ה-25 ביוני 2015 ייזכר לנצח כאחד הימים הגדולים בתולדות הפועל ירושלים, אם לא הגדול ביותר. בשורה אחת עם ה-13 באפריל 2004 (הזכייה בגביע יול"ב) וה-18 באפריל 1996 (הזכייה הראשונה בגביע). הירושלמים זכו באליפות היסטורית אחרי ניצחון על הפועל אילת בתום צמד משחקי הגמר, 65:80 באילת ו-68:88 בארנה. הזכייה הזו חתמה עונה מלאת טלטלות בצורה הכי מתוקה שיש. זה הזמן לתת ציונים על עונה שלמה - מהזכייה בגביע ווינר ועד הזכייה באליפות. לא מסכימים איתנו? טקבקו לנו.
טאי מקי - ציון: 8
מקי הגיע במהלך העונה לאחר שבמועדון הבינו כי דרווין קיצ'ן סובל משבר מאמן ויתקשה לשחזר את היכולת שלו, גם אחרי שיעבור החלמה ממושכת. בסופו של דבר מקי הוא הצלחה. אמנם הוא תרם רק 8.4 נקודות, אך מסר למעלה מ-4 אסיסטים למשחק, קלע ב-37% מחוץ לקשת והעמיד אחוזים יפים מהשדה. הסוד של מקי היה בהגנה נהדרת, דבר שאפיק ניסים בוודאי לא ישכח בקרוב. האנרגיות והאגרסיביות שלו עזרו מאוד לירושלמים. עונה מצוינת מבחינתו.
יותם הלפרין - ציון: 9
הקפטן האדום, ששיחק עם פציעות בחלקים מהעונה הפגין מנהיגות וגם תרם מספרים נאים של 12.3 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק. מעל הכל, הלפרין היה שם עבור ירושלים במאני טיים לאורך כל סדרות הפלייאוף וגם במשחק הראשון מול אילת. בכך הוא סתם הרבה פיות. חכם, מוסר, ישראלי דומיננטי כמו שבבירה רצו. הגיע לקפטן האדום להניף צלחת - ואולי על הדרך לסגור חשבון עם מכבי תל אביב שלא רצתה אותו כששב ארצה לפני שנתיים.
ליאור אליהו - ציון: 9
השחקן הישראלי המצטיין של העונה. גם הוא נחת בעיר הבירה אחרי מו"מ מתוקשר ולא מוצלח על הארכת חוזה במכבי ת"א. אליהו קלע 13.2 נקודות ב-27 דקות על הפרקט מדי ערב (אפילו רשם 1 מ-1 בזריקת גויאבה מחוץ לקשת). מלבד היכולת לייצר נקודות, אליהו הוא גם הגבוה שמוסר הכי טוב בליגה - 4 אסיסטים למשחק ו-6.5 ריבאונדים. אליהו בהחלט יכול להיות מרוצה מהעונה השניה שלו במדים האדומים. עוגן קריטי בעידן החוק הרוסי, ללא ספק.
בר טימור - ציון: 8
אחרי שנה קשה בה כמעט לא שיחק במדי אלבה ברלין, בר טימור חזר לחיים. טימור, שגם סבל מפציעות לא פשוטות בגרמניה, יודע היום שעשה החלטה נכונה בכך שחתם על חוזה ארוך טווח בבירה. 8.2 נקודות ב-18.6 דקות זו בהחלט הצלחה מבחינת הגארד הצעיר, שגם העמיד אחוזים יפים מחוץ לקשת (41.1%). טימור העלה את ממוצעיו בפלייאוף ל-8.9 נק' ב-22 דק' והראה שגם במאני טיים אפשר לסמוך עליו. לירושלים יש שחקן לעתיד הרחוק, גם לנבחרת ישראל.
אדם אריאל - ציון: 6
אדם אריאל הוא כישרון נהדר, שעוד יתרום הרבה לירושלים (או מועדון אחר) בעתיד, אך הוא נקלע לסיטואציה לא נוחה ולכן קיבל ציון יחסית נמוך. יותם הלפרין וברייסי רייט משחקים על העמדה שלו, כשגם החוק הרוסי לא עזר לו לאחר שפרנקו העדיף את הלפרין, אליהו וטימור לפניו ברוטציה. בעונה הבאה אריאל יושאל וישתמש בדרכון האירופי שלו. הגארד, שזכה לתשואות מהקהל בכל משחק, יקווה לחזור למעמד בכיר יותר כשהוא טוב ומחושל יותר. אריאל תרם 3.4 נקודות ב-12.6 דקות. בפלייאוף הוא נעלם מהרוטציה.
דרווין קיצ'ן - ציון: 6
קיצ'ן הוא שחקן פנטסטי, אבל שבר מאמץ ברגל למעשה חירב לו את העונה - ולירושלים את העונה האירופית. מקי השתלב מצוין, בעוד קיצ'ן התקשה לחזור גם אחרי ההחלמה. בפלייאוף הוא כמעט לא שותף, אך צריך להוריד את הכובע לספורטיביות שלו. שחקן אחר כבר היה יכול לעשות הרבה צרות בחדר ההלבשה ולהפוך לנרגן בגלל היעדר דקות משחק, אבל לא קיצ'ן.
ברייסי רייט - ציון: 8
שחקן יורוליג ללא ספק - והוא הוכיח את זה ובגדול במשחק הגמר - אך היו כמה דברים שהוציאו אותו העונה משיווי משקל. רייט הושעה בגלל שלא הגיע לפעילות קהילתית של הפועל ירושלים בלי להודיע, כשזו לא הייתה הפעם היחידה שהוא סטה מהקו המנחה של המועודן. לכל זה צריך להוסיף גם פציעה בעין וניתוח שהטרידו אותו. באמצע העונה כבר היה נראה שהוא בדרך החוצה, אבל גיא הראל החזיק אותו בשיניים וקיבל תמורה. רייט קלע העונה 13.9 נקודות ב-27 דקות, כשגם בפלייאוף קלע מעל 10 נק' למשחק. הוא הצטיין בגמר הראשון באילת ועזר לאדומים להכריע את האליפות, אבל גם מסיים את העונה עם תחושת החמצה משום שיכול היה לתרום יותר. ועדיין, זה ציון מכובד.
דונטה סמית' - ציון: 9
מדובר במנהיג של הפועל ירושלים, לטוב ולרע. סמית' רשם הישג אדיר של שתי אליפויות עם שני מועדונים שונים שהם לא מכבי ת"א בשלושה גמרים בשלוש שנים. סמית' היה שם בשביל ירושלים בליגה (לא באירופה או בגביע). נכון, גם לו היו רגעים של חוסר יציבות, אבל ייאמר לזכותו שלמרות האגו הגדול הוא כדורסלן קבוצתי (5 אס' ו-11.7 נק' בממוצע). בפלייאוף אף העלה את מספריו. הנקודה השחורה ברורה: תקרית האצבע המשולשת לעבר האוהדים, שכבר שכחו לו את זה - בכל זאת, עזר להביא אליפות היסטורית. סמית' גם מסמל את תחילת הכרסום במעמדה של היריבה המושבעת, מכבי ת"א. הצהובים רצו אותו ובסוף הוא הלך להפועל י-ם וחתם על חוזה ארוך טווח. זו גם הייתה הצהרה לעתיד.
טוני גפני - ציון: 9
גפני מקבל ציון גבוה כי הוא השחקן שידע יותר מכולם איך לעשות את ההתאמות בדיוק ברגעי המשבר בירושלים. גפני שהבין שהוא יצטרך תמיד לעלות מהספסל בגלל היכולת של ליאור אליהו וקיבל את זה באהבה. האנרגיות שלו מהספסל הם הסמל המסחרי שלו ולכן גם זכה בתואר השחקן השישי של העונה. גפני הוא פצצת אנרגיה, מחובר לקהל ולירושלים ולא הוריד את הראש גם כשהיה עם רגל אחת בדלת. 8.3 נק' ו-5.2 ריב' ב-20 דקות למשחק, נכס בהגנה ושווה כל דולר שהשקיעו בו.
ג'וזף ג'ונס - ציון: 5.5
בסופו של דבר מדובר בשחקן מוגבל מאוד. אמנם הוא הצליח די יפה בספרד והציג גם בארץ יכולות התקפיות יפות, אך היה רך מאוד בהגנה. ההגעה של דיון תומפסון דחקה אותו החוצה מהרוטציה, כאשר בדומה לקיצ'ן, גם הוא לשיחק במאני טיים של העונה. תרם 8.6 נקודות ב-20 דקות בממוצע בעונה הסדירה. ג'ונס לא היה בינגו מבחינת דני פרנקו. בבירה עשו טוב כשהביאו לו מחליפים בדמות פופס מנסה בונסו ודיון תומפסון.
דיון תומפסון - ציון: 8
תומפסון שיחק הגיע לירושלים לקראת סוף העונה ולכן לא קיבל ציון גבוה יותר. אין ספק - הסנטר נותן המון להפועל ירושלים. שחקן חכם ברמות הגבוהות ביותר שבוודאי יכול למלא את משבצת הסנטר גם בקבוצות צמרת ביורוליג. יש לו גם נוכחות הגנתית מרשימה. 13.4 נקודות ב-21.6 דקות במשחקי העונה הסדירה ומספרים זהים בפלייאוף. השכיח את הפלופ מנסה בונסו, את הפציעה של יניב גרין ודחק החוצה את ג'וזף ג'ונס.
יניב גרין - אין ציון (פציעה)
גרין היה טוב בפתיחת העונה, אך שבר את פיקת הברך במשחק מול הפועל חולון ולא השפיע יותר מדי על העונה של הפועל ירושלים. נאחל לו רפואה שלמה ושיחזור במהרה, לפחות לעוד עונה.
דני פרנקו - ציון: 9
מאמן העונה. הביא את ירושלים לאליפות היסטורית והנחיל תבוסות למכבי ת"א. נכון, הוא נכשל במעמד גמר הגביע וביורוקאפ, אבל למד מכך וידע לנווט היטב את הספינה הענקית שנקראת הפועל י-ם. ידע לנהל את דונטה סמית', לעבוד מול הנהלה דומיננטית, קהל וסגל נוצץ. שאפו למאמן הוכיח שהוא יכול, למרות שרבים סברו שהעסק גדול עליו. פרנקו למעשה משלים אליפות וגביע (עם חולון) בקבוצות שאינן מכבי ת"א. האחרון שעשה זאת היה פיני גרשון.
המנכ"ל גיא הראל ובעלי המניות - ציון: 9.5
למה רק 9.5? כי תמיד יש לאן להשתפר. הראל, שליווה את הקבוצה עוד משלב המכרז, הראה שהוא שולט בעניינים. קבוצת הבעלים בראשות אורי אלון הציגה חזון ונתנה תקווה אמיתית לאוהדי הפועל י-ם. יש בבירה קבוצה שיכולה להסתכל בגאווה למכבי תל אביב בלבן של העיניים. מפת הכדורסל בישראל השתנתה. ירושלים נלחמת מול מכבי על שחקנים וזוכה בהם, משקיעה הרבה כספים, משחקת באולם מרשים לא פחות מיד אליהו והיא כאן כדי להישאר ולהמשיך לגדול. טוב לירושלמים וטוב לכדורסל הישראלי. שאפו.
