יש משהו במכבי תל אביב החדשה. קשה עדיין לשים בדיוק את האצבע, אבל משהו בחבורה החדשה שמאיישת את המדים הצהובים כחולים העונה מצליח לייצר, אההה, איך נקרא לזה? אולי סימפטיה היא המילה הנכונה. הקבוצה שהולחמה לה יחדיו בקיץ 2017 מבליטה מספר טיפוסים מעוררי הזדהות.
תראו למשל את ג'ון דיברתולומאו ואת התזזיתיות שמאפיינת כל שניה שלו על הפרקט. קחו לדוגמא את כארם משעור, את יובל זוסמן, את איתי שגב, את מייקל רול, או אפילו את דיאנדרה קיין. על פניו, חבורה של אנדרדוגים מחויבים, נטולי אגו וחזקים מנטלית. טוב נו, לפחות חלקם. התזזיתיות והאנרגיות הללו הם בדיוק החומרים מהם מייצרים קבוצה שמצליחה להתגבר על יריבות חזקות ממנה. במיוחד במשחקי בית ועם רוח גבית של הקהל.
ועל הספסל יושבים להם נבן ספאחיה, גיא גודס וטל בורשטיין. קדימה: בוא נראה מישהו מכם אומר או כותב משהו רע על השלישיה הזאת. עזבו רגע ענייני כדורסל. היש צוות סימפטי מזה? וכאשר זוכרים שהספסל וסביבתו נראים כרגע כסטריליים וחפים מהפרצופים המודאגים והמדאיגים, הלחוצים והמלחיצים הרגילים, הרבה יותר קשה שלא לפרגן.
וגם הכדורסל, נכון לעכשיו, בהחלט סימפטי. מספר משחקים לתוך תקופת ההכנה, וברור שהקו ההגנתי השלט תקיף ואגרסיבי. מכבי החדשה שואפת ללחץ בלתי פוסק על הכדור, כאשר ג'קסון, דיברתולומאו, משעור, זוסמן וקיין (וכנראה שגם קול) נכנסים לתפקיד הבולדוגים שיושבים על מוליכי הכדור אצל היריבה. אבל לכך נניח לעת עתה. על מידת הנחיצות והיעילות של המדיניות ההגנתית תוצרת ספאחיה עוד נדבר בהמשך.
הפעם נתמקד בכמה מהנטיות ההתקפיות של מכבי. עם קבוצה שבכל רגע נתון מציבה לפחות שני שחקנים שמהירים יותר מיריביהם, ברור לגמרי שמכבי תל אביב שואפת לרוץ. השאיפה הזו לריצה מונעת, בין היתר, מאותן נטיות הגנתיות ניכרות.
כלומר, קבוצה שמפעילה לחץ ונכנסת לקווי מסירה, במטרה לייצר חטיפות ולגרום לאיבודים של היריבה, היא כזו שתגיע ליותר מצבים של יתרון מספרי במשחק המעבר ובמגרש הפתוח. ושם יש לא מעט כלים. נכון לעכשיו, שם המקום היחידי שבו מוצא את עצמו ג'ונה בולדן, הפאוור פורוורד הפותח של ספאחיה. נכון לעכשיו, משחק המעבר הוא המקום הנכון ביותר עבור מכבי לייצר זריקות נוחות לשלוש נקודות. נכון לעכשיו, שם המקום שבו לא מצליחה עדיין מכבי להבליט מספיק את הכישורים האתלטיים והמקצועיים של פייר ג'קסון. ולא רק שם.
מעבר להיותו, על פי פרסומים זרים, השחקן הזר היקר ביותר של מכבי העונה, ג'קסון אמור גם להיות הבולט והמוביל, וכישורים יש ובשפע. ג'קסון מסוגל להעניש את היריבה במשחק המעבר, תוך 8 שניות ומטה. למשל כך:
via GIPHY
ג'קסון מסוגל לפגוע ביריבה גם עם יכולות האחד על אחד והפיק אנד רול שלו גם במשחק מסודר ובסוף שעון. למשל כך:
via GIPHY
וג'קסון יכול גם להרים את חבריו לקבוצה ואת הקהל הצהוב עם מסירות ומהלכי היילייטס כאלה:
via GIPHY
ולא שמדובר בקליינט קל. כל עוד לא הוכח אחרת, ג'קסון הוא שחקן די-ליג. אפילו לא ג'י-ליג. הגארד נמוך הקומה הבהיר כבר במשחקי האימון הראשונים עד כמה רחוק הפער, ולו נכון לעכשיו, בין הפוטנציאל ההתקפי הגלום בו לבין היותו רכז יורוליג מוביל. משחק ההתקפה שלו (ולא רק משחק ההתקפה) נראה עדיין כרחוק מלהיות נקי ויעיל מצד אחד, בעוד שהנטייה להתפרחחות מסוימת ניכרת מאידך. ואתם יודעים מה? לא זו הבעיה המרכזית כרגע.
יתכן שהדברים יסתדרו עם שובו של נוריס קול מהפציעה, אבל הגורם שאמור להפריע לספאחיה בשלב זה נוגע יותר למידת הדומיננטיות של ג'קסון. כי לעניות דעתי המרודה, נכון לעכשיו הוא איננו דומיננטי מספיק. אם נרצה לדייק, אז נכתוב שנכון לעכשיו יש יותר מדי שחקנים דומיננטיים בקו האחורי של הצהובים.
נבן ספאחיה, ואולי במיוחד בגרסתו הנוכחית לאחר שהותו באטלנטה, נראה ומרגיש כמאמן של שחקנים. עושה רושם שהוא הצליח, בזמן קצר במיוחד, לנסוך בטחון ברוב שחקני הסגל. שזה טוב. כעיקרון. משחק חצי גמר טורניר כרתים הדגים והבליט את קיין וברתולומאו, שהסתובבו על הפרקט כאילו מאחוריהם שנים של ניסיון יורוליג בכלל ושל קבלת החלטות ברמות הללו בפרט.
במכבי החדשה, נכון לסוף ספטמבר, מרגישים מרבית השחקנים שיש להם אור ירוק לקבל החלטות, להרים זריקות ולשחק משוחרר. במכבי החדשה, נכון לסוף ספטמבר, חשים כל שחקני הקו האחורי שהרשות נתונה בפניהם לייצר עבור עצמם ועבור אחרים, להוליך כדור במגרש הפתוח, לקחת על עצמם מצבי פיק אנד רול ושאר ירקות.
משחק ההתקפה של ספאחיה, נכון לעכשיו, משדר הרבה סובלנות. וסובלנות היא חופש. וחופש הוא חירות. וחירות מובילה לדמוקרטיה, ודמוקרטיה היא דרעק.
עם כל הכבוד ליכולת המשודרגת שהציגו החברים האחרים לקו האחורי במשחקי ההכנה, קבוצה צריכה סדר והיררכיה התקפית. גם (ובמיוחד) אם מדובר בקבוצה ששואפת לקצב משחק מהיר ולסקור גבוה. לא כל שחקן רשאי לבצע כל פעולה. לא כל שחקן מסוגל לייצר מכדרור. לא כל שחקן יכול להיות מעורב בקבלת החלטות. ובטח שלא בסוף שעון, רבע או משחק.
תרגיל ששואף להנד אוף (משחק בין שניים) שבו איתי שגב מכדרר ואחריו גם רול מכדרר (ומכדרר) – בעוד שפייר ג'קסון ממתין בסבלנות בפינה הרחוקה, כמו זה שכאן, הוא מהלך בעל יעילות נמוכה:
via GIPHY
ג'ון דיברתולומאו, על כל סגולותיו, לא אמור להיות זה שנוטל על עצמו את עמדה מספר אחת במכבי תל אביב. יותר מכך, לא הוא זה שאמור להיות מקבל ההחלטות בכלל ובסוף שעון בפרט. אפשר יהיה לקלוע איזה סל מעת לעת, אבל הרבה יותר מדי פעמים זה ייגמר בנפילה כואבת על התחת, לפחות ברמת היורוליג:
via GIPHY
ואם משחק ההתקפה המסודר ישים את הכדור בידיים של קיין ודיברתולומאו כאלו שאמורים לפתוח במהלך, להבדיל מלסיימו, מכבי תהיה חשופה לפוזשנים כמו זה, שבהם יש כל כך הרבה כדרורים, עד שנאלצנו לחתוך אותו לשני גיפים שונים:
נתחיל כאן:
via GIPHY
ונמשיך כאן:
via GIPHY
כל עוד לא יצליחו במכבי ת"א לייצר שיווי משקל התקפי שיגיע מנקודות מתוכננות של בולדן מבחוץ ופרחוסקי מבפנים, התלות של הצהובים בקבלת ההחלטות של הקו האחורי היא אבסולוטית. מובילי הכדור צריכים יהיו להבין ולדעת למי מותר למסור ומתי. ולא פחות חשוב – למי אסור למסור ומתי. מכבי תוכל להישאר בחיים גם במהלך משחקים טובים פחות, בזכות היכולת לייצר לחץ הגנתי שממנו קולעים הרבה ומהר, אבל לאורך זמן היא תצטרך ללמוד וללמד מי הוא בעל הבית, או מיהם בעלי הבתים. מי הם האדונים ומי הם השחקנים המשלימים?
רגע רגע, אל תצעקו. ברור שאנחנו מצויים בשלבים מוקדמים של ההכנה עם קבוצה חדשה לגמרי. הדברים הללו לא מתפתחים בשבוע או בשבועיים, ואלו בהחלט תהליכים נרכשים שניתן להקנות. מצד שני, למכבי אין זמן. הגרלת משחקי היורוליג מציבה בפניה הזדמנות פז בלתי רגילה לייצר מומנטום שיכול לסחוף אותה קדימה.
מתוך שבעת משחקי היורוליג הראשונים שלה, חמישה יתקיימו בבית. לצד התזזיתיות, האנרגיות והאגרסיביות שיכולות להפוך קבוצת כדורסל בעלת כשרון ממוצע לכזו שהופכת ביתה למבצרה, תוכל מכבי להיות תחרותית ומעלה מול בסקוניה, אולימפיאקוס, מילאנו, ריאל מדריד ואנדולו אפס, לו רק תהיה מסודרת, חכמה ובעלת היררכיה התקפית ברורה.
כל זה יהיה הרבה יותר קשה היה ותמשיך מכבי לשחק כדורסל חופשי ודמוקרטי. ואתם כבר יודעים למה, נכון? כי דמוקרטיה זה דרעק.
Tweet to @shay_hausmann'>עקבו אחרי הטוויטר של שי האוזמן
https://twitter.com/intent/tweet?screen_name=shay_hausmann