פתאום כולם נרעשים והמומים, כי כמה שחקני כדורסל מעדיפים לבלות את הקיץ שלהם בבית, בחופשה או בלימודים - רק לא בנבחרת ישראל. אני לא מבין למה כולם מופתעים, הרי כל קיץ הסיפור הזה חוזר על עצמו. כל קיץ לחלק מהשחקנים זה לא מתאים, ובכל קיץ חלק משתחררים. כך היה עם גל מקל בשנה שעברה, וכך היה בעבר עם שחקנים אחרים.
בכל פעם שזה קורה מדברים על מחוייבות, על מילואים ועוד קלישאות. הגיע הזמן שנאמר את האמת - יש מעט מאד קסם לבלות את הקיץ בנבחרת שמתמודדת במוקדמות, בשלבים חסרי כל תהילה, אחרי עונה ארוכה. מה עוד שהנבחרת ממילא נתפסת כמייצגת משנית בכדורסל הישראלי, כי כפי שראינו באורגיה התקשורתית האחרונה, הייצוג האמיתי של הכדורסל הציוני, לובש צהוב ומדבר אנגלית.
צריך להבין שהנבחרת זה לא מילואים, כי מילואים זה חובה ולא התנדבות, וזה לא ציונות, כי טיוס לא בדיוק גדל על ברכי הרצל, וזה משהו שיש בו גאווה – אם השחקן מרגיש כך - ואז יש גם רצון, או שאין בו גאווה והרצון היחיד הוא להשתמט מהחובה מהר ככל האפשר. החכמים פשוט מביימים פציעה מסודרת, ואז מציגים את הפרצוף של רציתי, אבל אני לא יכול, הפחות מתוחכמים מסתבכים בהסברים ונצלבים בתקשורת.
הפתרון פשוט. אדלשטיין ואיגוד הכדורסל צריכים להודיע באופן חד משמעי, שכל שחקן שלא רוצה להיות בנבחרת, ישוחרר מיידית, אבל תחת מגבלה: לעולם, ואני חוזר על זה שוב, לעולם, הוא לא יזומן עוד לנבחרת ייצוגית של ישראל. כמובן שזה לא יכלול פציעות אמיתיות, אבל גם הן בכפוף לאישור רופא האיגוד (בתנאי שהוא בלתי תלוי ולא עובד בקבוצה כלשהי ו/או נותן לה שירותים). עוד מגבלה היא לגבי מתאזרחים. אין ארוחות חינם. מתאזרח שלא יסכים להיות בנבחרת, וזאת כמובן זכותו, לא ייחשב כמתאזרח בליגה וייספר כזר (מבלי לפגוע בזכויותיו וחובותיו כאזרח), כי זאת כבר זכותנו. אין סיבה שניתן מתנות למי שלא רוצה להחזיר לנו טובה. תאמינו לי שזה יעבוד לא רע, ונגלה באופן מפתיע שאחוז המשתמטים יצנח פלאים, בודאי לגבי המתאזרחים, שרובם ימצאו את עצמם חסרי עבודה, אם ייחשבו כזרים.
