טל בורשטיין, אחד השחקנים הטובים והמצליחים בתהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, חתם קריירה ספורטיבית לפני הזמן. הגארד בן ה-32, שסבל בשנים האחרונות מפציעות רבות והחמורה שבהן במפרק האגן, כינס מסיבת עיתונאים בה הודיע בדמעות על פרישה.
"לקחתי את הזמן כדי להירגע ולעכל את הרעיון ולבוא לפה בראש שקט", אמר טל בורשטיין בפתח דבריו. "לראות מסביב חברים שראיתי אותם כל כך הרבה שנים זה מאוד מרגש. באפריל במשחק נגד גליל עשיתי במהלך המחצית הראשונה תנועה לא טובה. הרגשתי כאב חד באיזור המפשעה ברגל שמאל, כאב שמנע ממני לחזור לשחק באותו משחק. לא ידעתי בדיוק מה קרה. הצוות הרפואי טיפל וכשהסבירו לי בדיוק מה קרה לא בדיוק הבנתי מה חומרת הפציעה. ניסיתי לעשות טיפולים ולחזור לשחק, הכאבים התגברו. ניסיתי כמה פעמים ללא הצלחה".
"בתקופה שלאחר מכן עשיתי כמה בדיקות והתייעצויות עם מומחים, שהסבירו לי שיש לי קרע במעטפת של מפרק הירך ושחיקה בסחוס של אותו מפרק ושפציעה כזו אפשר לתקן רק בעזרת ניתוח, שלא מבטיח כלום וסיכויי ההצלחה לא מספיק גבוהים יחסית לספורטאי עם הקילומטראז' שעשיתי", הוסיף בורשטיין. "בהמלצתם ועם ההבנה שאני יכול לעשות לעצמי נזק וההבנה שניתוח לא ישנה יותר מדי, נאלצתי לקבל את ההחלטה לפרוש. לקחתי את הזמן עכשיו, כחודש-חודש וחצי, כדי לעכל, להשלים ולהבין. זה לא פשוט. עברתי קריירה ארוכה ובעיניי מדהימה, הייתה לי חוויה יוצאת דופן. מגיל 15 בנבחרות ישראל ועד היום כשסיימתי את דרכי במכבי תל אביב. אלה חוויות לכל החיים".
"אני רוצה להודות לכל האוהדים שליוו אותי כל השנים", התחיל בורשטיין בשלב התודות. "הצעדות שלכם בפאריס, במוסקבה ובברצלונה - אלה חוויות שלא חלמתי שאוכל לחוות. אני חושב שמעל כולם חגיגות הזכיה בפארק הירקון היו משהו הזוי לגמרי. לכל הצוותים המקצועיים, אנשי המשק, כל המאמנים והשחקנים שלכולם בלי יוצא מן הכלל יש חלק בקריירה שלי והצלחה שלי. אני מסתכל פה וכל פרצוף מלוות אותו חוויות. כל קיץ היה לא קל, אבל לשחק עם חברים שאתה גדל איתם ולייצג את המדינה אין דבר יותר גדול מזה. אני מודה לבני הרצליה ששם הכל החל מבחינתי. תמיד ידעו לקבל אותי שם כבן בית. תודה לצוותים הרפואיים שליוו אותי, ואולי אפילו ליוו אותי יותר מדי".
כשהתפנה להודות לאדם שקיבל אותו למכבי ת"א, פרץ בורשטיין בדמעות: "תודה למוני (פנאן) שקיבל אותי בגיל 20 למכבי והוא כבר לאיתנו. הוא מאוד מאוד חסר לי... בגלל זה חיכיתי הרבה זמן, אבל כנראה שאי אפשר להתחמק מזה... אני מודה גם למועדון ולהנהלת מכבי ת"א. אני ממש מצטער אם אני שוכח מישהו, זו ההתרגשות".
כשנשאל על עתידו והאם בכוונתו להמשיך בכדורסל בכלל ומכבי ת"א בפרט, ענה: "האמת שאני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. כמובן שיש לי משיכה גדולה לכדורסל ולמועדון הזה, אבל ימים יגידו, כרגע אני לא יודע. אם ירצו אותי, אני אשמח. אם אני ארצה, אז אשמח. אבל אולי בכלל אלך לכיוונים אחרים. כרגע הכל מאוד טרי ועדיין צריך לעכל את זה. אף פעם לא חילקתי את הקריירה, לתקופות של לפני הפציעה ואחרי הפציעה. עברתי פציעה לא קלה שממנה הצלחתי לחזור אפילו באותה עונה במשחק הגמר. אני חי עם זה, זה חלק מהספורט".
היו"ר שמעון מזרחי הגיב: "ב-1969 שאלתי את שטרקמן ונוימרק המנוח והם אמרו שהם לא יודעים מה יעשו אחרי הכדורסל. דאגנו ששטרקמן יהיה סוכן ביטוח. לנוימרק פתחנו חנות לסוכני משרד. ברור שאם בורשטיין יבוא ויגיד שהוא רוצה להשתלב בכדורסל, ודאי שהוא יפנה אלינו ואנחנו נראה מה אפשר לעשות".
הוא המשיך בתודות למשפחתו: "תודה להורים שלי, שליוו אותי מגיל 6 לכל אימון, לככל משחק. בחו"ל, בנבחרות, במכבי. הם תמיד היו שם בשבילי ובעדי. להורים של אישתי, שהם כמו החברים הכי טובים שלי שאימצו אותי כבן. לילדים שלי, שהכניסו לי פרופורציות לחיים וגרמו לי להבין מה באמת חשוב, שזה בסך הכל כדורסל. עוד משחק, פחות משחק. ואחרונה חביבה, לדנה אשתי שמלווה אותי מגיל 17 ועברה איתי יחד, יום יום, את הכל בעצם. את הרגעים הכי מאושרים והכי כואבים. בלעדיה אני לא יודע עד כמה רחוק הייתי מגיע. יש לה את החלק הכי חשוב ומרכזי בחיים שלי. המון תודה לכולם".
"נעתקות המילים מהפה", הודה מזרחי. "מה צריך לומר על שחקן שכבר מנו את הישגיו והם רשומים בספר דברי הימים של המועדון ואצל טל עצמו. היה לי הכבוד ללוות את טל ב-11 השנים האחרונות. אני לא פגשתי אותו רק במשחקים,. אלא הייתי איתו גם באירועים, בשמחות וברגעים פחות טובים. הכרתי הרבה מאוד שחקנים בתקופתי במועדון, אבל עם כזו כמו של טל לא רואים כל יום. אחרי הפציעה הראשונה הוא נלחם לחזור לשחק ושום דבר לא מנע ממנו לעשות כלום, אפילו לא לנסוע למפעל בארה"ב כדי להיות יכול לשחק במדי המועדון. זה היה אך טבעי שברגע שדרק פרש טל הפך לקפטן הקבוצה, כמו שהוא היה קפטן הנבחרת הלאומית. רצונו של אדם כבודו. אם טל החליט זאת,. אז אנחנו מכבדים זאת. לפרוש בגיל 32, כשיש לפניו עוד כמה שנים, זו החלטה מאוד קשה. אנחנו מקבלים את ההחלטה הזו בכבוד ובגאון ומאחלים לך בהצלחה".
"אני בגאווה הייתי מקבל את התואר 'נאשם מספר 1' על העסקת טל במכבי", אמר דייויד פדרמן, מבעלי מכבי ת"א. "ב-6 השנים האחרונים ניהלתי משאים ומתנים עם טל, חלקם לא כל כך קלים. קבוצת כדורסל חיה 24 שעות ביממה אחד עם השני. והגדולה המועדון הזה היא האנשים שעומדים מאחורה, אבל הגאווה והרצון להיות עם החבר'ה האלה זה מעצם זה שהם ישראלים וגדלים ביחד, למרות היו לנו כאן זרים מדהימים. זו הרגשה נהדרת ללכת לכל אורך הגדר ולחשוב שאנחנו מקשה אחת. כואב שטל מסיים את הדרך כך. היו לנו הרבה שיחות והדבר הראשון שנאמר לו: 'ההחלטה היא שלך ורק שלך. אנחנו נעשה מה שתרצה ומכבדים את רצונך'. אני חושב שבקטע הזה נשאר לנו רק להגיד לך ולהורים תודה רבה על הכל".
גם מאמן מכבי ת"א דייויד בלאט ישב בפאנל, והוסיף את הזווית שלו: "ביחד בנינו חלק גדול בקריירה שלה וגם בקריירה שלי. היה עונג וכבוד ענק לעבוד איתך, לאמן אותך, להדריך אותך וגם ללמוד ממך. טל, כידוע, הוא שחקן מאוד מיוחד, אבל הוא גם שחקן מהנדירים ביותר שהיו בישראל, שיכול היה לתרום וללמד ולתת כל כך הרבה לכל מי שסביבו בגלל היכולות הרב גוניות שלו. אני אספר סיפור אחד. ב-2000/1, כשטל הגיע רק בגיל 20 ואני ופיני חשבנו איך נעזור ונשתמש לו. הגיע שלב שחשבנו: הוא יכול לזרוק, לכדרר, לשמור, להבין את המשחק, הוא ווינר, יש לו רצון, יש אמביציה. אז מצאנו את עצמנו שואלים: 'למה שהוא לא יהיה שחקן משמעותי?'. ואז הייתה ההחלטה לשים את טל בחמישיה, והעונה שלנו השתנתה לחלוטין. לא בגלל שהוא היה המצטיין בהכל, אבל הוא היה טוב בכל והייתה לו את התכונה שהוא יכול לעשות את האחרים מסביבו טובים הרבה יותר. זו ההגדרה של טל כשחקן בתוך המערכת: הוא ווינר, שעזר תמיד לקבוצה להיות טובה יותר. אין לי ספק שגם בהמשך החיים טל ימשיך להיות הצלחה גדולה".
הקריירה של בורשטיין
בורשטיין הוא אחד השחקנים הישראלים המעוטרים ביותר ומחזיק ברזומה שלושה גביעי אירופה, 9 אליפויות ו-6 גביעי מדינה. למכבי ת"א הוא הגיע מבני השרון כשנחשב אז להבטחה הגדולה של הכדורסל הישראלי. את המדים הצהובים הוא לבש לראשונה ב-2000/01 והצליח לתפוס מקום בחמישיה בעונה בה הקבוצה זכתה בגביע אירופה.
אחרי שהיה חלק מהשושלת הגדולה של מכבי ת"א, לצד אנתוני פארקר, ווייצ'יץ' ושאראס וזכה בכל תואר אפשרי, בורשטיין החליט גם לנסות את כוחו בחו"ל אבל רק ב-2009 הוא עזב את הצהובים לטובת פואנלברדה הספרדית. שנה לאחר מכן הוא חזר לנוקיה ולאחר פרישתו של דריק שארפ מונה לקפטן.
בורשטיין, שנבחר ע"י הנהלת היורוליג ב-2008 כאחד מ-13 הסמלים הגדולים של מכבי ת"א בכל הזמנים, היה אחד הברגים המרכזיים של נבחרת ישראל בשנות האלפיים, אבל דווקא את ההישג הגדול שלו במדים הלאומיים הוא רשם בנבחרת העתודה שסיימה במקום השני באליפות אירופה אחרי הפסד בשניה האחרונה לסלובניה.
בורשטיין רשם בעונה החולפת 17 הופעות ביורוליג וסיים עם 3.4 נקודות ו-1.4 ריבאונדים בממוצע למשחק. ההופעה המרשימה ביותר שלו העונה הייתה גם במשחק החשוב ביותר, במשחק החמישי מול פאו. קפטן מכבי קלע 10 נקודות (2 מ-3 לשלוש) ומסר 3 אסיסטים.
עד העונה הנוכחית רשם בורשטיין 161 הופעות ביורוליג החל מעונת 2001/2002 והחזיק בממוצעים של 6.7 נקודות, 2.7 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים למשחק. באותה עונה שבה זכה עם מכבי בסופרוליג הוא רשם 7.8 נקודות למשחק. שתי העונות הטובות ביותר שלו בקריירה היו בין 2003/04 ל-2004/05, בהן זכה פעמיים עם צהובים ביורוליג ורשם 10.7 ו-11.1 נקודות בממוצע למשחק בהתאמה.
אוהדי מכבי תל אביב העבירו לבורשטיין מכתב הוקרה על תרומתו למועדון: "במשך 10 שנים שיחקת במדים הצהובים והיית סמל להתמדה ולעבודה. במעמד העצוב והמרגש הזה אנחנו רוצים לומר לך מילה פשוטה וברורה - תודה. היית שותף להישגים הגדולים בהיסטוריה של המועדון בהם שלוש זכיות גדולות באליפות אירופה. נלחמת כשווה בין שווים על דקות משחק עם כמה מגדולי הכדורסלנים שדרכו כאן בהיסטוריה. לעיתיים קרובות אור הזרקורים הופנה לזרים הנוצצים והיום אנחנו יכולים לומר בפה מלא - הגיע לך יותר. טל, אתה תחסר לנו על המגרש. הרגעים הגדולים שלך על הפרקט היו רגעי האושר והשמחה שלנו ביציע".
