הלחץ היה כולו על ישראל לאחר שמונטנגרו כבר הבטיחה את עלייתה לאליפות אירופה וזה פעל לרעתה. אחרי המשחק נגד סרביה, ישראל דחקה את עצמה מבלי להרגיש לרוטציה קצרה וזה תהליך שקרה ללא שליטה. המאמנים ידעו כי יזדקקו לרוטציה רחבה מול מונטנגרו, אבל בפועל היא לא הייתה. השחקנים שיצאו מהרוטציה והיו זמן קצר על המגרש לא השכילו לתרום דווקא בערב בו התרומה משחקני הספסל הייתה קריטית.
לדקות האמת נגד נבחרת מתוכננת, יעילה ורעבה יותר, היה אפשר לראות את כל הבעיות של ישראל. חילוף לא מתוכנן בין אליהו לאוחיון הותיר את הפורוורד מול השחקן הנמוך, שסחט ממנו את העבירה החמישית. ההתקפה הלכה לכספי והמונטנגרים זיהו את זה מהר מאוד והביאו עליו עזרה. ומה עם האופציות האחרות? כאילו לא היו קיימות.
מצד שני, הנבחרת שלנו לא השכילה להוציא את טיילר רוצ'סטי בעבירה חמישית, למרות שבהחלט אפשר היה לעשות זאת. גם לפני סרביה וגם אמש בישראל התכוננו לבעיות הריבאונד והגובה, אך נגד הסרבים הסגירה הייתה טובה והמאבק לכל כדור תועה היה לעילא ולעילא. אולם, הפעם נתקלנו במונטנגרים רעבים, ממושמעים ורעננים יותר. הם מחקו בקלות את הפער שהיה לטובת הנבחרת וסגרו את הסיפור מקו העונשין.
ומה עכשיו? הנה שוב ישראל במשחק על כל הקופה. שחקניו של אריק שיבק מוכרחים להתעלות נגד אסטוניה בחוץ. ברור שהנבחרת צריכה לשלוט בריבאונד ההגנה, למנוע התקפות מתפרצות ולנסות לעצור את הקליעה מהשלוש של המארחים. בנוסף, השחקנים בכחול-לבן חייבים הרבה שקט נפשי. אין ספק שמדובר במשחק הקריטי ביותר של ישראל בקמפיין מוקדמות אליפות אירופה עד עתה. בהצלחה.
