ריצ'ארד, בן, ברוכים הבאים למכבי אלקטרה תל אביב. שניכם ביחד מחזיקים כרגע מעל לרבע ממניות המועדון, ואתם למעשה שניים מהבעלים הגאים של סגנית אלופת ישראל. WELCOME. עכשיו, אני מקווה שמישהו יתרגם לכם את הטור הזה, אבל בשביל שלא תחמיצו את השורה התחתונה אני אכתוב אותה באנגלית: DON'T LET THEM FOOL YOU. אל תתנו להם לעבוד עליכם.
אל תתנו להם לעבוד עליכם ולספר לכם שמכבי חיפה גנבה את האליפות, היא זכתה, כפי שראיתם, בהגינות ובספורטיביות, תוך כדי הצגת כדורסל מעוררת כבוד. "גניבה" היא מילה שלילית, והיא לא מתאימה כאן. אל תתנו להם גם לעבוד עליכם ולספר לכם שמכבי תל אביב "איבדה" שלוש אליפויות בשש שנים - בשביל לאבד משהו הוא צריך להיות שלכם קודם, ומכבי תל אביב הפסידה שלוש אליפויות שלא היו שלה אף פעם.
הם יספרו לכם, בצדק, שזה לא ספורטיבי להכריע את האליפות במשחק אחד. ויספרו לכם, בצדק, שאם כבר מכריעים את האליפות במשחק אחד - לא הגיוני שהמשחק ייערך במגרש הביתי של הקבוצה שסיימה את העונה במקום היותר נמוך בליגה. אבל אל תתנו להם לעבוד עליכם, זה לא קשור למקום או ליריבה - מכבי תל אביב הציגה השנה עונת כדורסל נוראית, עם הסגל הכי חלש שלה, כנראה מאז ומעולם.
כמכביסט ותיק, אני מרשה לעצמי להיעלב בשם אגדות כדורסל כמו נדב הנפלד, דורון ג'מצ'י, מוטי דניאל, לבן מרסר וגיא גודס - שזוכים לאחרונה להשוואה לא מוצדקת בין קבוצתם שהפסידה את האליפות בתחילת שנות התשעים להפועל גליל-עליון של פיני גרשון, לקבוצה הנוכחית של הצהובים. הקבוצה ההיא סבלה מנפילה גדולה בבחירת הזרים, זה נכון - ובנוסף, סבלה מחוסר מזל עם פציעתו של גודס - וצירוף הדברים אכן עלה למכבי בהפסד אליפות היסטורי בכפר בלום. אבל ברצינות, מישהו מזהה איזשהו שחקן עם רבע מהכישרון של ג'מצ'י בסגל הנוכחי של מכבי? יש למכבי שומר עם לב גדול כמו הנפלד? מניה בטוחה על הספסל כמו מוטי דניאל?
אז בואו נסגור את הדיון הזה - קבוצת הפלאניניצ'ים, השרמדינים, הקיינר-מדלים והמלקולם תומאסים לא ראויה לזכות בתואר אליפות, וטוב שלא זכתה, כי התואר הזה יכול היה לעזור לעבוד לא רק על הבעלים הטריים ריצ'ארד דיץ' ובן אשכנזי, אלא על בעלי המנויים המסורים שמחזיקים את הקבוצה הזאת. קבוצה שהמאמן בוחר לשחק בחלקים נרחבים מהעונה ללא סנטר או רכז, כי הוא לא מאמין במחליפים שלו, היא קבוצה לא ראויה. וזה כל הסיפור. אז שלא יעבדו עליכם.
בזמן שמכבי רדפה אחרי אוחיון, גל מקל חיפש קבוצה
מכבי חיפה, מהצד המנצח, לא תזכור עוד עשרים שנה איפה המשחק נערך, או שבמכבי תל אביב שיחק סנטר נוראי בשם דארקו פלאניניץ'. זו לא אליפות עם כוכבית מבחינתם, זו אליפות עם היסטוריה, היסטריה ולב גדול. זו אליפות ראשונה של עידו קוז'יקרו, שחקן שכל חובב כדורסל בישראל אוהב ומעריך. זו אליפות שנייה של גל מקל מחוץ למכבי תל אביב. זו אליפות של מועדון שמנוהל אחרת, קצת כמו מכבי תל אביב בכדורגל - עם בעלים שמנהל את הקבוצה בשלט רחוק, ומאמן אמריקני שלא מכיר את המיתוסים סביב מכבי תל אביב, ופשוט הגיע לנצח משחק כדורסל.
ובכלל, גל מקל הוא הסיפור של העונה הזאת. בתחילת העונה הוא היה שחקן חופשי. מה זה חופשי? עד המחזור השביעי לא הייתה לו קבוצה, והוא המתין בסבלנות לקבוצה שתקלוט אותו. בינתיים הוא התאמן עם הפועל תל אביב, והסתכל איך מכבי תל אביב רודפת אחרי רכז שממש, אבל ממש לא רוצה לשחק אצלה - ובמקביל מחתימה רכז ישראלי מצטיין, רק כדי לייבש אותו על הספסל. מקל חייך, התלבט בין ההצעות של הפועל ירושלים ומכבי חיפה - ובחר בירוקה מהכרמל. איך זה נגמר ראיתם אתמול. כעת לגל מקל יש יותר אליפויות מאשר למאיר טפירו וליוגב אוחיון המוערכים ביחד - והוא רק בן 25. מדהים.
בזמן ששון ג'יימס מפחד להיכנס לצבע, דווין סמית' נראה כמו שדווין סמית' תמיד נראה במשחקים חשובים (ליתר דיוק - לא נראה), יוגב אוחיון לא נראה כמו שחקן שאף קבוצה באירופה תרצה לריב עליו וליאור אליהו מצדיק כל בדיחה שסיפרו אי פעם על רמת ההגנה שלו - גל מקל הגיע לקחת אליפות. במכבי תל אביב לא שיחק אתמול אף ווינר ברמה של גל מקל, וזה כל ההבדל.
ברירת מחדל בשם דיויד בלאט
בשבוע האחרון החל דיון מיותר על עתידו של דיויד בלאט במכבי תל אביב. בחלק מכלי התקשורת הזכירו עובדה ידועה - אף מאמן שהפסיד אליפות עם מכבי תל אביב לא המשיך לעונה עוקבת. עובדה. מכבי תל אביב, בהתנהלות היסטרית ומיותרת, החליטה להוציא הודעה לעיתונות, והצהירה שלא ייתכן שמשחק אחד יהווה שיקול בהחלטה אם להשאיר מאמן בקבוצה או להעבירו מתפקידו. בהודעה נמסר: "דיוויד בלאט, באופן חד משמעי, הוא מאמנה של מכבי אלקטרה ת"א ומחזיק בחוזה לעונה הבאה". לא צריך להיות מומחה בדיני חוזים כדי להבין שחוזה של מאמן כדורסל הוא לא קיר, ומכבי לא הצהירה שבלאט יאמן את הקבוצה בעונה הבאה, אלא רק שהיא מכירה בעובדה שיש לו חוזה.
בלאט עצמו, בסיום המשחק ששבר את המיתוס לפיו הוא לא מפסיד במשחקי פלייאוף, הצהיר שוב, כמו המעסיק שלו, שיש לו חוזה לעונה הבאה, אך הזכיר שלא הוא קובע אם יכבדו אותו או לא. הרטוריקה הזאת מוכרת לנו ממאמנים שיודעים שלהב הגיליוטינה מתקרב אליהם לצוואר וכל מה שנותר הוא לבקש שירפדו להם יפה את הסלסלה, אליה יתגלגל הראש בקרוב.
כי גם בלאט יודע שזה לא רק הפסד האליפות. כאמור, הוא אחראי על בניית הקבוצה השערורייתית, זו שלא ראויה לשם המכובד "מכבי תל אביב". קבוצה עם סנטר אחד (שהיה בעונה הקודמת הסנטר השלישי של הקבוצה) ללא מחליף ראוי. קבוצה עם רכז אחד, שהמאמן לא מאמין במחליף היחיד שלו ולכן מעדיף לשחק בלי רכז.
זה היכל רוממה שכולכם התלהבתם ממנו?
ולסיום, כן, אבנר קופל יכול לסמן וי גדול ליד ההבטחה שלו להביא שינוי מרענן לליגת הכדורסל, ליגה בה "הכל אפשרי". עובדה - בתוך שש שנים זכו ארבע קבוצות שונות באליפות ישראל בכדורסל. כל מי שלא מפריע לו טעם הלוואי של הסוכרזית בקפה יכול להנהן וליהנות מההישג הזה של הליגה המקומית. אלא שעם תום תקופת הניסוי של משחקי ההכרעה וחזרה לשיטה קצת יותר נורמלית וספורטיבית בשנה הבאה - ייתכן שנגלה שלא רק שלא הצלנו שום דבר מליגת הכדורסל, אלא אפילו ההפך.
רק נקווה שהאולמות החדשים והמפוארים שנבנים בחולון ובירושלים לא יהיו ברמה של המתקן המביך של רוממה, שמתואר בהתרגשות בתקשורת כמו גרסה מקומית של המדיסון סקוור גארדן. אין עוד מקום בעולם בו יתרגשו מאולם כדורסל מעוות (למה היציעים הגדולים נמצאים מאחורי הסלים ולא במרכז האולם?) שנפתח לקהל בשנת 2013 בלי מגרש חניה, ועם שירותים שהיו מביישים כל תחנת דלק.
לא רוצים לשחק בנוקיה? אין בעיה - אבל תמצאו תחליף ראוי למען השם. מקום, לשם התחלה, עם יותר משלושה תאי שירותים ומספר זהה של חניות.