגיע יותר מכל? כמו שציינתי, התואר הזה כנראה ייכנס לארון של סטף קרי, כי בכל זאת - לצד המספרים יש לו גם את יתרון המאזן. כך או כך, מרענן ונעים לעקוב אחרי מירוץ שהשמות ג'יימס ודוראנט נעדרים ממנו כליל. וזה מה שעושה אותו למירוץ הכי מעניין מזה שנים רבות.
אז מה עוד למדנו השבוע ב-NBA?
למדנו ש... יאניס אנטטוקומפו רוצה שכולם יכירו אותו. רגע לפני שהוא מרחף בתחרות ההטבעות, המפלץ היווני נתן את השבוע הטוב ביותר שלו בליגה. פעמיים תוך שלושה ימים הוא שבר את שיא הקריירה, פעם עם 25 נקודות ואח"כ עם 27. אם אחרי פגרת האולסטאר, הכינוי "גריק פריק" לא יהיה שגור בפיו של כל אוהד כדורסל באשר הוא, אוי ואבוי. אתם תצטרכו לזכור אותו כשמילווקי תדהים בסיבוב הראשון בפלייאוף.
למדנו ש... איבוד הכדור המטופש אי פעם שייך לנוריס קול וחסן ווייטסייד ממיאמי. אי אפשר שלא לצפות בזה בלי לצעוק על המסך "לא! עיצרו!":
למדנו ש... וושינגטון עוברת משבר זהות. עזבו את רצף 5 ההפסדים שבא בתזמון מושלם מבחינת קליבלנד ודייויד בלאט. זו שפת הגוף, אלה התירוצים, זו היכולת החלשה וסף השבירה הנמוך. כבר חודש שהוויזארדס משחקים כדורסל בינוני ועכשיו זה מתפרץ עם צלילה חופשית שעלולה לעלות להם ביוקר מבחינת הדירוג בפלייאוף. כל הצרות הללו היו מנת חלקם של הקאבס עד לפני חודש, השאלה היא האם גם רנדי וויטמן מסוגל להביא למפנה? ממש לא בטוח.
למדנו ש... החזרה של ריקי רוביו רק גורמת למינסוטה להיות עוד יותר מעציבה. עם הרכז הספרדי ועם קווין מרטין וניקולה פקוביץ' ששבו לאחרונה גם כן, פתאום אפשר לראות איזה פוטנציאל יש לחמישייה המקורית של הוולבס, שאיתה הם היו אמורים לשחק כל העונה. הם נתנו פייט רציני לדאלאס ואז הראו אופי עם ניצחונות צמודים על מיאמי וממפיס. על הנייר מדובר בקבוצה לא רעה בכלל, אבל הפציעות גרמו לעוד עונה אבודה במינסוטה, וכבר איבדנו את הספירה. מתי המנחוס שמרחף מעל הקבוצה הזו יוסר?
למדנו ש.. ראסל ווסטברוק לא אוהב שמתעלמים ממנו:
למדנו ש... שוב נמאס לדמארקוס קאזינס. זו לא פעם ראשונה שרואים אותו פשוט עושה פרנציפ ולוקח הפסקה בזמן המשחק. אולי יעודדו אותו הדיווחים שסקרמנטו עשויה שוב להחליף מאמן בפגרת האולסטאר?
למדנו ש... העיתונאים צמאי הדם יחפשו כל מילה קטנה לא במקום, כל פליטה לא מכוונת, כדי לעורר סערה. כשכריס פול אמר ש"אולי זה לא בשבילה" על השופטת לורן הולטקאמפ, הוא לא אמר את זה כי היא אישה. הוא אמר את זה כי לדעתו השריקה שלה הייתה רעה, ואחרי הכל מדובר בשופטת בעונתה הראשונה בליגה וככזו היא עומדת למבחן. CP3 לא אמר ש"אולי זה לא בשביל נשים". הוא אמר "בשבילה". באותה מידה הוא היה יכול להגיד את זה על כל שופט אחר שלדעתו עשה טעות. אני חלילה לא מצדיק שוביניזם, אבל מהצד נראה שפול ביקר את השופטת בגלל מה שהיא עשתה ולא בגלל מי שהיא. ובחברה מתוקנת, ביקורת שכזו לא אמורה לתפוס כאלה כותרות.
