הפועל ירושלים לא מפטרת מאמנים באמצע העונה. האמת המוחלטת הזאת ליוותה את המועדון מאז רכש אותה אורי אלון, כמעין עיקרון ברזל שמבדל את האדומים משאר קבוצות הספורט הישראלי. עד השבוע שעבר נראה היה שהאמת הזאת עומדת גם העונה במבחן, ויעיד על כך אחד קרטיס ג'רלס, שניסה לערער עליה ומצא את עצמו בחוץ. ואז הגיעה גלאטסראיי והשפילה את הקבוצה של אורי אלון בבית, ומבחינתו זו הייתה השפלה אחת יותר מדי.
הקדנציה הקצרה של פוטיס קציקאריס בבירה התאפיינה במשברים שרדפו האחד את השני ויצרו כדור שלג שלא נעצר. היווני עצמו דיבר כבר בקיץ על תקופת קדם העונה הבעייתית, בה הוא קיבל את שחקני נבחרת ישראל באיחור, ולפני שהספיק להיכנס לקצב אימונים הקבוצה כבר יצאה למסע משחקים בספרד.
גם מבחינת היחסים בין קציקאריס לבין השחקנים היה ניכר מן הפתיחה שמשהו חורק. כבר במשחקי גביע ווינר, שחקנים החלו להביע תסכול באופן קולני והפגנתי וניסיונותיו של היווני להשליט סדר בחדר ההלבשה עלו בתוהו. שחרורו של ג'רלס אמנם הרגיע את התופעה על פני השטח, אך מתחת המשיכו השחקנים להתלונן בינם לבין עצמם לגבי תפקודו של המאמן.
מבחינת ההנהלה עצמה, הנורות האדומות החלו להידלק בהפסד הבית לבודוצ'נוסט. אם את הפסד החוץ בליטא, איתו פתחה ירושלים את הקמפיין האירופי שלה, ניתן היה לרשום כמעידה, ההפסד למונטנגרים כבר היה תחילתה של מגמה. לאחר הפסד הליגה הביתי למכבי אשדוד, היה ברור שהמשחק מול רג'יו אמיליה עשוי לקבוע את גורלו של קציקאריס והניצחון באיטליה אכן דחה את הקץ מבחינתו. אך כאמור, אז הגיעה גלאטסראיי. ועוד הפסד. ואז הגיעו שריקות הבוז. ואז אורי אלון נכנס לחדר ההלבשה של הפועל ירושלים בידיעה שזו הפעם האחרונה שהוא רואה שם את פוטיס קציקאריס.
ובכל זאת, לא היה חסר הרבה כדי שלמרות הסיטאוציה הנוראית אליה נקלעה האלופה, קציקאריס היה נשאר בתפקידו כנגד כל הסיכויים. על פי גורמים המקורבים למועדון, גיא הראל ואייל חומסקי סינגרו על היווני גם לאחר ההפסד לטורקים. לדעתם לא היה הוגן לשפוט את המאמן שבועיים לאחר שחרור שחקן משמעותי כמו ג'רלס, ולפני שמחליפו קיילין לוקאס הספיק להיכנס לעניינים. בנוסף, עוד לפני החלטתו של אלון להחליף את קציקאריס, התקבלה בירושלים החלטה עקרונית לחפש באופן פעיל שחקן נוסף לעמדות הפנים, אולי כמחליף לאלן אומיץ'. החיפושים הללו לא הסתיימו, ונראה שמי שיקצור את הפירות יהיה דווקא מודי מאור.
מאור, מצידו, בכלל לא ידע שהוא כזה. בכל מקום בו עבד קצר שבחים על מוח הכדורסל שלו, כמו גם על יחסי האנוש. האיש רק בן 32, אבל הספיק לעבוד גם עם צביקה שרף במכבי אשדוד ועם ליאור ליובין בהפועל חולון. בנוסף, שימש גם כסקאוט של נבחרת ישראל, וגם שם זכה להערכה רבה. בהפועל ירושלים מספרים שגם שם הצליח מאור ליצור קשר מיוחד עם השחקנים. רק בקיץ האחרון חתם מאור על חוזה ארוך-טווח במועדון, אבל ספק אם אפילו הוא חשב שיקודם לעמדת המאמן הראשי כל כך מוקדם ובנסיבות כאלה.
מאור הוא מינוי פרסונלי של אורי אלון. נדמה שעל רקע הפיטורים של קציקאריס, ביקש הבעלים לעשות מהלך שעדיין יציג את אותו ייחוד שהוא מנסה לנכס למועדון. מעבר ליכולותיו המקצועיות והאנושיות של מאור, כמו גם להערכה שאלון רוחש אליו, מדובר במינוי שהוא "מחוץ לקופסא", אותה חשיבה שאלון אוהב להתהדר בה. גם הניסוח בהודעה לתקשורת על מינויו של מאור לא היה מקרי. המילים "כמאמנה הראשי" באות לשדר יציבות בתוך תקופה של כאוס עבור ירושלים. ולא פחות מכוונות היו אותן שלוש מילים שנעדרו מההודעה – "עד סוף העונה".
למרות החשיבה שמאחורי הבחירה במאור, עד עכשיו לא ניתן למצוא גורם אחד בהפועל ירושלים שיתחייב שלא ימונה מאמן אחר עד סוף העונה. ההנחה היא שמאור יקבל סוג של תקופת ניסיון, ותעיד על כך העובדה שמי שנחשב למועמד המוביל לרשת את קציקאריס, עודד קטש, עדיין לא קיבל פנייה מהמועדון. כך שיש כאן סוג של שיטת "מצליח" – אם מאור ירגיע את העניינים וייצב את הספינה, בהחלט ייתכן שהוא יקבל את המנדט. אם התקופה הרעה תימשך, נראה שלא יהיה מנוס מהחתמת מאמן שלישי בירושלים העונה.
אז מה הלאה עבור הפועל ירושלים? ביום שבת הקרוב תארח האלופה את עירוני נס ציונה, במשחק שאולי יהווה רמז לגבי המשך הדרך. ניצחון, אווירה טובה ותמיכה של הקהל יוכלו ליצור נסיבות שבהן יוכל מאור להמשיך במלאכתו ולנסות להוציא את הקבוצה במשבר. אך לא פחות קריטי יהיה משחק הבית מול ליטקבליס ביום רביעי הקרוב. תצוגה דומה לזו שנראתה מול גלאטסראיי עשויה לאותת להנהלה שלמרות כישרונו, מאור עדיין לא מוכן למינוי בפרופיל כזה. מצד שני, ניצחון יהיה צעד גדול מבחינתו בדרך לאריכות ימים כמאמן האלופה. בהתחשב בעובדה שגם שחקן הרכש הגבוה צפוי להגיע בזמן הקרוב, למאור בהחלט יש סיכוי לא רע בכלל ליהנות מההפקר.
