אחרי שנים של דשדוש באירופה, בתחילת שנות ה-2000 מכבי תל אביב שוב מיצבה את עצמה כאחד המועדונים המובילים ביבשת עם זכייה בשלוש אליפויות אירופה בין 2001 ל-2005. בין הזכייה הראשונה לשתיים הרצופות ב-04/05 הקבוצה השתנתה כמעט כליל, עם נקודת דימיון אחת חשובה: אנתוני פארקר. האמריקאי, שבתחילת דרכו ספג לא מעט ביקורות, הפך לאחד הזרים הטובים ביותר שדרכו בהיכל נוקיה ומודל לפורוורד המושלם, שיודע לנהל את המשחק, לחדור, לצלוף מחוץ לקשת וגם להנהיג כשצריך.
ביום שלישי הוא יקבל את הכבוד המגיע לו ולפני המשחק מול דרושפאקה של דייויד בלאט הוא ייכנס להיכל התהילה של הצהוב. גופייתו של פארקר תעלה אל תקרת ההיכל לפני באירוע, שגם מנכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומיאו יכבד בנוכחותו. ברזומה של פארקר שתי זכיות בתואר ה-MVP של היורוליג, זכייה בשחקן המצטיין של הפיינל פור ב-2004 והיבחרות לקבוצת העשור של היורוליג בין 2000 ל-2010, שם נמצאים גם ניקולה וויצ'יץ', ושני אקסים נוספים של מכבי: שאראס ותיאו פאפאלוקאס. אחרי שעזב את מכבי הוא שיחק עוד 6 שנים ב-NBA בטורונטו ובקליבלנד והיום משמש כסקאוט באורלנדו מג'יק.
בראיון לערוץ הספורט לקראת כניסתו להיכל המכבים מספר פארקר: "זה כבוד גדול מאוד. כשהגעתי לראשונה למכבי, לתל אביב, ראיתי משחקי עבר גדולים ושחקני עבר גדולים, כך שלהיכלל ברשימה הזו זה גדול. אתה תמיד רוצה שיעריכו אותך על מה שאתה עושה, כמובן שזה תלוי גם בהצלחת הקבוצה והייתה לי את ההזדמנות לשחק עם הרבה שחקנים גדולים".
ספר על חייך כיום
"אני חי בטמפה, פלורידה. כשפרשתי מקליבלנד הצטרפתי לאורלנדו מג'יק כסקאוט וזה מה שאני עושה ב-5 השנים האחרונות ואני מאוד נהנה מזה. אני טס הלוך-חזור לאורלנדו, אני נוסע לראות שחקנים במשחקים בינלאומיים, בקולג'ים וכמובן במשחקי NBA".
אתה עוקב אחרי מכבי?
"אני קצת עוקב, לא כמו שהיה בעבר, מייד אחרי שעזבתי את ישראל. בשנים האחרונות הם באו לשחק בניו יורק, שיקאגו וקליבלנד אז באתי וראיתי, עקבתי ונפגשתי עם האנשים כמובן".
בשנה האחרונה הלך לעולמו חברך למכבי ולקבוצת העשור ביורוליג נייט האפמן. מה זכור לך בעיקר ממנו?
"כשחקן, כשהגעתי לקבוצה, הוא בדיוק עשה עונה מדהימה, הראשונה שלו במכבי. הוא היה השחקן הכי טוב באירופה, הוא היה ורסטילי, אתלטי והיו לו עונות דומיננטיות מאוד. כבן אדם היינו ביחד 10 חודשים בשנה והאישיות שלו הייתה תמיד שכיף להיות לידו. מצחיק, ילד מגודל כזה וזה היה כיף להיות לידו מחוץ למגרש".
מה דעתך על מכבי ת"א החדשה?
"אני נרגש לקראת השנה הזו. יש להם סגל חזק ועכשיו מה שהם צריכים זה להתחבר ולגדול כקבוצה ככל שהעונה נמשכת ולהציג את הכדורסל הכי טוב באביב".
מהם שלושת הרגעים הכי גדולים שלך במכבי?
"אני חושב שמספר 1 היה לזכות באליפות בתל אביב ב-2004, אח"כ זה דרק שארפ זורק מול ז'לגיריס, שבזכות זה הגענו בכלל לפיינל פור. בלי זה הכל היה שונה. הרגע השלישי האליפות השנייה ברציפות במוסקבה לאחר מכן. זה היה משהו שלא נעשה הרבה זמן וזה היה מאוד מיוחד".
למה אתה הכי מתגעגע?
"ללא ספק האנשים. אני אוהב את ישראל, האוכל, מזג האוויר, אבל אני חושב שהתרבות, האנשים, היחסים שהיו לי ב-5 השנים שהייתי בתל אביב הם הכי מיוחדים ולכן אני נרגש. לראות את כל האנשים שלא ראיתי הרבה זמן".
דמיין את עצמך מחזיק את המיקרופון על הפרקט ביד אליהו ופונה לקהל ביום שלישי. מה תגיד לאוהדים?
"הייתי בהרבה קבוצות, ותמיד הקבוצות האלה אומרות שהאוהדים שלהן הם הכי טובים בעולם, אבל הפעם זה באמת נכון. אלה האוהדים הכי טובים שיש באמת. הייתי אומר תודה, על היחסים שיש לי עם האוהדים, על המילים החמות בכל השנים, ואני חושב שזהו".
בתור אחד שזכה בכ"כ הרבה תארים אישיים וקבוצתיים, מה המרכיבים לקבוצה אלופה?
"זה כל כך הרבה דברים. 1. אמון. הרבה פעמים לוקח זמן לבנות אותו. זו בעצם מילה נרדפת לכימיה. 2. קשיחות מנטלית ופיזית. 3. בטחון עצמי בעצמך ובחברים שלך. בטחון כקבוצה. כל פעם שעלינו האמנו שאנחנו מנצחים וזה דבר ענק. הרבה פעמים זה ההבדל בין לנצח ולהפסיד משחקים".
לסיום התייחס פארקר לצוות המאמנים בתקופתו במכבי: "הדבר הטוב בין פיני לדייויד היה שהם השלימו אחד את השני. כל אחד היה טוב בדברים שלו ולמדתי המון מכל אחד מהם. אני מצפה לפגוש אותם".
