תמונת הפיינל פור הושלמה אתמול (חמישי) סופית, וכמו שרצינו, ציפינו וקיווינו, למעט סדרה אחת של סוויפ (מכבי ת"א ובני הרצליה), היו לנו סדרות מעניינות ומרתקות. קיבלנו שתי הפתעות גדולות, כאשר מקומות 7-8 הדיחו את מקומות 1-2.
הפיינל פור עצמו נוצר בגלל העליונות של קבוצות בעלות דומיננטיות, כאשר הפחד הוא מסדרות שייגמרו בסוויפ. העונה לשמחתנו ראינו את החשיבות של סדרות (שאני באופן אישי בעדן), ובעקבות הליגה הצמודה, גם קיבלנו סדרות רבע גמר נהדרות, ששתיים מהן הסתיימו עם משחק חמישי ודרמטי.
הפועל ירושלים - מכבי ראשל"צ
שחזור הגמר מהעונה שעברה. עד כמה שזה ישמע מפתיע, איך שירושלים נראתה ברבע הגמר, זה לא גורע אפילו בקצת מזה שהיא מועמדת לאליפות. הלחץ הוא תמיד על הפייבוריטיים, על הקבוצות הטובות, כאשר ברבע הגמר מול נהריה הוא כמובן היה על האדומים. רק להם היה מה להפסיד.
באיזשהו מקום לחזור מפיגור 2:0 לניצחון 2:3 יכול להיות רגע מכונן בעונה הזאת של הפועל ירושלים. ניצחון הסדרה הזאת יכול לתת לקבוצה של סימונה פיאניג'אני המון אמונה וביטחון, בגלל העובדה שעברו 3 משחקים ברבע גמר עם הגב לקיר. הפסד אחד היה מסיים עונה מאכזבת, ובכל זאת הצליחו להפוך את הקערה על פיה ולהגיע לפיינל פור. כרגע הם שני משחקים מתואר, בדיוק כמו שאר הקבוצות, ומגיעים מעמדה טובה.
הסדרה של מכבי ראשל"צ מול הפועל אילת נחתמה בשניה שרפי מנקו נפל על הפרקט. התרומה של הגארד הייתה הייתה אדירה. הוא הביא איתו אינטילגנציה, מנהיגות, והיותו ישראלי טוב (חוק רוסי) נתנה יתרון לדרומיים במשחקים רבים. מהגעתו לקבוצה, הוא שינה את אילת מקצה לקצה.הדרומיים עדיין ניסו לתת פייט מול הקבוצה העמוקה מראשון לציון. הכתומים, במפגן אופי נהדר לקחו את המשחק החמישי באילת, וכיפרו במעט על עונה בינונית ומטה. השנה, האלופה תנסה להוכיח שאפשר גם לקחת אליפות ממקום 7.
בהסתכלות רחבה למפגשי חצי הגמר אין ספק שהגארדים של ירושלים הם מפתח גדול מאוד. ההתמודדות מול הגארדים של ראשל"צ תוכל להכריע את משחק חצי הגמר. הוויתור על אלסנדרו ג'נטילה, והחזרה לסדר הישן (התבססות על ג'רום דייסון, וסטודמאייר שוב בסגל), נתן לירושלים פוש לעשות את המהפך ברבע, והם גם אלה שיצטרכו לסחוב את הקבוצה לכיוון הגמר. ירושלים תצטרך לקבל יותר מסטודמאייר והאוול מתחת לסלים מול צ'ארלס תומאס, אלישי כדיר ועידן זלמנסון.
אחרי שכבר "עשתה את שלה", ראשון לציון תבוא משוחררת למשחק, ואם היא תרצה לנצח היא תהיה חייבת להתרכז בעבודה על הגארדים האדומים - דייסון, ג'רלס וקינזי, ולהגביל את הלפרין ובר טימור. ירושלים לא קבוצה שרצה, או מביסה קבוצות, לכן הצפי הוא למשחק צמוד. האדומים הפכו בתקופה האחרונה לקבוצה של סקור נמוך, שלא רצה, שומרת על הכדור ומשחקת מבוקר. צפוי לנו חצי גמר צמוד.
מכבי ת"א - מכבי חיפה
הצהובים מגיעים אחרי 11 ימי מנוחה, שנועדו גם להכניס דברים חדשים, לחדד נקודות, להכין את הגוף ובעיקר הכנה מנטלית לקראת הפיינל פור. במכבי ת"א ראו את מכבי חיפה ואת מה שהיא עשתה לחולון והם מבינים שצפוי להם משחק אגרסיבי וקשוח. הן בצבע (מול פינקני ופרימן) והן מול הגארדים האגרסיביים (ורגאס, דיברתולומיאו ושמחון). חיפה תלויה המון בקליעה מחוץ לקשת, וראינו את זה ברבע הגמר.
מכבי ת"א, בל נשכח, מגיעה להיכל הביתי שלה. ההיכל זה המקום בו היא חיה, נושמת, ואין ספק שזה ייתן המון לצהובים, ולכן גם הדיבור והשיח בכדורסל הישראלי היא שמכבי תיקח את האליפות. הפיינל פור הוא נוק אאוט והכל יכול לקרות. ברור לכולם שמכבי ת"א פייבוריטית מוחלטת, אבל כבר ראינו השנה ששום דבר לא בטוח.
