"היינו בדירה של אבי וירדן, כשירדן סיפרה לנו שהיה פיגוע במקום בו עובד אלון, אלון פצוע וצריכים לגשת לבית חולים. מיד, אבל מיד רצנו, שעטנו לבית החולים והגענו עוד לפני האמבולנס. ראינו את האמבולנס מוריד אלונקה. הרגל של אלון הייתה שמוטה, ואני צווחתי ואמרו לי 'מטפלים בו, מטפלים בו', נכנסנו לחדר מיון וחיכינו עד שקראו לנו", כך, כאילו זה קרה רק לפני שעה, מתארת ניצה בקל, אימו של אלון בקל ז"ל, את הרגעים שאחרי פיגוע הטרור בפאב הסימטא ב-1.1.2016.
ניצה זוכרת כל רגע. איך הריחה את בנה, נגעה בו, ליטפה אותו, צבטה, חיבה ונישקה. "הוא היה יפה כל כך, נקי. רק שעתיים לפני כן התקלח. והרצח, הכדור חדר אל תוך הלב הענק הזה. דווקא בלב הזה, הנקי, איך יכול להיות? זה המקום הכי טהור. כדור אחד פילח את ליבו. ומאותו יום זה לא חיים", מספרת האם בדמעות ומתחננת: "אלון, יאללה. בוא הביתה. זהו, יש מינוף, כל הארץ יודעת מי זה אלון בקל, תחזור".
בקל ז"ל היה מלא באהבה ונתינה. כזה שכל מי שמכיר מתאהב בו. ילד חיובי, מצחיק. אוהב ספורט, ובעיקר את הפועל ירושלים. אביו, דודו, נזכר באחד מהרגעים בהם הכל התחבר – ואלון התחזה לאוהדי מכבי ת"א כדי להשיג כרטיסים למשחק: "היה משחק נגד מכבי ת"א. לירושלים כבר לא היו כרטיסים ונשארו רק לאוהדי מכבי. מכרו את זה במועדון של מכבי. אז מה הוא עשה? הלך לשוק הכרמל ואמר, 'אקנה את החולצה הכי זולה של מכבי ת"א', לבש אותה, ואמר 'אבא מה אני אעשה'. הלך וקנה ממכבי ת"א 4 כרטיסים, יצא החוצה, וצילם לי את זה".
בירושלים הכירו את האוהד המסור, ולפני כמה חודשים ערכו לו טקס מרגש במיוחד במשחק ביתי בארנה, אותו האם ניצה לא מסוגלת לשכוח: "רטט בגוף בטקס. כולם הזדהו. המחיאות כפיים, עם העוצמה, וכל הגוף רועד. אין לך שליטה. פשוט אין שליטה".
גם יותם הלפרין וליאור אליהו זוכרים את בקל, וממקום מושבו בארנה מבטיח הקפטן: "דיברנו על זה, ואני חושב שאם נצליח להביא לפה עוד תואר להפועל ירושלים, אז עשינו תואר אחד עם אלון, ובעזרת השם נעשה תואר בלי אלון. אם נצליח לעלות לו חיוך ולעוד עשרות אלפי אוהדים בדרך, זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות. נשמח איתנו מלמעלה ואיתנו כולנו פה ביחד".
צפו בכתבה המלאה
