כל עונה חוזרת השאלה המסקרנת האם תצליח הפועל ירושלים לאיים על שלטון מכבי תל אביב ולנסות להתמודד עמה על תואר האליפות? לצערם של האוהדים האדומים כל שנה עמוסה בציפיות נגמרת עם אכזבה גדולה ומביאה איתה גל גדול של שינויים.
בעונה שעברה גייסה ירושלים לשורותיה את המאמן שזכה באליפות עם גלבוע/גליל, עודד קטש, בציפייה שיצליח לעשות למכבי תל אביב את מה שעשה עם גלבוע באותה שנה. כולם יודעים איך נגמרה העונה הראשונה של קטש בקבוצה מהבירה אך בעיקר זוכרים את הבעיות הרבות מאחורי הקלעים ואת הצרות שעשו לו שלל הכוכבים ולצידם גם הפציעה של בראיין רנדל שלא ממש היטיבה עם אף אחד מהסובבים.
השנה החליטו בירושלים שוב לבנות את היסודות מחדש, צירפו לא מעט שחקנים מעניינים אך בעיקר נפרדו מאחד מהשחקנים הישראלים המבטיחים - יוגב אוחיון שעשה את הדרך לנוקיה ונפרד ממלחה ולמזלו לא בטונים צורמים - אם רק היה שואל את גיא פניני, חברו למכבי, היה מבין הכיצד השתרבבה פה המילה "ולמזלו".
האם הבנייה והשיקום של המועדון יצליח להוביל אותו למקומות טובים יותר בכדורסל הישראלי? האם תצוגות נפל כמו זאת מול מכבי תל אביב בגביע צ'אנס יחזרו שנית העונה? האם ינצל קטש את העובדה שמכבי משחקת בשלוש ליגות שונות כדי לנסות ולחטוף לה את התואר כפי שעשה רק לפני שנה וחצי עם גלבוע/גליל? אין ספק כי מדובר בחידה גדולה.
מן העבר השני, במכבי תל אביב, דווקא משדרים עסקים כרגיל ובטח לא ממש מתייחסים למה שקורה אצל בעיר הבירה. המאמן, דייויד בלאט וחניכיו ישחקו העונה ביורוליג, בליגה האדיראטית ובליגה הישראלית וינסו להוכיח שלמדו לקח וכי הם מסוגלים לעמוד בכל המסגרות ולא לקרוס לנוכח העומס והטיסות המרובות. הערב (ראשון) ב-20:55 יחלו הצהובים את דרכם גם בליגה הישראלית, דווקא מול הסגנית ומי שהפכה ליריבה אמיתית בשנים האחרונות - גלבוע/גליל - וינסו להעמיד את הדברים על דיוקם גם בזירה המקומית.
אז אמנם רק ארבעה זרים יוכלו להירשם בטופס המשחק מדי שבוע אך במכבי לא מפחדים ויודעים כי הכסף הרב שהשקיעו על כל אחד מהשחקנים שצירפו ישתלם להם גם אם חלקם ינוחו על הספסל. האם תגיע מכבי אל מחוז חפצה? האם תשיג את התארים שהיא מסמנת בדרכה? והאם שוב תדאג להשאיר בארון את הגביע והאליפות בארץ? התשובות כמובן רק בסוף העונה.
מכבי ת"א
1. כוכב מכבי בעונה הנוכחית הוא ללא ספק הרכש המסקרן מה-NBA, ג'ורדן פארמר, שברזומה שלו ניתן למצוא לא פחות משתי אליפויות בליגה הטובה בעולם במדי לוס אנג'לס לייקרס. עד כה היה רגיל פארמר לשחק לא מעט משחקים בשבוע אחד, אך מדובר במשחקים שברובם היו ברמה גבוהה, בטח לא באדריאטית. המון דברים נבנו סביב יכולתו של פארמר אבל השאלה המרכזית היא כמה זמן ימשיך ללהטט בנוקיה והאם השביתה הגדולה תסתיים והכוכב ישוב לארה"ב.
2. המאמן של הצהובים, דייויד בלאט, הפך בעונה שעברה לאחד המאמנים המוערכים באירופה לאחר שבנה קבוצה צנועה, ללא מניירות והצליח להוביל אותה עד לגמר היורוליג, שם רשמה הפסד כואב לפנאתינאיקוס. למעט כוכב אחד - סופוקליס שחורציאניטיס, הצליח בלאט לאגד סביבו קבוצה מגובשת, שמשתפת פעולה ומפרגנת האחד לשני. האם השנה יצליח בלאט לקחת את הכוכבים הגדולים שיש לו ולגבש אותם לקבוצה מאוחדת? האם יצליח להסתדר עם פפאלוקאס, פארמר, סופו, וגם הישראלים שדורשים דקות משחק ותמיכה? בסיום העונה יתקבלו התשובות המלאות ואולי אף במהלכה.
3. מכבי הגדילה לעשות העונה כאשר החתימה את אחד מהחוסמים הטובים ביותר ששיחקו כאן בשנים האחרונות, שון ג'יימס, שהפך לכוכב בישראל עוד במדי בני השרון ועכשיו יצטרך להוכיח כי הוא יודע לחסום ולעשות הגנה מתחת לסלים לא רק מול הקבוצות הקטנות של ישראל אלא גם מול הקבוצות החזקות ביותר באירופה שניחנות בגבוהים כשרוניים ובלא מעט יכולות ומסה מתחת לסלים. בעונת 2009 הוא חסם לא פחות מ-68 פעמים במדי בני השרון, בעונת 2010 חסם לא פחות מ-87 פעמים ובעונת 2011 חסם 93 פעמים.
4. דווין סמית'. מי שאמור להיות הסקורר הגדול של מכבי תל אביב העונה מעמיד עד כה ממוצעים מדהימים מהשלוש, ממוצעים שבאו לידי ביטוי בעיקר בשלושת המשחקים הראשונים של הקבוצה בליגה האדריאטית וגם במשחקי גביע צ'אנס, בו זכו הצהובים. סמית אמנם לוקה בחסר בהמון דברים אחרים אך בכל פעם שהוא ניצב בעמדה פנויה מחוץ לקשת הוא לא חושש לקחת את הזריקה וברוב הוא גם קולע. יהיה מעניין לראות בסיום העונה הזו הוא מי יהיה מלך השלשות של מכבי תל אביב, אין ספק שהקרב בינו לבין דייויד בלו על תואר "מלך השלשות" של הקבוצה, יהיה צמוד.
5. אוהדים רבים עדיין לא הצליחו להתרגל לעובדה שדרק שארפ הוא לא הקפטן יותר אלא מאמן מן המניין על הקווים. אחרי קריירה עשירה ומוצלחת נכנס שארפ לעמדה אחרת ופחות מוכרת ועיניים רבות יהיו נשואות לעברו השנה כדי לראות האם יצליח להתמודד עם השינוי הגדול בעמדה והאם יהפוך מ"ליצן החצר" ושחקן הנשמה למאמן עתיר ידע שלומד ומפנים ואולי אף יום אחד יהיה מאמן ראשי על הקווים.
הפועל ירושלים
1. בירושלים אוהבים לעשות ניסויים עם השחקנים הזרים. לפני שתי עונות שישה זרים עיטרו את סגל הקבוצה, מתוכם רק אחד הכיר את הליגה קודם (סימונס). קשה להגדיר כהצלחה את הניסוי הזה, שהסתיים בלכתו של המאמן גיא גודס. בעונה הקודמת הביא איתו עודד קטש, שלא נטה להחתים זרים שלא הכיר, את בריאן רנדל ודיון דאוול בתור נדוניה מהגליל.
סם קלנסי וג'ייסון ריץ' הצטרפו ממקומות אחרים בארץ ו-וויל סולומון שב לבירה מהגלות. לפי ההיגיון, שחקנים שמכירים את הליגה הישראלית ואת המנטליות אמורים להיות מחוברים. אבל הרעיון קרס, ובמלחה נצפתה הקבוצה המפולגת ביותר מזה שנים. מלבד רנדל, שהמשיך לעונה נוספת (ותומאס שהגיע בשביל לחזק את הקבוצה באירופה), גם השנה הוחתמו ארבעה זרים שבשבילם ירושלים זה בעיקר הכותל המערבי. האם הפעם הניסוי יצליח? ימים יגידו.
2. עבור רבים מאוהדי ירושלים, אחד מרגעי השפל של העונה האחרונה התרחש בסיומה. יוגב אוחיון, בחור מופנם בדרך כלל, ביצע עבירה מכוערת על גוני יזרעאלי, שהיה בדרכו לחגוג עם חבריו עלייה נוספת לגמר הפיינל פור, שלישית שלו בארבע עונות. מבחינת אוהדי הקבוצה, מסמלים אוחיון ויזרעאלי הפכים גמורים: האחד, עמוס בכישרון, עדיין לא הצליח להשיג משהו בקריירה הלא-ארוכה שלו, אבל כבר מצא את עצמו במכבי ת"א.
השני, לעומת זאת, אינו מבין השחקנים הגדולים שגדלו כאן, אבל מחפה על כך בלחימה, נחישות והקרבה. בנוסף לכך, הוא גם נחשב ל"קבלן אליפויות" - יזרעאלי הוא אחד משני השחקנים היחידים שזכו כאן בשתי אליפויות עם שתי קבוצות שונות, שאף אחת מהן היא לא מכבי ת"א (השני הוא אבישי גורדון). הוא לא יקלע הרבה (5.9 נקודות בממוצע בשתי העונות האחרונות), אבל הוא יהיה שם כשירושלים תזדקק לו, והוא ייתן את כל-כולו.
3. 24 בפברואר 2010. סטארקוויל, מיסיסיפי. ג'רוויס ורנאדו מסיים עוד ערב שגרתי מבחינתו עם שמונה חסימות, ומוליך את מיסיספי סטייט לניצחון על אלבמה בליגת המכללות. אולם שגרה היא אחד הדברים האחרונים שניתן להגיד על אותה תצוגה של ורנאדו, ששבר באותו הערב את שיא החסימות בליגת המכללות.
הפורוורד, שמוטת ידיו ארוכות יותר מכל גופו (2.25 מטר לעומת 2.06), יתרוצץ העונה במלחה. עודד קטש, שלא היה מרוצה מההגנה בעונה החולפת, התעקש בקיץ להחתים שחקנים עם אוריינטציה הגנתית. הבעיה של ורנאדו היא שהיכולת ההתקפית שלו היא עדיין בגדר נעלם. ורנדאו אמנם קלע בעונתו הקודמת (והראשונה שלו מחוץ לארה"ב) בפיסטויה בליגה השנייה באיטליה 15.4 נקודות במשחק, אבל במלחה יודעים לספר שמגוון התנועות שלו בהתקפה מוגבל. איך ההימור על ורנאדו יסתיים? קשה לנחש. בתסריט האופטימי סופוקליס שחורציאניטיס יילך לישון עם אור דלוק, בתסריט הפסימי ג'ון תומאס יוזעק לחזק את ירושלים בליגה המקומית במקום ורנאדו שייחתך.
4. יובל נעימי מתחיל השנה את עונתו השישית בהפועל ירושלים, וזה ממש לא דבר של מה בכך. רכז הבית של האדומים כמעט עזב את הקבוצה בעונה החולפת בגלל סכסוך שקשור למכשירי חשמל, אבל בקיץ האריך את חוזהו במלחה בשנתיים נוספות. נעימי, שזכה להניף את גביע יול"ב בתור נער פוסטר, חזר למלחה לפני שלוש שנים. במהלך שלוש השנים הללו הוא ידע עליות ומורדות, ובעיקר מאבקים על דקות משחק עם עוד גארד ישראלי. גם העונה ייאלץ נעימי לחלוק דקות עם גוני יזרעאלי, אבל לשם שינוי העונה ההיררכיה הישראלית ברורה למדי. אולי בעונה כזו, כשנעימי לא מרגיש צורך להוכיח משהו למישהו, הוא יגלה יותר יציבות ויזכה להניף תואר במדי הקבוצה אותה עודד בתור ילד.
5. לא הרבה הבחינו בכך, אבל העונה החולפת הייתה הטובה בקריירה של משה מזרחי מחוץ לקשת השלוש. הקלע המחונן, שסגר את עונתו העשירית בליגת העל, דייק בלמעלה ממחצית מזריקותיו מחוץ לקשת, בגרסתה הרחוקה יותר. מבט חטוף על אחוזי הקליעה של מזרחי לאורך הקריירה מלמד שמזרחי נהנה מאחוזים גבוהים מחוץ לקשת בקבוצות גדולות, כשהגנות הקבוצות היריבות מתמקדות בעיקר בשחקנים אחרים. בגיל 31 פותח מזרחי עוד עונה, רעב מתמיד, שוב בקבוצה גדולה, ושוב עם קשת מורחקת. כל עוד חבריו לקבוצה יסייעו לו להגיע למצבי קליעה, הוא צפוי להמשיך לצלוף.
