כמעט חצי שנה עברה מאז שדייויד בלו עזב את מכבי תל אביב וישראל, פרש זמנית מהכדורסל והחל את לימודיו באוניברסיטת קליפורניה שבאזור מגוריו. כעת, בראיון מקיף לאתר ערוץ הספורט מספר בלו על החיים החדשים שלו, הגעגועים למשחק, וגם לא שוכח להתייחס לקשיי ההסתגלות של מחליפו ניק קיינר מדלי ולפרשת יוגב אוחיון.
"אני עובד למעשה באגף התקשורת ב-UFC. אני עושה גרפיקות לדיווחי ספורט, עושה קליפים של מסיבות עיתונאים ולומד איך עובד חדר החדשות. איך להשתמש בפוטושופ, את כל המונחים המקצועיים", סיפר על חייו. "עכשיו אני מבין את כל העבודה והזמן שדרושים כדי להכין כתבות וידאו, את מידת היצירתיות הדרושה. למשל, בגלל הוריקן סנדי בוטל משחק של הניקס וגם משחקים ב-NCAA, אז הכנתי קליפ של סופת הוריקן עם הלוגואים של הליגות והקבוצות שמתערבבים בתוך ההוריקן. זה שודר והיה כיף לראות את זה. למדתי שעסקי התקשורת קשים. זה לא רק לעמוד מול מצלמה ולהתחיל לדבר. זה מחקר, זה לקבל את פיסות המידע הנכונות, לבחור את הרעיונות הנכונים".
בלו עסוק מאוד בימים אלה. הוא מפצה על הזמן האבוד עם המשפחה לאחר כל הנסיעות אשתקד עם מכבי, ובין הלימודים, המטלות והבית, הוא עדיין שומר זיקה לאהבתו הגדולה. "הכדורסל חסר לי. הייתי באולם לפני כמה ימים ובדיוק חשבתי על זה. אני מרגיש נהדר, אני זורק וקולע כל זריקה, יש לי את 'הנשק הזה' ואין לי איפה להשתמש בו. אני מרגיש פיזית מצוין, אני נהנה להיות כאן בבית, אני נח, והעובדה שאני לא משחק כל יום עושה לי טוב, אבל בהחלט מנטאלית ורגשית זה חסר לי מאוד".
האיש שלקח תארים, נגע בפסגות הגבוהות ביותר בכדורסל האירופי, מדבר בתשוקה עזה על חייו החדשים: "אני לומד ספרדית רמה 2, ובסמסטר הבא אעלה לרמה 3. אני עושה 2 מחקרים. הראשון, הוא על ההומלסים שחיים בווניס ביץ', מי הם, מאיפה הם הגיעו, ראיינתי אותם, צילמתי ותחקרתי את העניין. אני מקווה שבאפריל-מאי אפרסם את המחקר. המחקר השני הוא הערך האמיתי של מילגות לאתלטים. למשל, מילגה ב-UFC היא 60,000 דולר והם משלמים על הלימודים שלך, על המחייה שלך. יש בערך 200 ספורטאים אז הם מוציאים 1.2 מיליון דולר על מילגות אבל הרווח שבית הספר מקבל מהעניין, על מכירת מוצרים נלווים, זכויות שידור, כרטיסים מגיע למשהו כמו 90 מיליון דולר בשנה. בית הספר פשוט מרוויח המון, והתלמידים משקיעים את כל זמנם בספורט, בחדר הוידאו, בחדר הכושר ממש כמו שאנחנו עושים כמקצוענים ואז הם צריכים לחזור הביתה וללמוד גם, אבל הם עייפים ולא מסוגלים. זה מה שקורה להם, וזה מה שקרה לי – לכן לא סיימתי את הלימודים. המחקר לימד אותי שהם מתמקצעים בענף הספורט שלהם, ולא בלימודים. זה מתחיל בגילאים נמוכים ואותם תלמידים לא רוכשים מיומנויות למידה בכלל, ואח"כ בקולג' נוצרים פערים ואין להם בכלל את הכלים להשלים אותם, כי בעבר הם היו במגרש ולא רכשו מיומנויות למידה".
"גיליתי שהרבה מהאתלטים שמגיעים לקולג' נמצאים ברמה של בית ספר יסודי מבחינת היכולת שלהם לקרוא למשל. אני בונה עכשיו תוכנית שתיתן מענה לנושא הזה, קורס שמלמד אותך איך להיות תלמיד, איך לסכם בשיעור, איפה כדאי לך לשבת, איך לתקשר עם המרצה. האנשים האלה יודעים איך להיות אתלט מקצוען ולא את הדברים הבסיסיים האלה. אני רוצה להביא לשינוי ע"י הקורס הזה. אני היום מבין את זה, אבל כשאתה בן 18 אתה רק רוצה לשחק כדורסל ולצאת עם החברים שלך. זה מה שאני עושה עכשיו וב-13 במאי אני מסיים".
איך אתה שומר על קשר לענף הכדורסל?
"במהלך הקיץ שיחקתי עם הקבוצה של UFC, ולפני כמה שבועות שיחקתי בליגה של הסטודנטים כאן ואני הייתי עם הקבוצה של המאמנים. אז בתחילת המשחק קלעתי 6 מ-6 מה-3 וניצחנו ב-30 הפרש. למחרת הם זימנו את המאמן שלנו וביקשו להוציא אותי מהקבוצה. הם המציאו תקנה שבגלל ששיחקתי כדורסל מקצועני זה לא פייר ואני לא יכול להשתתף. אז אין לי עכשיו מקום מסודר לשחק בו 5 על 5. יש לי גישה לאולם במכללה אז אני הולך וזורק שם לבד מתי שאני רוצה. יש שם מכונת קליעות שמחזירה לי כדורים, אני עושה מהלכים, מכדרר כדי להישאר בכושר, ומגיע לשם לפחות פעמיים בשבוע. אני אפילו מרגיש שאני זורק טוב יותר מבעבר, אני גם רץ ומתאמן בחדר כושר".
בלו ממשיך: "אני עוזר עכשיו לחבר'ה בני 18 ו-19 שמשחקים וזו הרגשה נהדרת. הם עושים המון טעויות בדרך והיום, אני כמקצוען מבין את הטעויות ומכוון אותם. אני מלמד אותם דברים קטנים שעושים בהגנה, כמה זה חשוב לדבר בהגנה, החשיבות של מתיחות לפני משחק למשל. הם צעירים, הם בד"כ פשוט עולים על הפרקט ומשחקים. הם מעולם לא הקפידו על מה שהם אוכלים, ועל מתיחות לאחר המשחק, ומנוחה אבל אלה הרגלים שהם חייבים לסגל לעצמם כי הם יצטרכו אותם כשהם יתבגרו ויהפכו למקצוענים. כך הם ימקסמו את הפוטנציאל שיש בהם. אני מבין שיש אקדמייה עכשיו בישראל, שמתייחסת לדברים האלה וזה פשוט מצויין. זה הגיל הכי טוב לעבוד עם הכדורסלנים".
אותם חבר'ה צעירים, מכירים את הכדורסל האירופי?
"בהחלט. הרי רובם לא יגיעו ל-NBA אבל הם רוצים להמשיך לשחק, אז הם שואלים אותי הרבה על האפשרויות מחוץ לאמריקה. הם שואלים 'מה אני צריך לחפש בקבוצה', 'לאן אתה ממליץ ללכת' וכו'. יש כאן צעיר למשל בשם עומאר עראבי, שמשחק גם בנבחרת מצרים והוא פוטנציאל טוב. יש כאן גם בחור מסרביה שגדל בפרטיזן. אתה מתחיל לראות אירופאים שמגיעים לכאן ללמוד ומאמנים שמדברים על הרמה הטובה באירופה. כשאני מספר להם שזכיתי בתואר יורוליג, וששיחקתי במכבי ובעוד מועדונים הם יודעים להעריך את זה. היורוליג גם משודר בארה"ב אז הם מחוברים לזה".
אחרי הדברים על חייו החדשים, עובר בלו לדבר על האקסית. "האם אני מעודכן במה שקורה במכבי? "האמת, קשה לי להתעדכן משתי סיבות. האחת, באמת שאין לי זמן, אבל הסיבה החשובה יותר, היא שאני כל כך מתגעגע לשחק, וכשאני גולש ורואה מי משחק על העמדה שלי, ומה השחקנים עושים ביורוליג, אני חושב לעצמי 'היי, אני יותר טוב מהם'. אבל אני משתדל לעקוב אחרי מכבי. נראה שהם בסדר. קשה לי מאוד לראות משחקים כי זה חסר לי. אני עוקב מדי פעם בטוויטר".
יש סיכוי שתחזור למכבי?
"אני מתגעגע מאוד לישראל, היו לי חיים טובים מאוד בארץ. אני נשאר בכושר ואני משוחח עם אשתי על האפשרויות בעתיד. קודם כל אני רוצה לסיים את הלימודים בחודש מאי. אם לאחר מכן אשיג עבודה טובה, או אצליח להכנס לתחום התקשורת, ESPN או FOX. אבל אם אסיים ולא אצליח למצוא עבודה טובה, יש סיכוי משמעותי שאחזור לשחק. כרגע אני עובד על הפרויקטים שלי וזה ממלא אותי. אני רוצה לעשות שינוי ולעזור לצעירים האלה. לגבי חזרה למכבי? אף פעם אי אפשר לדעת".
מה דעתך על המחליף שלך במכבי, ניק קיינר מדלי? הוא עדיין מתקשה
"זה לוקח זמן. תמיד כשאתה חדש בקבוצה יש תקופת הסתגלות. למזלו ולמזלה של מכבי יש בית נוח בתחילת היורוליג וזה יאפשר לו להכנס לעניינים לאט לאט, בנינוחות ובלי הרבה לחץ. מכבי ודייויד בלאט יודעים לעזור, יודעים להראות לשחקן שזו קבוצה וזה לא שחקן אחד, וכך הם עוזרים לשחקנים שלוקח להם זמן, מראים להם שהם חלק מהקבוצה. אני בטוח שככל שהזמן יעבור הוא יתרגל למערכת, לעיר, ללחץ, ואני מאחל לו המון הצלחה".
לסיום מתייחס בלו לפרשת יוגב אוחיון: "זה מקרה די מצער אבל צריך להבין שכדורסל הוא עסק קשה. אסור לקחת את העניינים באופן אישי, צריך להבין שזה עסק ענק עם הרבה כסף, חוזים, סוכנים, משאים ומתנים ולא רק מה שקורה על המגרש משפיע. אני שמח שהוא חזר למכבי כי אני חושב שזה המקום בשבילו ושיש לו את הפוטנציאל להוביל את המועדון לפלייאוף של היורוליג ואף מעבר לכך".
בלו הופתע מאוד לשמוע שאוחיון זכה לשריקות בוז מהקהל בנוקיה: "זה עסק, ואני מקווה שיוגב למד דבר אחד מכל מה שקרה וזה שעליו לקחת תמיד אחריות על העתיד שלו ולא להשאיר אותו בידיהם של הסוכנים, הקבוצות וכל מי שמסביב. חשוב מאוד לשחקן להסתכל על האופציות שעומדות בפניו, להבין שאלה החיים שלו ורק שלו והוא צריך לקבל את ההחלטה מה טוב בשבילו ואני חושב שזה מה שהוא עשה. דבר נוסף שצריך להבין: חוזה הוא חוזה. אם חתמת ל-X שנים, אז אתה צריך לסיים את החוזה, לעמוד בהתחייבות ואז לעבור לשלב הבא. אני בטוח שיוגב ילמד מההתנסות הזאת, ויהפוך לאיש טוב יותר".
