ראינו הערב (שני) בארנה בירושלים מלחמה גדולה בין 4 קבוצות שרדפו אחרי מטרה אחת. בסופו של דבר שתי הפייבוריטיות, מכבי ת"א והפועל ירושלים, הצליחו לעלות לגמר אחרי שהזיעו לא מעט מול מכבי אשדוד והפועל חולון. שתי הקבוצות הטובות ביותר עלו, משהו שלא בטוח שהייתי אומר לפני שבועים, כשקאליף ווייאט עוד היה כשיר. אבל בסופו של דבר, יש לנו קלאסיקו בגמר.
הצהובים הזיעו בדרך לגמר 8 ברצף
במשחק הראשון של חצי הגמר, מכבי ת"א לא נראתה הכי טוב, בלשון המעטה. הצהובים היו קרובים להפסד, וזה משחק שבקלות היה יכול להסתיים אחרת, וחבל לי מאוד בשביל מאיר טפירו, שהיה כל כך קרוב. פערי האיכויות והעומק הכריעו בסופו של דבר, אבל הצהובים עם בעיות כל כך עמוקות. רואים בבירור שהחיבור בין השחקנים של מכבי ת"א לא קיים.
ראינו שבכל פעם שהישראלים של בגאצקיס נראו טוב, כל הקבוצה נראתה טוב. גיא פניני הוא בעל אינטילגנציית כדורסל ברמות הגבהות ביותר. אם הוא מרוכז במשחק עצמו, הדברים הטובים קורים. הוא עושה המון דברים קטנים וההשפעה שלו ענקית. גם יוגב אוחיון וגל מקל הם כלי אדיר בזירה המקומית. בכל הדקות הטובות שלהם, הצהובים נראו טוב בהרבה.
בגזרת המנהיגות של מכבי ת"א אנחנו רואים את אנדרו גאודלוק, שהוא שחקן אדיר בכל מימד. הרבה זמן לא ראיתי שחקן שיכול לייצר לעצמו מהלך מכל סיטואציה על המגרש וגם לקלוע באחוזים נהדרים. הערב הוא היה פחות טוב, וקלע רק 2 נקודות, אבל ההשפעה שלו מורגשת. הלחימה, הרצון לקחת את הכדור במאני טיים והווינריות.
האדומים סגרו עניין בדיוק בזמן
במשחק השני ראינו את הפועל ירושלים מול הפועל חולון. האדומים באו עם הרבה מאוד לחץ כשהם פייבוריטיים ברורים, במיוחד אחרי הפציעה של ווייאט ויבזורי, וגם העובדה שזה היה משחק בארנה. הסגולים באו משוחררים מאוד, כאנדרדוג וידעו שאין להם מה להפסיד. הרגשת הנוחות הזאת היא מה ששמרה את חולון במשחק, למרות שמבחינת כדורסל זה היה אחד המשחקים הפחות טובים שלה העונה.
הסגולים קלעו באחוזים נוראיים מחוץ לקשת (1 מ-16 ניסיונות, 6%), וזה מה שמנע מהם את הניצחון בסופו של הערב. ירושלים, שגם לא קלעה באחוזים מרשימים מדי מהשלוש (3 מ-21, 14%), קיבלה את טרנס קינזי ביכולת שיא. זה בין הפעמים הבודדות שראיתי את הפורוורד משחק בצורה הזאת. הוא היה נהדר על הפרקט והחזיק את הפועל ירושלים.
האדומים ניצחו למרות יום גרוע של הישראלים שלה. משחק בינוני של כולם בלי יוצא מן הכלל. בר טימור עוד ראוי לציון על כך שהוא מפגין הגנה קשוחה בכל פעם ומנסה להוציא את המירב. בסופו של דבר ירושלים ניצחה וזה מה שזוכרים במשחקי נוק אאוט. מה שחשוב הוא הניצחון ופחות הדרך. בגמר זה חייב להיראות אחרת.
ברבע השלישי קרה קטע מוזר, כשסימונה פיאניג'אני הוציא את קינזי ופיטרסון, שניים מהטובים על המגרש, ואף אחד לא הבין למה הוא עושה את זה. בסופו של דבר, בין אם בכוונה או לא, התרגיל הזה עבד, כי כשהשניים חזרו הם הצליחו להשתלט על המשחק ולבצע את הבריחה הגדולה בדרך לניצחון.
המפתחות לגמר
זה הולך להיות המשחק המשמעותי ביותר העונה בזירה המקומית. הפעם הראשונה ששתי הקבוצות מתחרות על תואר אמיתי (עם כל הכבוד לגביע ווינר) וזה הזמן האמיתי להתעלות. אין לי ספק שהפועל ירושלים פייבוריטית, לדעתי בצורה משמעותית. רוב הסיכויים שבגמר נראה משחק שונה עם טקטיקות של שני המאמנים, אבל עצם זה שמכבי כל כך התקשתה נגד אשדוד (ולא בפעם הראשונה) זה יכול לגרום לה לבוא במומנטום שלילי.
המפתח של מכבי לניצחון הוא אם היא תפענח איך לעצור את אמארה סטודמאייר. הסנטר האמריקני חגג על הצהובים בתוך הצבע במשחק האחרון וזה מה שהביא לאדומים את הניצחון. גם בלי הרבה שחקנים גבוהים כשירים (בעצם רק אייברסון ושגב), מכבי ת"א צריכה למצוא את הפתרון לאמארה, ורוב הסיכויים שהיא תסתער עליו כבר מהפתיחה של הגמר.
בצד השני, המפתח של ירושלים הוא לחלוטין השחקנים הישראלים. החוק הרוסי גורם לכך שהישראלים יקבלו דקות רבות ואם הם יבואו כמו הערב, זה לא יהיה טוב לירושלים. אני חושב שהם הולכים להיות משמעותיים מאוד בגמר ובסופו של דבר הקרב בין הישראלים זה מה שיכריע.
