בימים אלה, אנשי מכבי ת"א יודעים את מה שרואים כולם: אלכס טיוס מחזיק את הקבוצה על הכתפיים. כששון ג'יימס פצוע ולא משחק, ולסופו יש אוויר ל-15 דקות במשחק, טיוס נמצא שם, מרים את הממוצעים של מכבי מבחינת צבירת נקודות, ומכבה שריפות בצבע, תוך שהוא מקפיד על יציבות מבחינת הריבאונדים שהוא מוריד והנקודות שהוא מייצר באזור הטבעת.
כך היה גם אתמול בניצחון על מכבי חיפה. הסנטר ייצר מהספסל 11 נקודות, 9 ריבאונדים, 4 חטיפות ו-2 חסימות ב-25 דקות של כדורסל, מול 7 נקודות ו-3 ריבאונדים של סופו ב-9 וחצי דקות. אבל לא כך היו פני הדברים רק לפני חודש וחצי. בזמן הזה, סוף חודש נובמבר, היה כבר סיכום עקרוני בין מכבי ת"א ואולימפיאקוס, לפיו טיוס עובר ליוון. ההנהלה הצהובה לא רצתה ארבעה סנטרים בסגל (סופו, ג'יימס, טיוס וג'ייק כהן) ובזמן שכולם חשבו שכהן יושאל, היה זה טיוס שמכבי ניסתה למצוא לו קבוצה. ניסתה ואף הצליחה, הרבה בזכות היחסים הטובים עם אולימפיאקוס זכר לעסקת גיורגי שרמאדיני.
גם קאנטו האיטלקית, שם הרשים מאוד הישראלי המתאזרח אשתקד, רצתה בו שוב, ובדרך הוא אפילו הוצע למכבי ראשל"צ (מי היה מאמין) אך הפור נפל על אלופת אירופה. אגב, התכנון לא היה לבצע עסקת השאלה, אלא ביציאה מהחוזה והעברתו לקבוצה של גיורגיוס ברצוקאס.
ב-21 בנובמבר, מול לבוראל קוצ'ה בהיכל נוקיה, שון ג'יימס שיחק 26 דקות, קלע 16 נקודות והוריד 6 ריבאונדים. בימים האלה טיוס היה כבר סגור באולימפיאקוס, היה סיכום עקרוני, כשהוא וגם ג'ייק כהן לא שותפו מול ויטוריה. אך עסקת ההעברה התעכבה ועדיין לא יצאה לפועל וזה המזל של מכבי.
באותם ימים החרב הייתה קרובה לצווארו של דייויד בלאט. יום שישי ה-22 בנובמבר היה יום קריטי מבחינת המאמן. יום של התייעצויות טלפוניות בין הבעלים בנוגע למצב הקבוצה. מדובר בבוקר שלאחר ההפסד הביתי לקוצ'ה לבוראל, בו מכבי קלעה רק 65 נק' ונראתה לא טוב. המאזן בליגה: 3 הפסדים מתוך 7 משחקים. באותם ימים מכבי ת"א קיימה מגעים עם אלכסיס אז'ינסה, שהיה שחקנה של שטרסבורג והרשים מאוד באליפות אירופה האחרונה בסלובניה. התוכנית: טיוס לאולימפיאקוס, אז'ינסה למכבי. בסופו של דבר העסקה הייתה יקרה וירדה מהפרק, ולאחר 3 שבועות אותו אז'ינסה (בחירה מספר 20 בדראפט 2008 ע"י שארלוט) חתם בניו אורלינס, לאחר שיחות שהחלו בתחילת חודש דצמבר.
שבוע לאחר ההפסד לקוצ'ה לבוראל, במשחק מול הכוכב האדום בלגרד, ג'יימס כבר לא שיחק, וזאת לאחר כאבים עזים שחש במשחק הליגה מול אילת כמה ימים קודם כן. הוא יצא לתקופת החלמה שעדיין ממשיכה כעת. בזמן הזה ברור לאנשי מכבי שטיוס הוא לא חלק מהקבוצה. לכן, באותו משחק הגבוה הראשון שקם מהספסל ומחליף את סופו בדקה ה-7 הוא ג'ייק כהן. כהן מחטיא זריקה, ושתי דקות אחר כך סופו חוזר למגרש במקומו.
בדקה ה-10 סופו שוב צריך את המנוחה שלו, אבל הפעם זה אלכס יוס שנכנס, והשאר היסטוריה. הוא מסיים את המשחק הזה עם 8 נקודות ב-18 דקות, מוריד 7 כדורים חוזרים ויחד עם משחק שיא של סופו (22 נקודות) מכבי מנצחת. כאן השתנתה הקונספציה. אין גבוהים במחירים מתאימים בשוק, חוסר הוודאות בנוגע לבריאותו של שון ג'יימס והמשחק הטוב של טיוס מביאים להישארותו. מאז הוא הברומטר, העוגן של הקבוצה בצבע.
בניית קבוצת כדורסל היא תורה שלמה. ניגע כאן בשתי נקודות בלבד. תמיד צריך שיהיה מי שיעשה את העבודה השחורה, הפחות נעימה. זה שילחם על הריבאונד ואתה תדע שתמיד תקבל ממנו בין 8 ל-12 כדורים חוזרים בכל משחק, לא משנה מה קורה. זה שישנה זריקות בצבע ויתן מרפק למי שצריך בסגירה לריבאונד. השחקן שכשהוא שם – אתה יודע שאף אחד לא יחגוג עלייך יותר מידי בצבע. זה שיש לו "Sense Of Urgency" (תחושת דחיפות).
בנוסף, בכל קבוצה צריך גם את האיש הרע, איזה בולדוג שיהיה רע על המגרש ויעלה עם סכין בין השיניים, במובן הספורטיבי של המילה (אגב, לפעמים זה אותו אחד). ריצ'ארד הנדריקס, למשל, היה איש העבודה השחורה של בלאט כשהיה במכבי, היום זה טיוס.
