זה היה מהיר, אה? עם או בלי קשר להפסד במילאנו, פחות מ-24 שעות מאוחר יותר קית' לנגפורד הפך לשחקן מכבי ת"א. בואו נעזוב את השאלות מדוע לא הוחתם קודם לכן, והאם מכבי ת"א היתה מנצחת איתו במילאנו או לא, וניגש לעיקר. במה הוא טוב, ובמה הוא טוב פחות.
וקודם כל לשאלות הבוערות: האם לנגפורד יכול לשמש כרכז במקום ג'ורדן פארמר, אם זה יצטרך לשוב לארצות הברית ברגע שתסתיים השביתה? האם הוא מהווה מחליף ראוי לג'רמי פארגו? התשובות חיוביות בשני המקרים.
לנגפורד הוא סקנד גארד, שפיתח מאוד לאורך תקופתו באירופה (שלוש עונות באיטליה, שתיים ברוסיה) יכולות חדשות לשחק גם כרכז. עדיין, במקור הוא היה ונשאר שחקן בעמדה מספר 2 ובשתי העונות האחרונות ברוסיה שיחק לצד רכז: פעם קרלוס קבזאס, ופעם לצד זוראן פלאניניץ'.
לנגפורד היה מלך הסלים בשלב הבתים ביורוליג עם חימקי מוסקבה בעונה שעברה, כשקבע ממוצע של 18.7 נקודות. הוא הוסיף 4.1 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים. עונה קודם לכן (2009/10) הוא סיים שם עם 15.5 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. מכבי עצרה אותו על 9 נקודות בעונה שעברה במשחק ברוסיה (שפל עונתי), וספגה ממנו 20 בתל-אביב.
הוא מהיר ואתלטי, שולט בגוף ומצוין במשחק מעבר. התכונות האלה מציבות אותו בצמרת הגארדים האירופיים המשחקים ביבשת בעונות האחרונות.
הוא שחקן שצריך את הכדור ביד כדי להתבטא, ולא מאלה שמתביישים להראות את עצמם או חומקים בשקט מהכדור. לנגפורד טוב מאוד באחד על אחד ועוד נראה אותו ודאי במצבים של "אופן", קצת כמו שמכבי ת"א נהגה בעבר עם אנתוני פארקר ואלן אנדרסון, שניים בעלי יכולת אתלטית נפלאה כמו שלו. הוא לא חושש ממגע, מנסה להגיע לקו העונשין ככל היותר וקולע משם בסביבות 75%. הנתית, שלא כמו סקוררים אחרים, הוא מוכן לעבוד קשה, מזיז את הרגליים מצוין ומנסה להפריע לקווי מסירה. מאוד אקטיבי, מאוד תזזיתי, כיף לראות אותו משחק.
על אף שהוא מתפקד בעמדה מספר 2 בדרך כלל, הוא פחות טוב בסגנון משחק שמצריך אותו לרוץ ולצאת מחסימות כדי להשתחרר לקליעה. כשחקן שמתבקש לעיתים גם לרכז, קשה לומר שראיית המשחק שלו דומה לזו של רכז מהשורה, אבל הוא שיפר מאוד את הנושא הזה בעונות האחרונות ובהחלט מסוגל כיום לסדר את המשחק הקבוצתי ולשמש מוביל כדור נוסף.
לגבי העמדה מספר 2, זהו, היא נתפסה. בואו נגיד את זה ככה: מספר הפעמים שבהן דווין סמית' או גיא פניני יצטרכו לשחק בעמדה הזו בהמשך העונה פחת באופן דרסטי מרגע החתמתו של לנגפורד.
החלקים הפחות טובים שלו הם הקליעה מבחוץ, אם כי חל בה שיפור לאורך השנים. בשתי האחרונות הוא עמד על 35% לשלוש בערך, אחוז אחד פחות מהנתון איתו סיים פארגו את העונה שעברה.
חלק אחר שהיה טעון שיפור בעבר, שאכן התממש בפועל, הוא השמירה על הכדור. בעבר לנגפורד נהג לאבד כדורים רבים, בעיקר בגלל משחק סוליסטי, הרפתקנות ואיבוד ריכוז. בעונה הראשונה שלו בחימקי איבד 2.9 כדורים ובעונה שעברה ירד ל-2.3. וכידוע, מי שלא מנסה לא טועה. ולנגפורד מנסה הרבה.
סביר שיצטרך לקבל על עצמו את כללי המשחק הקבוצתי של מכבי ת"א, ובתוכם ימצא את החופש ויקבל אותו גם מדייויד בלאט, כדי לבצע פעולות אישיות כפי שעשה ג'רמי פארגו בעונה שעברה.
למעשה, ובלי להשוות כרגע הגדרות תפקידים, לנגפורד הוא שחקן שיושב על הגבול בין אירופה ל-NBA. בעברו תקופה קצרה בסן אנטוניו. גיל 28 הוא לאו דווקא מאוחר כדי להספיק ולסיים קריירה באופן לא רע בארצות הברית. אנתוני פארקר הוכיח את זה כאשר חזר בגיל 31 ל-NBA, אבל לא כולם פארקר.
אלא שכמו וויל ביינום שמשחק שם, אלן אנדרסון שכבר היה, או ג'רמי פארגו שכנראה עוד יגיע, גם לו יש כישורים מתאימים. מכאן והלאה ובגילו, זו בעיקר שאלה של הבנת משחק, התאמה לצרכים של קבוצה מסוימת והיכולת להשתבץ למקום הנכון בזמן הנכון על ידי סוכן טוב.
אם לנגפורד יוכיח במכבי שהוא מסוגל לשחק גם כרכז בהצלחה, בעונה הבאה הוא יוכל להיות שחקן NBA. בינתיים, אחרי שנתיים בחימקי, הוא ינסה לעבור בהצלחה את שלב הטופ 16 לראשונה בקריירה שלו.
