אם בתחילת העונה אמרו בהפועל ירושלים שאירופה חשובה מהליגה, אז אחרי ההדחה מהיורוקאפ, האדומים קיבלו אתמול סטירת לחי מצלצלת גם בזירה המקומית. החניכים של סימונה פיאניג'אני הובסו אמש (שבת) 83:59 על ידי מכבי ראשון לציון בבית מכבי, במה שגרם ללא מעט חומר למחשבה. מה הוביל לתבוסה הזו, והאם מדובר במשבר של ממש או בתגובה ונפילת מתח לאחר סיום העונה האירופית? כנראה שקצת מכל דבר.
הבעיה בשיטה
בקבוצה לא עברו לסדר היום על ההשפלה בליגה. סימונה פיאניג'אני שוחח ארוכות עם שחקניו בחדר ההלבשה בסיום שניכר. לא כל הצוות המקצועי נכח באותה שיחה, והיה מי שהגדיר אותה כאינטימית. אם חשבתם שהאיטלקי יגער בשחקניו, אז זה לא מה שהיה.
פיאניג'אני ניסה לעודד את השחקנים ולהרים את רוחם רגע לפני היציאה למיני פגרה. המשחק הבא של האדומים יתקיים רק ביום שני, ולכן הקבוצה קיבלה חופש עד יום רביעי. המטרה של ההפסקה הזו היא לבצע מעין איתחול מחדש, אחרי סיום העונה האירופית וההדחה בשלב חצי גמר היורוקאפ, מסע שדרש מאמצים פיזיים ומנטאליים מכל אחד ואחד.
המאמן מקווה שהאיפוס הזה יחזיר את קבוצתו לעניינים אחרי שרשמה את הפסדה ה-11 בליגה, וזה בדיוק מה שהוא אמר לשחקנים שלו בחדר ההלבשה. יחד עם זאת, הבעיות בהפועל ירושלים הן עמוקות יותר מריענון כזה או אחר. שחקנים בקבוצה מעבירים ביקורת על המאמן האיטלקי. שחקנים בחדר ההלבשה טענו שהשיטה שהנהיג המאמן היא חד גונית מדי, ובנויה בעיקר על יכולת אישית ולא על מיקסום היתרונות שהאדומים יכולים לייצר כקבוצה.
"אמארה סטודמאייר סיים אתמול את המשחק עם 2 נק' בלבד. זה יכול לקרות, אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שמהרגע הראשון סימונה פיאניג'אני לא מצליח לנצל אותו כמו שצריך", סיפר אחד השחקנים, "זה רק סימפטום אחד מהשיטה שכנראה לא מתאימה לנו עד הסוף וצריכה לעבור שיכלול או שינוי".
סטודמאייר מעמיד ממוצעים של 10 נק' ו-5.5 ריבאונדים ב-23 דקות בליגה. אם תסתכלו על הביגמנים, שמולם כוכב ה-NBA מתמודד בזירה המקומית, הרי שהמספרים האלה מאכזבים. אפילו מאכזבים מאוד.
משבר הישראלים
בעיה נוספת של ירושלים זה שהיא למעשה הקבוצה שהכי נפגעת בליגה מהחוק הרוסי ומחוק הצעירים. למעשה, החוקים הללו מפרקים אותה גם יותר מאשר את מכבי ת"א. פיאניג'אני נפל למלכודת של השיטה, וכעת, כשאירופה הסתיימה, הוא נכנס לפלונטר.
האיטלקי מחויב לשחק עם הישראלים בליגה, וביורוקאפ הוא יכול לשחק עם מי שהוא רוצה מאחר ואין הגבלות. לתפיסתו, הזרים שלו הם השחקנים הכי טובים בקבוצה. ולכן בד"כ באירופה (לא תמיד, כי היו מקרים של שיתוף ישראלים כששחקנים זרים עדיין ישבו על הספסל) 6-7 השחקנים הראשונים שעלו על הפרקט היו הזרים.
הדבר הזה אותת לישראלים, ליאור אליהו, בר טימור ויותם הלפרין, שהם משחקים בליגה רק 'כי אין למאמן ברירה'. הכוכבים המקומיים הבינו שהאיטלקי משלב אותם בגלל התקנון ולא בגלל שהוא מאמין בהם. הדבר הזה יצר אצל ירושלים שתי קבוצות, וזה פשוט לא עבד.
ליאור אליהו הוא הדוגמא המובהקת לעומק השבר בין הישראלים למאמן. מדובר בשחקן שעלותו למועדון היא הגבוהה ביותר מבין כל הסגל. לא סטודמאייר, ולא ג'רלס. אליהו. השכר הגבוה שלו מעיד על כך שהמערכת וההנהלה מאמינים בו, כולם חוץ מהמאמן כנראה, במה שיוצר מתיחות, ומשפיע על יכולתו.
דוגמא נוספת לבעיית הישראלים באה לידי ביטוי אצל בר שפע. הכישרון הצעיר אמור להיות אחד מהשחקנים המובילים בעתיד, אבל הוא לא באמת משחק, הוא נמצא בסגל בגלל חוק הצעירים, זה שלמעשה לא משאיר לו סיכוי, מונע ממנו לשחק בליגה הלאומית או אולי אפילו בארצית.
חוסר היציבות
הפועל ירושלים מפגינה חוסר יציבות. היא יכולה לתת משחקים גדולים, ולכולם ברור שהיא גם תספיק כאלה. יחד עם זאת, ברגע שההרכבים בין שני המפעלים כל כך שונים, קשה לקבוצה לייצר יציבות והיררכיה. לכולם ברור שבסגל השחקנים שלה, ירושלים היתה צריכה להראות טוב יותר ולא לרשום כבר 11 הפסדים, אפילו כשזה 'לא משנה כי ממילא יש פיינל פור'.
בינתיים, פיאניג'אני לא מצליח להסתדר עם החוק הרוסי, והדבר מדאיג במיוחד מבחינת האדומים, כאשר התואר היחיד שנותר לה על הפרק הוא הליגה, שהצלחה בה תלויה בעיקר ביכולת של הישראלים. אותם מקומיים שהמאמן האיטלקי לא האמין בהם באירופה, ועכשיו נתון לחסדיהם. נכון לומר שכולם מקצוענים, וכל שחקן צריך לתת הכל על המגרש ברגע שקוראים בשמו, זו עבודתו ועל כך משלמים לו. יחד עם זאת, כדורסל זה משחק שמושפע מפסיכולוגיה ומביטחון, ועכשיו המבחן האמיתי של פיאניג'אני מתחיל.
