בעוד אצים רצים להם על הפרקט, מי יותר ומי פחות, חמישה שחקנים באדום וחמישה נוספים בצהוב, דווקא התמונות של האנשים מעבר לקווי המגרש הטיבו לתאר את סיפור משחק הניצחון של מכבי תל אביב אמש בארנה בירושלים. ליתר דיוק, הטיבו אותן תמונות להמחיש את הפער שנפער לו מחדש בין אלופת הנצח לבין נציגת בירת הנצח.
מול הספסל הצהוב ישב לו מנהלה המקצועי של מכבי תל אביב, אחד ושמו ניקולה וויצי'ץ', כמעט ללא ניע וזיע. לא זו בלבד שמראות האימה מהשנים הקודמות, לרבות העברת המסרים למאמנים במהלך המשחק באמצעות שליחים, פסקו וחלפו להם, אלא שפניו החתומות של האיש-שרק-האל-הרחום-והחנון-יודע-כיצד-הצליח-לשמור-על-תפקידו משדרות לפתע את הפאסון הנדרש מהג'וב. מימינו ומאחורי הסל יושבים להם הבוסים הצהובים. אוקיי, אז לא ניתן לטעון ולו לרגע ששלווה סטואית השתלטה על הבעות הפנים של הפדרמנים, אבל הם לפחות ישובים. והם ישובים הרחק מהספסל ומצוות האימון. וזה המון.
ומהספסל עצמו מנהלים עבור הצהובים את העניינים, תאמינו או לא, אנשי מקצוע. מאמן מנוסה, כריזמטי וסמכותי? יש. עוזר מאמן שהוא מאמן בעצמו, בעל רזומה וידע? יש. עוזר מאמן שני שהוא שחקן עבר גדול במועדון? יש. ואפילו סקאוט עם עבר ניו זילנדי, שהפעם, במקום למצוא עצמו כעוזר המאמן הבכיר (השם ירחם) כבעונה שעברה, נמצא כעת על תקן זה שעוזר לעוזרים.
כך אצל הסמי פינליסטית מהעונה שעברה. בצד השני, אצל זו שזכתה באליפות המקומית אשתקד, המצב, אה, מעט שונה. ממול הספסל מקפץ לו כנשוך נחש אייל חומסקי, אחד הבעלים, תוך שהוא נע ונד בין גליצ'ים לאורך קו האורך ולבין זינוקים והשתטחויות ששמורות לקו הרוחב של המגרש. לצידו עומד מנכ"ל הקבוצה גיא הראל, שמשפת גופו ניתן ללמוד על הרבה דברים, אך ודאי שלא על רוגע. ולא שהדברים הללו היו שונים בשנים הקודמות, אלא שמה שנראה היה בעבר כחינני, מרגיש כעת מופרך ולא רציני – במיוחד לאור המהפך בצד השני, שתואר בפסקאות הקודמות.
ועל הספסל? הסירו דאגה מלבכם. את העניינים מנהל ביד רמה מאמן שמעולם לא אימן בוגרים. וכעזר כנגדו ובעמדת האסיסטנט הבכיר מתייצב לו איש נחמד בשם גרשון שרולוביץ'. שלמען האמת, לא היה לי שמץ של מושג מיהו, מהו ובן כמה הוא עד שהגיע לידי התחקיר אשר הוכן עבור אנשי ערוץ הספורט. אה, ולשאלתכם – האיש בן 25. לפי התחקיר. כן כן, אוהדי הפועל ירושלים. אתם בידיים טובות.
כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה להבהיר שלפני כל יתרון איכותי של מכבי תל אביב על הפרקט עצמו, נדמה שהמיסמאץ' הגדול ביותר, נכון לדצמבר 2017 (ואולי רק לדצמבר 2017) מצוי דווקא בדמויות שמחוץ לקווים. אבל מאחר שהם לא אלו שקולעים נקודות, בואו נדבר על אלו שכן. ובמחצית הראשונה היו אלה חלק מהשחקנים המקומיים של הקבוצה המקומית.
עם פתיחת המשחק, מצאה עצמה הפועל ירושלים כשהיא ביתרון פיזי על פני יריבתה בלא מעט עמדות על המגרש. ג'רום דייסון קיבל כדורים עם הגב לסל, כשדיברתולומיאו השומר שלו, כבר במהלכים הראשונים של המשחק.
הנה, כאן, פרפרוגלו מתקיף את הסל כשמייקל רול על גבו. איתי שגב עוזב את האוול כדי לעזור. בולדן טועה הגנתית ולא אוסף את המתאזרח הגבוה של ירושלים בדרכו לקבל את המסירה מהיווני.
via GIPHY
ספאחיה זיהה את הבעיה הפיזית וביצע מעט שינויים. ואולי יש לומר שספאחיה הבין שהוא פשוט נותן פור ליריבה שלו, כשהוא עולה עם החמישיה הלא נכונה, וביצע שינויים. נוריס קול במקום פייר ג'קסון = שדרוג פיזי. יובל זוסמן על דיברתולומיאו = שדרוג פיזי. כנ"ל דשון תומאס כמחליפו של מייקל רול. ואלכס טיוס במקום איתי שגב = הבדל של יום ולילה. שגב, לאחר כל המחמאות שזכה בשבועות קודמים, היה אחת הבעיות המשמעותיות של מכבי וספאחיה בחלק הראשון של המשחק. גם התקפית (צעדים, החטאות ושאר ירקות) ואף הגנתית.
פתיחת הרבע השני הביאה עמה שינוי תפקודי דווקא בצד של מודי מאוד, שהלך נמוך אל הרכב שלושת הגארדים (לוקאס, דייסון והלפרין) – אל מול ליינאפ של קול וג'קסון ביחד. מההרכב הזה הגיעה ירושלים לזריקות קלות של אליהו (10 נקודות במחצית הראשונה), כולל במהלך המזוהה ביותר של הוטרן הישראלי.
כאן, מגיע לו אליהו בתנועה לפיק אנד רול צידי עם לוקאס. למעשה, אליהו רק מראה חסימה ומיד מחליק לכיוון האזור המת של ההגנה, בדרך לגויאבה ושתי נקודות קלות.
via GIPHY
למרות ההצטיינות של אליהו, האנשים המרכזיים של ירושלים בעשרים הדקות הראשונות היו הלפרין והאוול. בדיוק כמו במשחק הליגה האחרון מול הרצליה, שייט לו הלפרין במהלכי פיק אנד רול, פעם אחר פעם, בדרך לנקודות קלות. בד"כ של האוול.
למשל כאן. הלפרין הולך לפיק אנד רול עם האוול כשמשעור שומר עליו. הפתרון ההגנתי של ג'ייק כהן מבוצע רך ורחוק מדי. בולדן מחפש לחסום ולא נכנס לנתיב התנועה של האוול. גם לא דיברתולומיאו.
via GIPHY
אז הלפרין סיים את המחצית הראשונה עם 6 אסיסטים והאוול עם 20 נקודות. את המשחק כולו סיים הלפרין עם 6 אסיסטים, והאוול עם 20 נקודות.
שינוי המגמה ההגנתי של מכבי תל אביב במחצית השניה החל בבחירת ההרכב הצהוב. קול ומשעור בפנים. ג'קסון (למרות מחצית ראשונה טובה התקפית) ודיברתולומיאו לא. ולמרות שהדבר הוביל לג'עג'וע בצד שאליו אמורים לקלוע, תם ונשלם לו השטף ההתקפי של האדומים. הרבה בגלל בחירת ההרכב (נטול בר טימור) ובחירת התרגילים בצד השני של מודי מאור. מכבי הצליחה לייצר גודל מול מובילי הכדור ומקבלי ההחלטות של ירושלים ולא לאפשר יתרון מספרי במשחק העומד לקבוצה המקומית. ברגע שכך קרה וגם כאשר זרק ספאחיה למגרש הרכבים אחרים בהמשך הרבע, לא נותר מהפיק אנד רול הקטלני של הלפרין את האוול (או אליהו) דבר וחצי דבר.
הנה דוגמא מהרבע השלישי. דשון תומאס שומר על הלפרין עם הכדור. שימו לב בבקשה לתנועה ההגנתית ולאגרסיביות של תומאס את שגב מול הלפרין ואופציות המסירה שלו פנימה. כאשר לוקאס ודייסון נותרים בצדדים עם השומרים שלהם, כל שנותר לבולדן הוא להגיב בזמן לחדירה של אליהו ולהעיף את הכדור לדאון טאון אבו גוש.
via GIPHY
אל מול האגרסיביות, האתלטיות והמחויבות של מכבי התייצב לו שחקן דוגמת אוסטין דיי, ששותף לכ-12 דקות במחצית שהכריעה את המשחק. דיי ג'וניור הוא דוגמא טובה להבדל אחד, עקרוני ומשמעותי בגישה ההפוכה של היריבות הגדולות.
אתם יודעים מה? למה להכביר כאשר אפשר להדגים? הנה לכם מקרה מייצג מתחילת הרבע השלישי, כאשר המשחק צמוד צמוד. אני מבקש שתשימו לב היטב לאוסטין דיי לאורך כל המהלך, החל מהרגע שבו הוא מחטיא את הזריקה הקלה מול בולדן. לו הייתה לדיי טיפת מחויבות, היה מנסה ליצור קשר עין + היה מואיל להזיז מי מאבריו הרלוונטיים כדי לחטוף את המסירה בין בולדן לנוריס קול. או לפחות לנסות לעכב את המסירה. אחר כך, כשכבר הגיע לצד שבו אמורים לשמור, כל שנתבקש היה לסגור את אלכס טיוס לריבאונד במקום לבלף. אבל לבלף, חברים יקרים, זה הרבה פחות מעייף.
via GIPHY
ומהצד השני יש את ג'ונה בולדן. בהמשך ישיר לתצוגה הרב גונית מול ז'לגיריס קובנה בחמישי האחרון, המשיך העלם הצעיר לתרום בקטגוריות מרובות, אשר כמעט כולן מעידות על גרף השיפור וההתקדמות שלו העונה. מבלי שיורגש, סיים לו האוסטרלי את המשחק עם מדד היעילות הטוב בקבוצה, כולל 12 ריבאונדים ו-2 חסימות. בולדן עדיין טועה לא מעט, אבל מחפה בניידות ותשוקה. התקפית, תרם לו הפאוור פורווארד הפותח של מכבי להבדלים המשמעותיים גם באחוזי הקליעה בזריקות בתוך הצבע. הצהובים סיימו את המשחק עם 21/30 בצבע, שזה יוצא 70% הצלחה. האדומים? רק עם 13/27 באותו המרחק, שזה שווה ל 48%.
למרות פערי האיכות המשמעותיים ביניהם, אוסטין דיי קלע אמש נקודה יותר מעמיתו בולדן. הזרים של מכבי ככלל, מצד שני, קלעו אתמול 57 נקודות. אלו של ירושלים 25. ככה זה כששני הגארדים הזרים המובילים שלך, על הנייר, מייצרים 5 נקודות. אז ברור כשמש שקיילין לוקאס הוא שחקן בעל איכויות שכרגע נראה אבוד לחלוטין. ומה לגבי ג'רום דייסון? הסקורר המוביל של ירושלים סיים משחק מזעזע עם 1/14 מהשדה ומדד יעילות של מינוס 7. סביר אמנם להניח שלו היה קינזי מתלבש (על פי אנשי ירושלים, הוא נשמר למשחק החשוב יותר שיהיה ברביעי ביורוקאפ), היה מצטמצם לו הפער לטובתה של מכבי. לא בטוח שבהרבה.
ומנגד, פייר ג'קסון, על 18 הנקודות ו-10 האסיסטים שלו.
כאן נתקע תומאס עם הכדור אבל ג'קסון מתייצב לעזרה. הוא חותך את פרפרוגלו ואת הכאילו עזרה של אליהו, בדרך להגבהה קלה לבולדן, שמצליח איכשהו לקלוע למרות המאמצים המדומים של הלפרין, אומיץ' וגם פרפרוגלו. תגידו, זה רק נדמה לי או שליאור אליהו סימן AND ONE כאחרון האוהדים הצהובים לאחר הסל והעבירה?
via GIPHY
וכאן מפרק ג'קסון לפרפרוגלו את חיבורי הקרסוליים, ובדרך לעוד שתי נקודות מתעלל גם בלוקאס והאוול.
via GIPHY
שתי נקודות לסיכום:
1. מכבי תל אביב הפנימה הקיץ שהישראלים מבחינתה הם בעיקר חלקי חילוף. שאת הכסף והז'יטונים ההתקפיים צריכים לשים על שחקנים טובים, וכאלה לרוב לא נושאים ת.ז. כחולה. מטרתם המרכזית של זוסמן, משעור, שגב, דיברתולומיאו וכו' היא לקפוץ, לרוץ ולחבוט. את העבודה ההתקפית האמיתית יעשו הגויים. כי הם טובים בכדורסל.
2. תובנה נוספת וחשובה של מקבלי ההחלטות בצהוב היא שמאמן זה דבר די חשוב בכדורסל.
