לפני כמה שנים יצאה שרי אריסון בקמפיין "השינוי מתחיל מבפנים". הרבה שינויים זה לא עשה אז, אבל תרשו לי לאמץ את רוח הדברים כדי להגיד שהכדורסל מתחיל מבפנים. בשנים האחרונות האופנה בליגה הישראלית הייתה ללכת לחמישיות קטנות, ל"סמול בול". מי שעוקב אחרי הליגה ראה לאורך השנים את המגמה הזו הולכת ומתחזקת, גם בגלל שיותר קל למצוא שחקנים וגם כי זה נותן אפשרות להפתיע את מכבי ת"א מדי פעם.
"אופנת הסמול" הלכה והתפשטה בכל עולם הכדורסל והגיעה אפילו עד ל-NBA, כולל אלופת 2012 ו-2013, מיאמי היט, (שהגיעה לארבע סדרות גמר רצופות). ההבדל הוא: כשלברון ג'יימס משחק בעמדה מס' 4 זה נראה קצת יותר רציני מאשר כשמתן נאור או דן גרונפלד מחפשים את עצמם מתחת לסלים.
יחד עם זאת, בעונה הקרובה ישחקו בליגה שלנו לא מעט שחקנים גבוהים טובים ואיכותיים. למי שמודאג, הגארדים ימשיכו לנהל את העניינים. שהשחקנים יוכלו לרוץ למתפרצות (וגם שלא) הם ירוצו ולא מעט "גאנרים" ימשיכו להעיף שלשות מבלי לתת חשבון. אבל עדיין יהיו דקות שקבוצות ירצו להשיג נקודות גם במשחק עומד ובשביל נקודות בצבע צריך גם סנטר איכותי. נמשיך לראות מיליון ואחת סוגי פיק-אנד-רול (ומאיר טפירו אחד), אבל גם יש סיכוי שנקבל כדורסל איכותי שיבוא לידי ביטוי בהכנסת כדור לגבוהים ויצירת מצבים מהאזורים שקרובים יותר לטבעת, או כפי שניסחו זאת הגששים "פוט דה בול אין דה סל, או.קיי?"
ועכשיו נגיש לכם את רשמית הסנטרים האיכותיים ביותר בליגה (לצערנו לא כולל נציגיו של החוק הרוסי). כל אחד מוזמן לעשות את הדירוג שלו.
1. סופוקליס שחורציאניטיס - בן 29, 2.06 מ'
במשפט אחד: הסנטר הטוב באירופה (פר 20 דקות משחק)
בעונה שעברה (ליגה): 7.4 נק' ו- 3.0 ריב' ב-13.8 דקות
סופו הוכיח בעונה שעברה שאם נותנים לו את הכדור במקום הנכון הוא כבר ידאג לעשות מזה סל. עד הנקודה בה טייריס רייס הפך להיות השחקן הדומיננטי של מכבי הסנטר היה שובר השוויון היחידי. בעונה שעברה ראינו את סופו מוסיף את אלמנט המסירה החוצה (ותודה לניקולה וויצ'יץ') והופך ליעל עוד יותר. כמו שהיתרונות נראו לעין, כך גם החסרונות כבר ידועים לכולם: מספר דקות מוגבל, בעיה בהגנת הפיק-אנד-רול (בעיקר בליגה), ריבאונד בינוני וסוגיית המשקל, שכיכבה בקיץ האחרון. בשורה התחתונה, ביג סופו הוא הסנטר האיכותי ביותר בליגה שלנו.
2. יינסי גייטס - בן 25, 2.06 מ'
במשפט אחד: הסנטר הדומיננטי הראשון של עודד קטש
בעונה שעברה (באילת): 12.1 נק' ו-6.0 ריב' ב-27.7 דקות
יינסי גייטס היה בעונה שעברה בורג מרכזי בהצלחה של הפועל אילת, שם החליף באילת את איליי הולמן והחיבור עם מאמנו המשיך לעונה נוספת, הפעם בהפועל ת"א. גייטס יחגוג 25 ביום רביעי, מה שמרמז שיש לו עוד לאן להתקדם וקטש כבר אמר לפני תחילת העונה שהפוטנציאל של הסנטר שלו בלתי מוגבל. ככל שהעונה התקדמה באילת, גייטס גם הראה שיפור בקליעה מחצי מרחק, שהצטרפה לתנועות טובות באיזור הפוסט. יש שני דברים שהסנטר של הפועל ת"א חייב להיות בהם יותר יציב: הריבאונד (בשבעה משחקים לקח פחות מ-5 ריבאונדים) וההגנה, כי לפי משחקי ההכנה של הפועל גם גבוהי היריבות הראו את הכישרון שלהם. עוד שיפור אצל גייטס ויהיה אדום בצמרת.
3. קרייג סמית' - בן 30, 2.01 מ'
במשפט אחד: הקרנף חוזר לסיבוב שני בליגה הישראלית
בפעם שעברה (ירושלים): 13.5 נק' ו-6.4 ריב' ב-23.3 דקות
הסנטר הכי נמוך בחבורה שלפנינו, אבל עם הרזומה הכי מרשים והאישיות הכי כובשת. סמית' שיחק לפני שנתיים בירושלים, אבל לא סיים את העונה אחרי מריבה עם מאמנו דאז שרון דרוקר. ה"קרנף" הוא שחקן מאוד דומיננטי בצבע והמחסור בסנטימטרים לא הפריע לו גם בליגה הטובה בעולם, בה שיחק 6 עונות (2007 - 2012). הוא טיפוס צבעוני שיעשה טוב גם לתדמית של נס ציונה ויתחבר בלי בעיות לחבורה מסביב לטפירו. הוא אמנם לא יוכל לתת את המטריה ההגנתית שסיפק מיטשל וואט בעונה שעברה, אבל בהתקפה הוא יכול למשוך הרבה תשומת לב, מה שיעזור המון לשחקנים כמו אור סולומון ופרסטון נואלס.
4. ג'וזף ג'ונס - בן 28, 2.06 מ'
במשפט אחד: הסנטר הכי גדול עם הזקנקן הכי קטן
בעונה שעברה (סארגוסה): 9.8 נק' ו-4.6 ריב' ב-20.4 דקות
הפועל ירושלים יצאה בקיץ לחיפוש אחר סנטר שיחליף את ארטיום פרחובסקי עם תקציב לא קטן, אבל לא מעט גבות הורמו שג'וזף ג'ונס זכה בתפקיד. ג'ונס, סנטר די רחב ומעט עגלגל, שיחק בשנתיים אחרונות בליגה הספרדית, אליה הגיעה אחריה עונה לא רעה בגלבוע/גליל של ליאור ליובין. דני פרנקו התלבט לא מעט, אבל בסופו של דבר היה שלם עם הבחירה בג'ונס, שהראה בגמר גביע ווינר וגם במוקדמות היורוליג שיש לו ידיים טובות והתמצאות מתחת לסלים. בכלל, נראה שפרנקו מאמין ביכולת של ג'ונס ויידע איך להפעיל אותו לא רע עם מוסרים כמו דונטה סמית', יותם הלפרין וליאור אליהו. ירושלים היא אחת הקבוצות הבודדות שלאורך השנים כן הביאה סנטרים איכותיים, אולי ג'ונס יכול להצטרף לרשימה הזו.
5. מגנום רול - בן 28, 2.11 מ'
במשפט אחד: השחקן עם השם הכי מגניב בליגה
בעונה שעברה: 15.1 נק' ו-7.2 ריב' ב-25.1 דקות
בין אם אתם אוהבים סושי או דווקא גלידה טובה השם מגנום רול כבר מעלה חיוך על השפתיים. אני הרבה זמן לא זוכר שחקן זר עם שם כל כך מגניב, שבכלל נקרא ע"ש סדרת הטלוויזיה "מגנום", בכיכובו של טום סלק. למרות זאת אני מניח שאלדד אקוניס ומולי קצורין הביאו אותו בגלל סיבות אחרות לגמרי. הסנטר יליד הבהאמאס הוא אתלט מצוין עם מוטת ידיים ארוכות, ריבאונדר מצוין וחוסם איכותי. בגביע ווינר, במשחק הראווה מול אשדוד, הוא קלע 34 נק' (10 מ-15 מהשדה) ב-28 דקות. בבני הרצליה (וגם בבני השרון) עברו לא מעט סנטרים מהסוג הזה ואם רול יזכיר במשהו את עוסמאן סיסה או שון ג'יימס, אז אולי העונה הזו הקבוצה של קצורין לא תהיה בתחתית.
ובפינת הכחול-לבן...
אולי ביום מן הימים נצליח להכניס גם שם ישראלי לרשימה הזו. יניב גרין של 2003/4 היה יכול להיות כזה, אבל היום זו אופרה אחרת:. גרין נותן את הלב כמחליף לגבוהים בירושלים, רוברט רות'בארט התקאמבק לליגה שלנו ויש לו המון להוכיח, אלכס צ'וברביץ' הוא עדיין הסנטר הפותח של חיפה ועידן זלמנסון או רם אליאספור מחפשים אחרי דקות פרקט. אולי בעונה הבאה נצליח להכניס לרשימה גם שחקן פנים תוצרת כחול-לבן.
