בווידאו: היזכרו בהופעת הבכורה של סולומון במדי הפועל ירושלים
יש לא מעט שחקנים זרים שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי של הכדורסל הישראלי ועשו חיל בארץ. יחד עם זאת, אין הרבה זרים ששיחקו גם בהפועל ירושלים וגם במכבי ת"א, זכו עם שתיהן בתארים, עשו קריירה אירופית עשירה, ועדיין משחקים בליגה בכירה גם בגיל 38 וחצי. בעצם לא בטוח שיש עוד כאלה חוץ מוויל סולומון.
רגע לפני הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי, תפסנו את הרכז האמריקני לראיון מיוחד. ואם חשבתם שהוא הפסיק לעקוב אחרי הכדורסל בישראל, אז כדאי שתחשבו שוב. בשיחה איתו סולומון נפתח מהר מאוד. לצד הליצנות שבו, יש גם צד רציני ועמוק שאוהב כדורסל כנראה יותר מכל דבר אחר. הרגעים שהוא ייקח איתו עד סוף החיים, ההתנהלות שהייתה בזמנו אצל הצהובים, עומרי כספי וחלום ה-NBA והרצון העז לחזור לסיים את הקריירה מול האוהדים האדומים שהוא כל כך אוהב, סולומון פותח את הלב.
"אשחק עד שהגוף כבר לא יוכל יותר"
"אני משחק בדרום צרפת", משיב סולומון לשאלה 'מה הוא עושה בימים אלה?, "אני נמצא בקבוצה שנקראת אנטיב שארקס (הכרישים), זה קבוצה מהליגה הראשונה ואני כאן בעונתי הרביעית".
למרות גילו המתקדם, הגארד שומר על ממוצעים נהדרים של 9.7 נקודות, 3.4 אסיסטים ו-2.5 ריבאונדים למשחק ב-26 דקות על הפרקט. הוא עד כדי כך בכושר משחק, עד שהוא נמצא במקום השלישי בקבוצה מבחינת כמות דקות (והיה הופך לשני אם לא היה מחמיץ 4 משחקים העונה), מקום שלישי בכמות הנקודות בקבוצה וזורק הכי הרבה. בעונה שעברה הוא אפילו זכה לכבוד ונבחר לאולסטאר הצרפתי.
מסתבר שבעיר שבה הוא מתגורר (שמכיל כ-75 אלף תושבים) הוא נחשב לסלב מקומי. האמריקני השתתף בפרסומות לקבוצה ונמצא על שלטי חוצות בעיר. הוא שומר על כושר כל יום ומנהל אורח חיים בריא, ובמקביל מאמן את הבן הקטן שלו בכדורסל, כדי שאולי יצליח להתעלות עליו ביום מן הימים.
"אני מאוד נהנה כאן", המשיך הרכז, "המשפחה שלי אוהבת את המקום, יש פה מזג אוויר שדומה לת"א, והילדים שלי מדברים צרפתית שוטפת. אני משתדל ליהנות מכל רגע שאני יכול בזמן הזה של הקריירה שלי".
עוד כמה שנים אתה מתכוון להמשיך לשחק? בגיל 38 זה בטח לא פשוט.
"אני כרגע מסתכל שנה אחרי שנה ורואה איך הגוף שלי מרגיש. כרגע הוא מרגיש מעולה. אחת המטרות שלי היא לשחק בקבוצה מהליגה הבכירה בגיל 40, זה יהיה חלום שמתגשם לשחק ברמות הגבוהות בגיל כזה".
האם יש לך כבר תוכניות ליום שאחרי הפרישה?
"כשאפרוש אני רוצה לקחת זמן חופשי ולחזור לארה"ב להיות ליד המשפחה שלי, שבעצם לא הייתי לידה בכל השנים האלה שאני משחק מחוץ לארה"ב. זה מה שחשוב לי באמת. אני חושב שאקח לפחות שנתיים מנוחה ואז אראה לאן אני אתקדם".
"זו לא מכבי ת"א שאני מכיר, ידעתי שכספי יכול להיות שחקן לגיטימי ב-NBA"
מסתבר שסולומון עוקב לא מעט אחרי הכדורסל המקומי ומגדיר את עצמו כ"ג'אנקי" של הענף. כשהוא נשאל על היכולת של מכבי ת"א העונה האקס יודע מה לענות: "ראיתי שמכבי ת"א מתקשה בשנים האחרונות, והיא לא כמו מכבי שאני מכיר ושהייתי בה. אני יודע שהמועדון יצליח להפוך את הדברים בסופו של דבר ולחזור לטופ של אירופה, כי יש להם אנשים טובים, וצוות איכותי".
מה לדעתך לא עבד במכבי של השנה?
"על הנייר, אם מסתכלים על מכבי, אז היא בנויה כקבוצה לפיינל פור ביורוליג, אבל בפועל זה לא קרה. אולי לא הייתה שם כימיה טובה, או שהיו בעיות עם ההנהלה, אני לא יודע בדיוק מה לא עבד, אבל לא היה נעים לראות שכלום לא הסתדר".
האם לדעתך העובדה שיותר מדי אנשים נמצאים על הספסל פוגעת בקבוצה?
"כשהייתי במכבי, אז מוני פנאן ז"ל ושאר האנשים שישבו על הספסל היו אחלה. הם נתנו מוטיבציה, והראו לשחקנים את הדרך של מכבי, את המסורת ואת זה ש'אתה חייב לנצח ואסור לך לסטות מהתבנית הזאת'. אני חושב שהם קבעו סטנדרטים גבוהים, ואני לא יודע אם זה ככה עכשיו. אני לא מכיר את ההנהלה עכשיו כל כך, אבל בזמנו הם דאגו שכולם יהיו בקו אחד עם הגישה של המועדון".
"גם מחוץ למרגש היה ברור מה מותר ומה אסור לעשות. רוב השחקנים הכירו את מוני ממש ממש טוב, והוא הכיר את כל האנשים בעיר ת"א, וידע מה קורה כל הזמן. באופן אישי, אני רציתי להיות במועדון עם רמה מקצוענית ולא רציתי לתת לאף אחד להוריד אותי. ידעתי את הלחץ הגדול שיש שם ואת הציפיות במכבי ולא נתתי לשום דבר להזיז את המחשבה שלי לכיוון אחר".
בעונתו במכבי ת"א, הרכז האמריקני שיחק עם ישראלי צעיר העונה לשם עומרי כספי, אז בן 18. סולומון מעיד שכבר בזמנו היה בפורוורד איזה שהוא ניצוץ ופוטנציאל, והוא ממש לא מופתע שהוא כל כך הצליח: "ידעתי שהוא יכול להיות שחקן נהדר כבר אז, כמובן בהנחה שהוא ימשיך לעבוד קשה כמו שעשה באותה התקופה. בסופו של דבר הוא באמת המשיך לעשות את הדברים כמו שצריך, ואין ספק שזה השתלם לו. אני מאוד שמח בשבילו".
"הרגשתי שירושלים זה הבית שלי. הייתי נשאר אם היא הייתה ביורוליג".
באופן טבעי, אחרי מכבי, השיחה הלכה לכיוון של הקבוצה השנייה בה שיחק, הפועל ירושלים. סולומון הצהיר מיד שחברו לקבוצה בעבר משחק במועדון: "טרנס קינזי חבר טוב שלי ואני עוקב אחריו כל הזמן, שיחקנו יחד בפרנבחצ'ה. אני מכיר עוד שחקנים כמו ג'יימס בל מהפועל חולון, ששיחק בשנה שעברה בנאנסי בצרפת".
אם אתה עוקב, אז בטח ראית שירושלים עברה להיכל חדש, גדול בהרבה מ'מלחה' בו שיחקת.
"ראיתי שהם התקדמו לאולם חדש וזה מטורף בעיניי. בזמני היה את מלחה והיה שם נהדר, אומנם היו שם רק 2,500 מקומות, אבל האוהדים תמכו בצורה בלתי רגילה. זה נהדר לראות את הקבוצה ששיחקתי בה משתפרת ומתפתחת מבחינת כדורסל וכל מה שמסביב".
האם לדעתך, אחרי כל השינויים, שאיפות היורוליג של המועדון ריאליות?
"כן, עם ההנהלה הנכונה והשחקנים הנכונים. ירושלים יכולה להביא שחקנים שירצו לשחק אצלה. אנשים רוצים לשחק בישראל בכלל ובעיר בירושלים בפרט. יש מזג האוויר טוב, ישו נולד שם ויש הרבה היסטוריה, זה מקום אטרקטיבי. אפשר לחיות שם בכיף עם המשפחה וגם ליהנות שם מאוד מבחינת כדורסל. יש למועדון את כל הכלים לעשות את זה".
אתה זוכר איך היו השנים שלך בירושלים, בעיקר השנה בה זכיתם ביול"ב קאפ?
"היו הרבה עליות ומורדות בהתחלה כי היה קשה להסתגל לכדורסל האירופי, אבל הרגשתי מיד שירושלים זה הבית שלי. הזיכרון הכי טוב שלי הוא מהגמר בשרלרואה כשכל האוהדים של ירושלים הגיעו לתמוך. אני זוכר שעמדתי על הפרקט לפני המשחק ואמרתי לעצמי: 'וואו, אנחנו משחקים במלחה או בשרלרואה?'. ידעתי שאנחנו חייבים לנצח את המשחק לא משנה מה. אנחנו חייבים להביא את הגביע לירושלים, למרות שבאותו הזמן ריאל מדריד הייתה משהו שונה בנוף של המפעל. היא הייתה קבוצה מעולה, אבל ידענו שננצח".
מה היה כל כך מיוחד באוהדים של ירושלים באותה תקופה?
"לאוהדים של ירושלים היה את "התקווה". "התקווה" לנצח את מכבי, "התקווה" לזכות באליפות. עכשיו, כשהם במעמד קצת אחר הם רוצים יותר ויותר ויש ציפיות אחרות. הם רוצים להגיע ליורוליג ולהתברג שם הכי גבוה שאפשר. באופן אישי, אחת הסיבות שעזבתי את ירושלים הייתה כי לא היו לה שאיפות להיות יורוליג בזמנו. הייתי נשאר אחרי הזכייה ביול"ב, אבל דני קליין וההנהלה, שאמרו שאנחנו נשתתף ביורוליג אם ניקח את היול"ב קאפ, החליטו אחרי הזכייה שהם לא רוצים להשתתף במפעל, אז עזבתי לאפס פילזן".
"אני אוהד של ירושלים. אני רוצה לסיים שם את הקריירה שלי, לא חשוב הכסף".
למרות שסולומון מעריך מאוד את מכבי ת"א ואת האוהדים שלה, הוא בכלל לא מתלבט לאיזו קבוצה הוא ירצה לחזור לפני הפרישה. "היו לי את הרגעים הכי יפים לאורך כל הקריירה במדים האדומים לבנים, אצל ירושלים", הוא סיפר, "זכינו ביול"ב קאפ, משהו שאף קבוצה לא עשתה בישראל, והצלחנו לנצח גם את מכבי, וזו הייתה עונה מדהימה. היה חיבור מדהים בין השחקנים. מדורון שפר, דרך ארז כץ, משה מזרחי ועד לטונג'י אוואג'ובי המשוגע שהיה מתאגרף בכלל. יש לי המון סיפורים נהדרים מאותה עונה וזה היה מיוחד כי זו הייתה השנה השניה שלי באירופה ולא ידעתי למה לצפות".
בכל זאת, לאיזה אוהדים התחברת יותר?
"נהניתי הרבה יותר מהאוהדים של ירושלים. בהרבה. כי אצל האוהדים של מכבי הציפיות הן מעל הכל. כמו שצריך להיות, אבל מצד שני האוהדים לא באמת יודעים מה קורה בחדר ההלבשה, הם לא יודעים מה קורה אצל ההנהלה, את הדברים שבפנים. הם מצפים להרבה, אבל לא באמת יודעים מה קורה בחדרי חדרים. כמו שאמרתי, בירושלים היה את ה"תקווה", זה היה שונה".
מי אתה רוצה שתזכה באליפות?
"הייתי רוצה שהפועל ירושלים תזכה באליפות. אני רואה שעוד קבוצות שהן לא מכבי זכו בשנים האחרונות, כמו ראשל"צ שזכתה שנה שעברה, או חיפה שהיתה אלופה לפני, ואני רוצה שאם מישהי תיקח את זה ממכבי, זו תהיה ירושלים. אני אוהד של ירושלים, אין מה לעשות".
האם היית חושב לחזור לישראל?
"החיים בישראל נהדרים. אני רוצה לסיים את הקריירה בקבוצה שעשיתי בה את השנים היפות שלי. אין לי חוזה לשנה הבאה בצרפת, וזה תלוי בי אם אני ארצה להישאר שם או לא. בשורה התחתונה, אם נציגי ירושלים יתקשרו אליי, אגיע בוודאות. הכסף לא משנה כאן. זה בשביל האוהדים והמשפחה שלי".
