היום (ראשון) בבית העלמין באבן יהודה, נערכה אזכרתו של אחד מגדולי המאמנים בישראל ובאירופה, רלף קליין ז"ל, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים אחרי מאבק ממושך בסרטן המעי הגס. אל האזכרה הגיעו בני המשפחה, יו"ר מכבי תל-אביב שמעון מזרחי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי וקבוצת הילדים מאלקנה שקרויה "הילדים של רלף".
המאמן האגדי שהלך לעולמו בגיל 77, היווה עבור המון מאמנים ושחקנים לסמל של הכדורסל הישראלי ולזה שהביא אותו לרמות אחרות במהלך שנותיו כמאמן. לפני שהפך למאמן, קליין זכה במדי מכבי תל אביב כשחקן בשש אליפויות ושישה גביעי מדינה, אך כמאמן גדלו הישגיו כאשר זכה ב-14 אליפויות ו-14 גביעי מדינה, אליפות אירופה ראשונה עבור מכבי ת"א ב-1977 וכמאמן הנבחרת הלאומית, זכה בסגנות היסטורית באליפות אירופה בטורינו 79'.
בשנותיו האחרונות בחר קליין לטפח את הדור הצעיר וקיווה להנחיל ולהעניק מניסיונו הרב למען דור העתיד של הכדורסל הישראלי, כאשר בחר לאמן בהתנדבות את קבוצת הבנות של ביה"ס "הדסים". קליין זכה ב-2006 בפרס ישראל על פועלו בספורט ובשנה שעברה צולם סרט הקולנוע "פלייאוף", בהשראת דמותו על ידי הבמאי ערן ריקליס.
מיקי ברקוביץ' ששיחק תחת קליין סיפר על האובדן: "אנחנו כואבים ונכאב לעד. עבור שחקנים שגדלו תחת שרביטו הוא היה חונך ומחנך, מאמן ובאופן אישי היה אבא רוחני עבורי. כשנשאל מה הזיכרון החזק שיש לו ממנו אמר: "יש לי הרבה זיכרונות יפים ממנו כמו מקום רביעי באליפות אירופה לנוער, כאשר הוא היה מסיע אותי לווינגייט למחנות אימונים וההישגים שלי בנבחרת ישראל יחד איתו. רלף מבחינתי זה הלפיד של הכדורסל הישראלי ושל הספורט הישראלי בכלל וחבל שהוא לא איתנו והוא נפרד מאיתנו בגיל לא כ"כ מבוגר".
יו"ר מכבי ת"א, שמעון מזרחי, שעבד עם המאמן האגדי סיפר: "עבורי רלף היה חבר והיה מישהו שהיה אפשר לדבר איתו, לבלות ולצחוק איתו. רלף היה אחד שהנציח את חותמו על הכדורסל הישראלי וזה דיי סמלי שיום השנה לפטירתו אנחנו נמצאים גם ערב אליפות אירופה בכדורסל שרלף הוביל אותנו למקום הגבוה ביותר בזמנו. הזיכרון החזק שלי ממנו הוא זה הנאום שלו לפני המשחק בוירטון, כאשר הוא אמר לשחקנים לשחק עם הלב והנשמה". על דרכי מכבי ת"א להנצחת שמו אמר מלבד קבוצת הותיקים: "בהחלט לא נטשנו את העניין הזה ואנחנו נחשוב על דרך נוספת להמשיך להנציח את שמו".
בתו של קליין, רינת קליין סיפרה על ההתמודדות: "אני כל הזמן חושבת על אבא, זוכרת אותו ואני לא יכולה לשכוח אותו. אנחנו משתדלים להמשיך את החיים ומנסים תמיד להזכיר אותו. לאבא היה משהו באישיות, משהו באופי, החוש הומור שלו שהוא לא התייחס לעצמו ברצינות, הוא ידע להיות בנאדם מצליח אבל צנוע".
על הנצחת שמו ופועלו של אביה רינת הביעה את אי שביעות רצונה :"בגדול אנחנו לא כ"כ מרוצים, כמובן אנחנו לא באים בטענות לאף אחד כי זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה. מכללת רופין מחלקת מלגות על שמו לסטודנטים מצטיינים וזו הדרך מבחינתי להנציח את שמו וגם החבורה מאלקנה שנקראים על שמו. אבל איפה איגוד הכדורסל? איגוד הכדורסל נעלם, הוא פשוט מעולם לא דיבר עליו או איתנו, לא הזכיר אותו ולא זכר אותו וגם איפה וינגייט שאבא שלי במשך 30 שנים חינך שם דורות שלמים, זה משהו שקצת צורם לנו".
תגובת איגוד הכדורסל תובא כשתתקבל.
