הבעיה האמיתית של נבחרת הכדורסל היא לא השחקנים שמבקשים שחרור, אלא בעיית טיפוח הצעירים והעובדה שקיים קאדר מאוד ספציפי של שחקנים שמוזמנים לנבחרת בכל פעם מחדש. והקאדר הזה עייף.
מאוד.
לנבחרת צריך להגיע מחוייבים. רוני בוסאני מנתח
ומה דעתכם בנושא? כנסו, ותשתפו
השילוב של יותם הלפרין, יוגב אחיון, גיא פניני, ליאור אליהו, עומרי כספי וגל מקל רץ כבר כמה שנים יחד עם תוספת משתנות של מאיר טפירו, אפיק ניסים ורביב לימונד ודינוזאורים שמתמידים כמו קוז'יקרו וגרין שרק אלוהים יודע איך מחזיק להם כוחם במותנם ובגבם.
בפני ארז אדלשטיין ניצבת בעיה של ממש שהצטברה בשנים האחרונות - השחקנים כבר לא רעבים לשחק עבור הדגל. הם אנשי משפחה או ממוקדי קריירה, עייפים מעונה שוחקת ואין להם צורך להוכיח את היכולות שלהם.
דווקא עכשיו, ובעקבות הסיטואציה שנוצרה, הגיע חלון הזדמנויות שאפשר וצריך לנצל. הנבחרת צריכה לשנות כיוון, ולזמן רק שחקנים שרוצים ויכולים לייצג אותה בכבוד. מי? גוני יזרעאלי, דגן יבזורי, נמרוד טישמן, שלומי הרוש, ניצן חנוכי, טל דן, אלכס צ'וברביץ', רפי מנקו, אדם אריאל, וצעירים אחרים שמקבלים דקות משמעותיות בקבוצות שלהם ורעבים להתמודד מול הקבוצות הטובות באירופה.
ייתכן ויהיה צורך "להקריב" קמפיין או שניים ברמה נמוכה יותר על המגרש או בתוצאות פחות טובות, אבל לטווח הארוך בנייה של סגל חדש וצעיר שמוכן לתת הכל על המגרש יחזיר את הצבע ללחיים של נבחרת ואולי גם את הקהל.
