אנחנו בפתחו של המשחק הרביעי בסדרות רבע גמר הפלייאוף ועולה אחת כבר מאחורינו. מכבי ת"א השלימה סוויפ מרשים על בני הרצליה, שהגיעה לסוף העונה על הגחון (חליל קנאסביץ', ג'ף אדריאן וכארם משעור) וללא אור לאומי ותום מעיין.
מכבי ת"א תחכה 12 ימים עד המשחק הבא שלה וזו בעיה, אבל מצד שני הצהובים יגיעו מאוד רעננים. בשאר הסדרות, משחק מס' 4 יוכל כבר להכריע מי תסיים את העונה ומי תמשיך לארבע האחרונות. הנתון הבולט והנדיר הוא שמקומות 6-8 בעמדת יתרון על מקומות 1-3, מה שבוודאות יבטיח לנו דרמה גדולה.
הפועל ירושלים - עירוני נהריה (2:1)
לא היה צריך לדבר הרבה אחרי המשחק האחרון בעין שרה. הפועל ירושלים הגיעה אחרי תבוסה ועם הגב לקיר, במשחק שהיה על כל העונה (הבעיה שיש לה עוד אחד או שניים כאלו). מלכתחילה האדומים שלטו במשחק והובילו בו ולטעמי השילוב של אמארה סטודמאייר היה במקום ובטח במקום אלסנדרו ג'נטילה (שרק מפריע). השילוב של אמארה החזיר את הרוטציה המקורית והנכונה של ירושלים עם ג'רום דייסון, טרנס קינזי, קרטיס ג'רלס, יותם הלפרין ובר טימור, בלי להכניס נטע זר אפאטי ולא לוחם.
ירושלים, בזכות הגארדים הדומיננטיים שהם המפתח שלה לאורך כל העונה, קינסי בעבודת הקרבה טובה ויותם הלפרין ששיחק את הדקות שהוא צריך לשחק ותרם קור רוח, שכל ומנהיגות, הצליחה להישאר בחיים. מילה טובה לריצ'רד האוול, שסוף סוף עשה את מה שהוא צריך לעשות, בטח נגד הגנת החילופים של נהריה, שם הוא צריך להעניש בצבע ולשלוט בריבאונד כמובן. גם סטודמאייר, שלא שיחק הרבה זמן בגלל פציעה, מאפשר חלוקת דקות מאוזנת בין שני הגבוהים.
עירוני נהריה, לעומת זאת, נלחמה ומי שחשב שתתפרק, טעה. היא הייתה שם לאורך כל הדרך, אבל היום ירושלים פשוט הייתה טובה יותר. כעת, הסגולים יגיעו למשחק הכרעה בבית שלהם מול הקהל שלהם ואחרי שכבר ניצחו את ירושלים בעין שרה. בהתחשב באחוזי ההצלחה העגומים של ירושלים העונה מחוץ לארנה, נהריה תגיע כפייבוריטית והיא בסך הכל מרחק ניצחון ביתי אחד מפיינל פור.
מכבי ת"א - בני הרצליה (0:3)
זו הייתה סדרה שמזכירה מאוד את הסדרה בשנה שעברה, כשמכבי ת"א שוב פגשה את הרצליה וסיימה את בקלות עם 0:3. מכבי נראית מחוברת מתמיד ורעננה. אנדרו גאודלוק וקווינסי מילר נראו טוב מבחינה התקפית מול הרצליה, שהרגיש שלא נשאר לה יותר דלק. למרות הרצון וההשקעה שלה כדי להגיע לפיינל פור, היריבה הייתה גדולה עליה. בסופו של דבר, אין הרבה מה להרחיב על סדרה שההפרש הממוצע בה הוא 25 נקודות.
הפועל חולון - מכבי חיפה (2:1)
האווירה בהיכל טוטו במשחק השלישי הייתה מדהימה. הקהל של חולון דחף אותה ככל שהיה יכול כדי להמשיך להגן על הבית ולנסות להוביל בסדרה, אבל על הפרקט חולון לא מזכירה את הקבוצה הנהדרת של העונה הסדירה. נתחיל מהספסל שנראה כבוי ועם הראש באדמה. שחקנים עם ניסיון בפלייאוף כמו גוני יזראעלי, טוני יאנגר, אלכס צ'וברביץ' וג'ורדן טיילור כמעט לא מתפקדים ונראים מנותקים מהקבוצה. מספיק להסתכל על עמודת הנקודות מהספסל של שתי הקבוצות (8:42 לחיפה) כדי לספר את הסיפור הזה.
אבל זו לא הבעיה היחידה. לג'יימס בל קראנו במשך כל הסדרה להתרומם ולתת משחק הצהרתי, אבל הוא עדיין לא שם. דריון אטקינס פתח מצויין, אבל אחרי ירידה ראשונה לספסל חזר לא טוב. כל הדברים שזרמו לחולון - הגנה טובה ומשחק קבוצתי במהלך העונה הסדירה, פשוט נעלמו עד עכשיו בפלייאוף ואם להיות הוגנים, לחיפה גם הגיע לנצח במשחק הראשון, אותו חולון הצליחה להציל ברגע האחרון.
חיפה שוב מוכיחה שהרכב הישראלים שלה יכול לסחוב אותה עד הפיינל פור. למרות ניסיונות לשלב את מנדס-ואלדס וראשון פרימן, עדיין ההרכב הטוב ביותר שלהם הוא עם ווילי וורקמן, ג'ון דיברתולומאו, עוז בלייזר ועמית שמחון, שבמשחק האחרון לא שיחק הרבה.
למרות כל זאת, הסדרה הזו לא נראית גמורה. הפועל חולון תגיע למשחק על עונה שלמה ותצטרך לשלוט בקצב המשחק, להגביל את הקליעות של חיפה מחוץ לקשת, לשלוט בריבאונד ולהתקיף נכון את הגנת החילופים של הירוקים.
הפועל אילת - מכבי ראשל"צ (2:1)
גם בסדרה הזו, עם פציעתו של רפי מנקו בתחילת המשחק השני בראשל"צ, היה די ברור שהאלופה הופכת לפייבוריטית. לראשל"צ יש ישראלים מהטובים בליגה עם ניסיון וכבוד (דאוסן, בן שימול, חנוכי, כדיר, זלמנסון). מאילת לא ראינו בשורה או משהו שונה כדי לחפות על חסרונו של מנקו וגם למשחק הקרוב הקבוצה של עודד קטש תגיע עם הגב לקיר כדי להילחם על כל העונה היפה שהייתה לה. ראשל"צ, מצידה, יודעת שהיא כפסע מפיינל פור שלישי ברציפות.
