אלישי כדיר הוא לוזר. זה פרדוקס. זה כמעט בלתי נתפס. הרי איך יכול להיות שספורטאי שנבחר לשחקן העונה של ליגת העל בגיל 22 הוא לוזר? איך יכול להיות שכדורסלן שזכה באליפות ישראל עם קבוצה שהיא לא מכבי תל-אביב הוא לוזר? והכי מוזר, איך יכול להיות שהחבר של אלין לוי הוא לוזר?
ככה זה. לפעמים גם מי שנראים לנו כווינרים האולטימטיביים – מתבררים כלוזרים הכי גדולים. תשאלו את טייגר וודס, מייקל ג'קסון או דודו טופז. אנשים שעשו בחירות חיים בעייתיות שהטילו צל ענק על הכישרון הנדיר שלהם.
מוקדם להספיד את הקריירה של כדיר, הרי בסופו של דבר מדובר בכדורסלן מוכשר וצעיר שכל העתיד לפניו, אבל נראה שדווקא המילים שהוא בחר להשתמש בהם בראיון הפרידה שלו לאתר "וואלה" סותמים את הגולל לגבי המשך הקריירה המקצוענית שלו ברמות הגבוהות.
משפטים כמו "ציפיתי מבלאט לדברים אחרים" או "לא ידעתי שהעמדה שלי תהיה כל כך עמוסה" נשמעים בעיקר כמו משפטים של שחקן שלא מאמין בעצמו, ומצפה שאחרים יתנו לו צ'אנס. אז כן, כדיר יכול להאשים את הפציעה שסחב בתחילת העונה או את ההגעה של ליאור אליהו, אבל עדיף היה בשבילו לשתוק, ולעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לשחק כדורסל.
למה להתראיין דווקא לאתר "וואלה"?
כדי לראיין שחקן של מכבי תל-אביב צריך לקבל את אישור המועדון. עניין סמלי בעיקר, שקיים בכל מועדון ספורט גדול בעולם. המטרה היא לא להקשות על עיתונאים לראיין שחקנים, אלא למנוע מהשחקנים להביך את עצמם. כמה חבל. אם כדיר עדיין היה בחממה השומרת של הצהובים, אולי היה נמנע ממנו הראיון המביך לאוהד גרינוולד, יום אחרי ההודעה שהוא מושאל למכבי חיפה.
זה לא שאני חושב שלאוהד גרינוולד יש משהו נגד מכבי תל-אביב, או לפחות אני חכם מדי מכדי לכתוב את זה במילים מפורשות באתר אינטרנט גדול, אבל קשה להתעלם מהעובדות. אם שחקן, מאמן או סתם עסקן רוצים לטנף קצת את הקבוצה של שמעון מזרחי, הם יודעים שתמיד ימצאו אוזן קשבת אצל כתב הכדורסל הבכיר של "וואלה".
זה בסדר גמור. בדיוק כמו שקשה למצוא מילים רעות על הצהובים אצל רפאל נאה במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", קשה למצוא יותר מדי מחמאות על התנהלות הצהובים באתר "וואלה". זה לגיטימי. הרי כל אחד יכול לבחור איפה לצרוך את ידיעות הספורט שלו. ובכל זאת, קשה שלא לתהות למה בחר כדיר לפתוח את הפה דווקא אצל גרינוולד, ולא בכל כלי תקשורת אחר שהיה שמח לשמוע את דבריו.
לנשוך את היד שמאכילה אותך
החוזה של כדיר במכבי תל-אביב מוערך במיליון דולר לשלוש שנים. אחרי עונת ההשאלה למכבי חיפה הוא אמור לחזור אוטומטית לשורות הצהובים. את המשכורת שלו הוא כמובן יקבל בזמן, בסוף כל חודש, ממכבי תל-אביב. לא היה עדיף לחכות עם הביקורת על המועדון שמשלם לך את המשכורת עד סיום שלוש השנים האלה? משפט כמו "בקיץ אחשוב טוב אם לחזור למכבי", כדאי לשמור לעצמך.
בסופו של דבר, כדיר החליט לנשוך את היד שמאכילה אותו (ותאמינו לי, מועדון שמאכיל את סופו שחורציאניטיס יודע להאכיל יפה). במקום ללכת ולתת עונה גדולה במכבי חיפה, שם הוא יכול להתבלט ולהוכיח את יכולתיו, אלישי החליט לדבר בדיוק עם האנשים הלא נכונים מבחינתו. חבל. אפשר לסגור כבר מעכשיו שאת הראיונות תשאיר לחברה שלך, אשפית התקשורת - ואתה תתרכז בסגירה לריבאונד?