העונה הסדירה בליגת העל הסתיימה, ונכנסו השבוע בכל הכוח לפלייאוף, שעומד להיות אחד המסקרנים בשנים האחרונות. העונה האחרונה הייתה רוויית מהפכים, כשהסיבה העיקרית לכך בעיניי, היא החולשה של מכבי ת"א והפועל ירושלים בליגה. ברגע ששתי קבוצות, עם תקציבי ענק שמסומנות למקומות 1-2, נראות כמו שהן נראות ויכולות להפסיד כל משחק בערב נתון, הליגה נעשתה למאוד שיוויונית ומעניינת. הליגה הפכה תחרותית והאליפות יכולה לנחות בכל מקום, אין פייבורטית ואף אחד לא יכול לחזות לאן הצלחת תלך.
ראינו בסיבוב השלישי שגם קבוצה במקום 10 יכולה לספק משחק צמוד מול מקום ראשון, וגם לנצח, וזה לא יפתיע אף אחד. ואז, אחרי העונה התחרותית הזאת, הגיע הפלייאוף, שכאן בישראל נכנסות אליו 8 מתוך 12 קבוצות, שזה בכל זאת שני שליש, לעומת ליגת באירופה שם נכנסות 8 קבוצות מתוך 16 או 18. כבר במחזור הראשון של הסדרות ראינו את המשמעות של המילה פלייאוף, ויש למה לצפות.
בפלייאוף הכל יכול לקרות, לטוב ולרע. יש קבוצות שמתקשקשות ונראות רע בחצי, ואולי יותר, משלבי העונה, ופתאום בשלב מסוים מתחברות בגלל פציעה או עזיבה של שחקן ומגיעות לפלייאוף במומנטום מעולה. ויש את המקרה ההפוך, שבו חיסרון של 2-3 שחקנים (ע"ע לנארד-פארקר-לי בסן אנטוניו) פוגע אנושות בקבוצה וגומר לה את הפלייאוף. בשלב הזה, כולם יודעים שלסדרה מתייחסים אחרת ולפיינל פור אחרת. בסדרה יש התאמות, פסיכולוגיה לחץ ואתה פוגש את אותה קבוצה כמה פעמים. בפיינל פור, אפילו אם יש פערי רמות, הכל יכול לקרות.
הפועל ירושלים - עירוני נהריה
האדומים התחמשו לקראת סוף העונה כמו שהם רגילים בשנים האחרונות, הפעם עם אלסנדרו ג'נטילה וריצ'ארד האוול כישראלי. ניכר אתמול במשחק, שמעבר להתלהבות הראשונית ולהלם שנהריה הייתה בו בו (מה שהביא ליתרון של 23 נקודות לטובת ירושלים), שהיא מלאת כישרון, אבל לא הגיעה מוכנה באספקט המנטלי לפלייאוף. יחד עם זאת, פלייאוף מנצחים לוחמים, שחקנים שנופלים על הרצפה, שחקנים שמקריבים למען הקבוצה, ומה שאני ראיתי אתמול מי-ם היה המון אגו, המון פרצופים, קבוצה לא מחוברת עם שחקנים שמשחקים לבד.
לעומתם, הייתה נהריה, שמשחקת ביחד, יודעת מי הגו טו גאי (סקוטי הופסון) ובאורח פלא, מאז עזיבת יינסי גייטס רואים הרבה יותר חיבור בקבוצה. קיבלנו משחק דרמטי ומשוגע, שהסתיים בשלשת ניצחון של הסגולים, והם הצליחו להשיג את ניצחון החוץ היחיד בסדרות ולהעביר את כל הלחץ לירושלים, שיודעת שלחזור מ-2:0 יהיה קשה מאוד.
מכבי ת"א - בני הרצליה
הצהובים הגיעו עם מאמן חמישי העונה, שעשה לו מנהג קבוע. לקחת קבוצה מוכנה באמצע/סוף העונה ולהפיק ממנה את המקסימום. זה הצליח באילת שהגיעה עד הגמר, עם ראשון לציון (גילוי נאות - החליף אותי) זה הסתיים עם אליפות, והשנה במכבי, שכשכל המשחקים יערכו במנורה מבטחים ויש סיכוי טוב להגיע לגמר. דיברנו רבות על הבעיות של הצהובים לאורך כל השנה, אבל נראה שהמערכת התאחדה לקראת האליפות ומנסה להתנתק מהבעיות, לפחות לפי המשחק הראשון.
ההנהלה ויתרה על מקומה (שמעון מזרחי אחורה, ודיוויד פדרמן ממול), שחקנים משחקים בהתלהבות, אבל עדיין נטל ההוכחה על מכבי לקראת משחק 2 בהרצליה. לעומתם, הקבוצה של מיקי גורקה סובלת ממכת פציעות לא פשוטה, שמאוד פוגעת בסגל השחקנים שחסר את אור לאומי, תום מעיין, כשלפני זה סטיבן דניס ודני רובין גמרו את העונה, וכארם משעור חוזר מהפציעה.
הבעיות הללו הופכות את הרצליה בחוק הרוסי לקבוצה עם בעיות, אבל אם אני מזהה בעיה נוספת שיש בקבוצה, היא התוספת של דארל וויליאמס. הוא שחקן טוב, אבל עם הדומיננטיות של חליל קנסביץ' וג'ף אדריאן לאורך כל השנה, והתיאום שבנו בינהם, ונראה לי שהוא הפר את האיזון שם. הוא לא רול פלייר ולא בא כדי להיות מחליף. הספיק לי לראות את שפת הגוף של שניהם, כדי להבין שהם אומרים לעצמם 'ברגע האמת של העונה, הוא בא ולוקח לנו את המקום'. יש בעיתיות בעניין ולצוות המקצועי של הרצליה כדאי להקדיש מחשבה לנושא.
הפועל חולון - מכבי חיפה
משחק קלאסי של מקום ראשון נגד שמיני, שכמו שאמרנו קודם אין הרבה הבדלים בין הקבוצות. חולון הגיעה עם לחץ על הכתפיים, אחרי עונה הכי טובה בתולדותיה, ונקלעה לפיגור וממש על סף הפסד, אבל פעולות גדולולת של שלומי הרוש וטו האלוואי, הצליחו להביא את המשחק פעמיים להארכה ולנצח אותו בסופו של דבר.
בעיניי, עם ישראלים כמו עמית שמחון, עוז בלייזר, ג'ון דיברתולומיאו ווילי וורקמן, חיפה שווה הרבה יותר ממקום שמיני. ישראלים כאלו שווים פיינל פור, וראינו במשחק האחרון בחולון את היכולת של הקבוצה. קליעה משלוש ברמה גבוהה כולל עמדה 5, קווין פינקני. גרגורי ורגאס, שמנהל את המשחק ומביא את אלמנט החדירה לצבע ואין ספק שזאת סדרה שתתפתח למרתקת.
הפועל אילת - מכבי ראשל"צ
עוד משחק שהתפתח כקלאסי למשחק ראשון בפלייאוף. אילת, שהגיעה עם ירידה קלה מסוף העונה הסדריה ואיבדה קצת ביטחון, נקלעה לפיגור של 8 נקודות ברבע הרביעי, אך הצליחה להתאושש עד הסיום וידעה להשאיר אצלה את יתרון הביתיות.
היא צריכה להתמודד עם הדברים שראתה מראשל"צ, שהולכת מתחת לחסימות ומקריבה את הקליעה מבחוץ כדי לסגור את הצבע (שם נמצאים רוברט רותבראט, וויל דניאלס, רג'י באקנר ולנדון מילבורן).
בצד ההתקפי, ראשל"צ סובלת מהיעדרו של אבי בן שימול, שהוא פקטור מאוד חשוב לקבוצה. היא תגיע למשחק 2 כדי להילחם ולשמור על סיכוי לפיינל פור.
