קורטני פלס לא היה עוד שחקן בהפועל ירושלים. הפורוורד ששיחק בקבוצה מהבירה היה כזה שהתקופה שלו במלחה נעה בין סקנדל לפסטיבל, מצד אחד הופעות מרשימות וכישרון ענק שהפכו אותו לאחד מהשחקנים המלהיבים בישראל אז, ומנגד פיוז קצר שגרם לו ללא מעט עימותים, כולל ויכוח קולני עם שרון דרוקר, דין ודברים שהיה או לא היה עם מאיר טפירו ומעצר על תקיפת שוטר ונהיגה בשכרות. חמש שנים אחרי שעזב את ישראל, פלס חזר לקדנציה שלישית בישראל דווקא בליגה הלאומית אצל גליל עליון, בתקווה להתניע מחדש את הקריירה שלו.
בגיל 31 המזג החם של האמריקני ששיחק בעבר גם בגלבוע/גליל נשאר ואיתו גם האהבה להפועל ירושלים והאמונה שהשיא עוד לפניו. רגע אחרי שחזר, תפסנו אותו לראיון על הקאמבק בארץ הקודש. "ילד רע? זה הרושם שהשארתי כאן? זה מצחיק וקצת מפתיע. תמיד הייתי אהוב על הסביבה והשארתי רושם טוב בכל מקום ששיחקתי בו", סיפר פלס, היהלום של עמית גל וניר וסרמן מגליל עליון, שהצליחו במפתיע להנחית אותו בליגה השניה, "הייתי צעיר יותר כששיחקתי כאן בעבר. היום אני בן 31, נשוי, בוגר ורוחני יותר. הגעתי לכאן לבד. אישתי נשארה בארה"ב בגלל העבודה שלה. אני מנצל את הלבד הזה בשביל להתרכז בעבודה, אין לי הסחות דעת. זה אתגר שאני מוכן להתמודד איתו".
"ישראל היא בית עבורי. גרמו לי תמיד להרגיש פה בנוח ואני מקווה לחיות כאן יום אחד", האמריקני מודה, "אבישי גורדון, המאמן שלי כעת, היה חבר טוב לקבוצה איתי בגליל גלבוע וחווינו יחד אליפות בליגה הבלקנית. היום אני מתרגש לשחק תחתיו. יש לי חוויות טובות מישראל. לכן ממש שמחתי לחזור. ליגה ראשונה או שנייה? זה לא משנה לי. רק רציתי להיות פה. נוצר עליי רושם מוטעה של ילד רע, לא הייתה לי בעיה עם אף אחד בישראל. עכשיו אולי אני מבין למה אף קבוצה לא רצתה לגעת בי אחרי הפועל ירושלים".
כזכור, בתקופתו בגלבוע/גליל עבר פלס חוויה לא נעימה, כשנעצר אחרי שתקף שוטר ונהג תחת השפעת אלכוהול. תקופה ארוכה אחרי, פלס מספר את גרסתו לאירועים: "זו הייתה אי הבנה אחת גדולה. יצאנו למועדון בחיפה ואני הייתי הנהג התורן ולכן לא שתיתי. נהגתי עם שניים מחברי לקבוצה ושוטר עצר אותנו. לא עשו לי בדיקת נשיפה, רק ביקשו ממני להציג את הדרכון שלי. הסברתי שהדרכון בבית. ביקשו ממני לצאת מהמכונית והשוטר התחיל להרים עליי ידיים. אמרתי לו שאשתף פעולה ואין צורך להרים ידיים".
"פתאום הגיע שוטר נוסף וריסס אותי בספריי פלפל. הם אזקו אותי ומצאתי את עצמי במעצר. רק אחרי כמה שעות טרחו לעשות לי בדיקת ינשוף וראו שלא שתיתי. עשו פה מהומה על כלום וגרמו לי להיראות רע. אחר כך אחד השוטרים עוד סיפר לתקשורת שהוא צריך ללכת לבית החולים כי הרבצתי לו, אבל מעולם לא נגעתי בו. אם באמת הייתי מכה אותו, היו משחררים אותי כל כך מהר? אני לא בעייתי ואף פעם לא גרמתי בעיות בישראל. שמתי את זה מאחוריי ולא חזרתי מאז לחיפה".
התחנה הבאה של פלס הייתה הפועל ירושלים בגלגול שקדם את אורי אלון. במלחה הייתה לאמריקני עונה מטלטלת, כשלצד הופעות מרשימות וממוצע של 12.3 נקודות בליגה ו-13 ביורוקאפ, היו שוב תקריות משמעותיות, כולל עימות חריף עם שרון דרוקר, מאמנו האדומים דאז. מה שסלל את דרכו של פלס מחוץ לבירה היה דווקא היכולת בפלייאוף, כשרשם 8.6 נקודות בלבד בסדרת חצי הגמר בה ירושלים הפסידה למכבי ת"א.
"כששיחקתי שם הארנה הייתה בדיוק בבנייה ולא יצא לי לבקר. המשכתי לעקוב אחרי ירושלים וראיתי שהם עכשיו הקבוצה מספר 1 ומכבי קצת ירדה בשנים האחרונות. ריצ'רד האוול משחק שם עכשיו, היינו ביחד בקולג' והוא כמו אחי הקטן". פלס ניסה להסביר מדוע לדעתו הפועל ירושלים של תקופתו לא הצליחה לעשות את קפיצת המדרגה של היום: "דווקא היינו במקום טוב ואז התחילו לעשות שינויים בקבוצה. העזיבו שני שחקנים משמעותיים, קרייג סמית' וג'ייקוב פולן. הביאו שני אחרים, אבל לא הייתה בין השחקנים כימיה טובה. הבנתי שיש בעלים חדשים (אורי אלון) שמשקיע המון בקבוצה. עכשיו זו התקופה של ירושלים. אני מאוד אוהב אתה קבוצה וחושב שהיינו יכולים לקחת אליפות כבר אז".
מלבד הקהל התומך, הפורוורד מתגעגע גם לפרנץ' טוסט של ירושלים: "גם בעיר עצמה חוויתי חוויות נפלאות. בהזדמנות הראשונה שתהיה לי אשמח לבקר בארנה מבפנים ולחזור לאכול פרנץ' טוסט במקום האהוב עליי בירושלים. גם סילבן לנדסברג אכל איתי שם והסכים איתי שזה הפרנץ' טוסט הטעים ביותר שאכל. אני לא יכול לחכות לחזור לשם. התקופה בירושלים הייתה עבורי כמו התגשמות חלום. אם ירושלים הייתה רוצה, הייתי מוכן לשחק שם עד סוף הקריירה".
אתה חושב שפספסו אותך?
"אני חושב שלא הייתי הכי טוב בסדרה מול נתניה, אבל כן שיחקתי טוב נגד מכבי. היה לי חוזה לשנתיים, אבל החליפו מאמן ובראד גרינברג לא רצה אותי אז חתכו את החוזה באמצע. מעולם לא קיבלתי הצעה ממכבי, ורציתי להישאר בישראל אבל למעשה אף קבוצה כאן לא רצתה אותי, אז נאלצתי לשחק איפה שהיו לי הצעות. לא אכפת לי לשחק בכל קבוצה בליגה הראשונה, החלום הוא לשחק על אליפות, אבל כרגע אני מקווה להגיע לשם עם גליל עליון".
למרות המתיחות שהייתה לו בעבר עם שרון דרוקר, פלס הבהיר שהוא שם את המשקעים מאחור והכל נבע מהלחץ שעטף את הקבוצה: "במשחק הראשון בפלייאוף מול מכבי תל אביב המאמן ספסל אותי ולא ידעתי למה. התחלתי לבכות כי רציתי מאוד לשחק. אני אוהב את דרוקר. תמיד היו לנו יחסים טובים, אני פשוט חושב שהיה הרבה לחץ על המועדון והוא עשה את ההתאמות שהוא היה צריך לעשות אבל. הייתי משחק שוב תחתיו".
גם על הכדורסל בישראל, אחריו עקב בשנים האחרונות, פלס גיבש דעה: "אני חושב שהכל כאן התקדם. הקבוצות פה יותר מאוזנות והליגה הראשונה לא מקבלת את הכבוד הראוי לה באירופה. לדעתי היא ראויה ליותר קרדיט. במיוחד בעניין הפרסום והשיווק, זה ממש דומה ל-NBA".
כעת הוא פתח עונה עם גליל עליון בליגה הלאומית, בתקווה להחזיר עטרה ליושנה, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית. פלס השאיר את העבר שלו מאחור ובטוח שדווקא בגליל, מקום שכבר הוכיח את עצמו כמקפצה לשחקנים בעבר, הוא ישוב לחייך, כל הדרך לליגת העל.
"ברגע שהייתה לי הצעה לחזור הסכמתי גלל המאמן שבכלל היה חבר שלי לקבוצה בעבר. זו הפעם הראשונה בקריירה שאני משחק בליגת המשנה. זה בהחלט אתגר עבורי, אבל לפעמים צריך לחזור אחורה בשביל בשביל להשיג את מה שבאמת רוצים, בתקווה שכבר בעונה הבאה. בסופו של דבר כשאני משחק כדורסל, אני מאושר וזה מה שהכי חשוב. כסף לא מעניין אותי, בעיניי מדובר סתם בחתיכת נייר שאי אפשר לקחת איתך כשאתה מת. אני מאושר שחתמתי בגליל".
