"קודם כל, הלוואי ובהפועל תל אביב היה אחד כמו שמעון מזרחי, זה ברור. אל תשכח ששמעון מזרחי עשה רק טוב למכבי תל אביב, הוא לא עשה לה רע", כך, בפשטות אופיינית, התבטא שמעון אמסלם, אולי הסמל הכי גדול של הפועל תל אביב בכדורסל, בראיון משותף עם מוטי ארואסטי ששודר אמש בחדשות הספורט.
הכתבה הנוסטלגית והנפלאה של רועי גלדסטון שודרה בערוץ הספורט פחות משעה אחרי שמכבי תל אביב סיימה משחק בית נוראי עם ניצחון דחוק על שאלון הצרפתית. 25 שניות לסיום אותו משחק, כאשר לוח התוצאות סימן 67:77 לטובת הצהובים, היציעים כבר היו חצי ריקים. חלק ניכר מ"הקהל הטוב באירופה", כפי שבמכבי אוהבים לכנות אותו, כבר היה בדרך למכונית. אימפריה.
מפני שיבה תשב
שמעון מזרחי, כמו כל אוהב ספורט אמיתי, הסתכל על המראה הנוראי של קהל אוהדים שנוטש את הקבוצה שלו, והתעצבן. הוא הביט סביב וראה שלא מדובר בתופעה שמייצגת אזור מסוים, אלא בחיידק שדבק בכל יציעי היכל נוקיה המפואר. עיניו נעצרו על שתי ילדות בנות 14, נקרא להן רומי ואריאל (כי ככה קוראים להן). רומי ואריאל קמו ממקומן, שנמצא ממש מאחורי גבו של היו"ר, והחלו ללכת לכיוון היציאה. שמעון ההמום פנה אליהן וזעק בכאב: "למה אתן הולכות? המשחק עוד לא נגמר!". רומי ואריאל, שבוודאי אפשר לכנות אותן בנות טובים, פעלו כנגד החוק שלימד אותם השלט המפורסם באוטובוס, והחליטו ש"מפני שיבה תשב" – וחזרו מיד למקומן עד לסוף המשחק.
שמעון הצליח למנוע בעצמו משתי ילדות לצאת מהאולם לפני הסיום, אך זה לא הספיק לו. הוא פנה לכרוז שי סידי והורה לו להגיד לקהל להישאר במקומו. פארסה אמיתית. כרוז צריך להסביר לקהל שהמשחק לא נגמר לפני שהוא נגמר? האנשים שהחליטו לפני לצאת בלי קשר למה שקורה על המגרש לא ממש סרו למרותו של הכרוז הנחמד, והמשיכו ללכת. לא מן הנמנע שאם שמעון עצמו היה נוטל את המיקרופון ופונה ישירות לקהל, התוצאה הייתה אחרת, אבל זה לא באמת משנה. שמעון מזרחי נמצא מספיק זמן בכדורסל כדי לדעת שאי אפשר להכריח אנשים להיות ספורטיביים.
אגב אנשים לא ספורטיביים, הג'נטלמנים הנהדרים ששרו "אבא מת" ליתום לפני שבוע, והדפיסו חולצה שהורידה לזנות את שואת העם היהודי לפני חודש מגיעים להיכל הספורט הלאומי ביום ראשון הקרוב. כמובן שהג'נטלמנים האלה לא מעידים על כלל אוהדי הפועל תל אביב, אבל התחושה היא שמתוך אלף האדומים שיפקדו את שערי ההיכל בדרבי, לא מעט ייסחפו לתוך מעגל האלימות המילולית הזאת.
ג'ונגל אורבני
תגידו מה שתגידו על אוהדי הפועל, ואלוהים יודע כמה ארס נשפך עליהן בימים האחרונים, אבל אף אחד לא מטיל ספק בנאמנותם לקבוצה שלהם. או, אם לעשות פראפרזה על דבריו של שמעון אמסלם: אל תשכחו שאוהדי הפועל עשו רק טוב להפועל. במילים אחרות, קשה לדמיין את האדומים נוטשים את היציעים לפני סיום המשחק, דבר שאצל אוהדי מכבי הפך כבר לעניין שבשגרה.
אז נכון, בדיוק כמו שיש אוהדי הפועל שלעולם לא ישירו שירי שואה, כך גם יש אוהדי מכבי שלעולם לא יעזבו את המגרש לפני סיום המשחק. אז כן, אמסלם צדק, הלוואי ובהפועל תל אביב היה אחד כמו שמעון מזרחי, אחד שיסתובב ליציע האדום וימנע מהאוהדים לנהוג בצורה בלתי ספורטיבית בזמן אמת, במקום להגג על זה אחר כך בפייסבוק.
רגע לפני סיום, חייבים להתייחס לדבריו של דיויד בלאט בסיום המשחק. המאמן שעמד על הקווים בלא מעט דרבים, כולל באוסישקין ז"ל, נשאל על השירים הבוטים של אוהדי הפועל והגיב: "מקומן של חיות הוא בג'ונגל ולא במגרש". אז אני, כאוהד כדורסל ואוהב חיות, לא אוהב את ההשוואה. חיות בג'ונגל מתנהגות בדיוק כמו שחיות בג'ונגל אמורות להתנהג. לעומת זאת - אוהדים ששרים שירי שואה במגרש כדורסל, לא מתנהגים כמו בני אדם.